אברהם והשילוש הקדוש

וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃ בראשית יח, א-ב

ה' הופיע לאברהם כשהוא היה במצב קשה מאוד. קשה, כי השמש זרחה בבהירות וצלקת ברית המילה שלו עדיין כואבת. יתר על כן, הוא לא ידע דבר על עתידו. הוא קיבל הבטחה לירידה גדולה, אך לא חזון למימושו. הוא חיכה לה' כי ידע שהוא צריך אותו וידע שהוא יגיע בזמן. ה' נראה אליו, ועדיין שלושה אנשים עמדו לפניו. מי הם? מלאכים? שלושת המלאכים? לא ממש, כי אחד מהם נפל, אז נשארו רק שניים. המסורת היהודית סבורה שהגברים הללו היו שלושה מלאכים שלכל אחד מהם משימה מסוימת למלא. הראשון חייב לגלות לאברהם ולשרה את הולדת יצחק, השני צריך לשפוט את סדום ועמורה והשלישי בא להציל את לוט. מבחינתי, לסיפור הזה יש משמעות עמוקה יותר. לאברהם מתגלה ה' לראשונה כשילוש קדוש. לאחר שמלכיצדק, הכהן העליון, הציג לראשונה לאברהם את הדגם של מה שתהיה לימים סעודת האדון, יחוח מתגלה לו בשלמותו כאב, בן ורוח הקודש. אבל אז נשאלת השאלה, איך מישהו יכול להיוולד מחדש בזמן שגאולת המשיח עדיין לא התגשמה? גדולה היא התעלומה. עם זאת, יש לציין שגאולת המשיח אינה מוגבלת בזמן. זה, היה ויהיה. הגאולה התרחשה הן בעולם הגלוי והן בעולם הרוחני, חוסר הזמן שלה מאפשר להציע אותה ברוח לדמויות שחיו לפני בואו של ישוע המשיח לעולם הזה. הבטחת הגאולה נחתמה עוד יותר בחלקה בהסכמת אבינו להקריב את יצחק, בנו יחידו. אכן בנו היחיד, כי 7 בניו הגשמיים האחרים לא היו ממש באותה רוח כמו אביהם. (למרות שגם לשאר בני אברהם יש את מקומם בתולדות הגאולה ויש להם הבטחה להיכנס לרוח האמיתית על פי ההבטחה האלוהית).

לכן יש ברית לא רק באמצעות ברית מילה, אלא גם באמצעות מלכיצדק, כוהן העליון, דמותו של ישוע המשיח. את הברית כורתים עם לחם ויין, ואז כל ה יחוח נראה לאברהם. לאחר מכן אלוהים מודיע לו שהבטחת צאצאיו תהיה באמצעות בן שלידתו מתגלה לו. שרה הולכת ללדת בן תוך שנה וסדום ועמורה תישפט. אברהם ממשיך באמונה ועד כמה שזה נראה מדהים, מקבל את הרעיון שה' נותן להם בן בגיל מאוד מתקדם זה. מצד שני, הוא משתדל עבור שכנו. הוא מבקש מה' צבאות לחוס על מי שנשאר נקי במקום טמא ובין אנשים טמאים.

באשר לאברהם, המשימה שלנו זהה. להפציר בקב"ה שלא יאבד מה שטהור עם הטמאים. אבל מי הם הטהורים, כשאנו רואים רק כאוס וחטא סביבנו? יתר על כן, מדוע עלינו להתפלל עבור אלה שנטהרו, כי המשיח כבר גאל אותם? לגבי אחינו ואחיותינו, עלינו להתפלל רק לחיזוקם ולהגנתם. על חייו של מי עלינו להתפלל אז? בימינו, עלינו להתפלל כדי שהחלק הטהור של כולם יוכל לפרוח ולצבור קרקע נגד הצד ה"סדום והגומורי" שלהם. מכיוון שבכל בני האדם יש משהו טהור בתוכם, החיים שניתנו על ידי הבורא יחד עם הלהבה המקורית הזו שהושתלה בלב כל אחד מהם שהם חוקי היסוד של אלוהים. על אלה עלינו להילחם ברוח, בתפילה. כדי שהזרע הזעיר הזה שהושתל בכל אחד מאיתנו ימות ויגיע לחיים על ידי המשיח. אנחנו צריכים לבקש מהשכנים שלנו להתנקות מהזקן שלהם שמוביל אותם למוות. יהי רצון שהחלק הטמא הזה של האדם יישפט ויחרב כמו סדום ועמורה, אבל ייוושע היחיד כמו לוט. מי ייתן והזקן ימות בכולנו כדי לפנות את מקומו לבריאה החדשה. הזרע של הבריאה החדשה הזו הונח בכולנו לפני הלידה.

אנו יכולים לקרוא שרק שני מלאכים הלכו בדרכם לשתי הערים החוטאות. אחד נשאר עם אברהם. במשך זמן רב לא ראיתי אם האב, הבן או רוח הקודש הם שנשארו עם הפטריארך האהוב שלנו. סוף סוף מצאתי את התשובה בברית החדשה. כשם שהתלמידים קיבלו את הבטחת המנחם והתמלאו ברוח הקודש שירדה עליהם, כך יהוה, כאב ובנו, ממשיך בדרכו להכריז על הדין. המשיח עזב את התלמידים וחזר לשבת מימינו של האב כדי שרוח הקודש תוכל לכסות את חסידיו כאן למטה. רוח הקודש היא הנשארת עם האדם המטוהר. רוח הקודש לא יכלה להתגורר בסביבה מחוללת שבה החטא הוא המלך. אף על פי כן, הנצחי נוכח גם במקומות אלה. הוא נמצא שם בתור האב והבן, אבל לא כמגן או כמנחם, אלא בתור הבורא והגואל שבא להציע סליחה ולשפוט מתי זה נדחה. כך ישוב ישוב לשפוט את החיים ואת המתים ביום האחרון.

ה' לקח לסדום ועמורה את האפשרות לחזור בתשובה, שכן הוא הבטיח לאברהם לא להרוס את העיר עבור 50, 45, 30, 20 או 10 צדיקים. לבסוף סירבו תושבי העיר להצעה זו בהתנהגותם האכזרית. אז הצדיק היחיד שנמצא במקום היה לוט, שלקח איתו את אשתו ושתי בנותיו.

המון הצדיק

חייו של לוט הם פיאסקו אמיתי. אנו רואים אדם שמועד בכל צעד שהוא עושה. אפילו המעגל שלו חייב לסבול מההשלכות המזיקות של הטעויות שלו. איננו יודעים מדוע אברם לקח עמו את לוט. על ידי הומניזם או סובלנות, בכל מקרה ה' לא נתן לו פקודה לעשות זאת. רק אברם הוזמן לעזוב את עמו ואת ארץ אבותיו. לוט עוקב אחריו בכל מקרה. אולי הוא היה צריך להישאר. לוט עדיין רצה ללכת בעקבות אברהם. הוא כנראה גם רצה לנצל את ברכותיו של אברם, אין ספק שגם הוא רצה ללמוד להכיר את ה'. כוונותיו היו ללא ספק טובות וטהורות. אף על פי כן אנו רואים בו מעין קוץ ברגלו של אברהם. אין ספק שעדיף היה להישאר בבית בזמן שאברהם היה תופס את מקומו וישתרש ברצון ה'. אז יכול היה אברהם לחזור לעמו בידע מלא על ייעודו להעיד לאחרים את הצורך להכיר וללכת אחרי האדון האחד והיחיד. אז לוט יכול היה להתחיל בדרך של כניעה ברגע שדודו הפך למודל מוצק לעקוב אחריו. אולי ההחלטה לקחת אותו איתו הייתה קצת נמהרת מדי? אני לא יכול לומר בוודאות, אבל אני נוטה מאוד לחשוב כך.

חייו של לוט הם לא באמת מה שאנחנו יכולים לקרוא לסדרה של עדויות חיוביות שכדאי לעקוב אחריהן על ידי המאמינים של היום. אמנם, מאוחר יותר הוא מצוטט כצדיק על ידי השליח פטרוס ב-2 פטרוס ב':7. אבל, כאשר מישהו בוחר כרי דשא ירוקים ומושקים, כי הם אטרקטיביים יותר ומבטיחים יותר עבור העדרים. כשמישהו עובר לעיר השפלה והקלת הדעת של העולם הידוע באותה תקופה, ממנה הוא לא מסוגל להחליט אם הוא צריך לצאת או לא. כאשר ה' צבאות מרחיק לכת עד כדי ללכת ולהוציא אותו באופן אישי וכאילו זה לא מספיק, ללוט עדיין יש את החוצפה לסרב לשתף פעולה ומבקש את הרשות ללכת ולמצוא מקלט בעיר אחרת שגם היא הייתה לְהֵהָרֵס. וכאשר בנותיו נופלות באחד החטאים המדהימים ביותר שהוא לשכב עם אביהן כדי להביא ילדים ממנו. קשה להאמין שלאדם כזה יש את הזכות להיקרא צדיק (צדיק)! זה אומר שה' מעיד בעצמו שלוט הוא דמות טהורה. זה אומר שלוט עשה סדר במערכת היחסים שלו עם הנצחי בשלב מסוים. המוסר של זה הוא שעדיף להימנע מהמתנה לרגע האחרון כדי לעזוב את הדתיות המיטיבה אך העיקשת שלנו לפני שנבחר בדרך של כניעה וציות לאדון. כי זה יכול לעלות לנו הרבה, אם יורשה לי לומר וכמו במקרה של לוט אנחנו יכולים אפילו לאבד את המשפחה שלנו. אשתו של לוט קפאה, בנותיה הפכו לנמושות גילוי עריות שהביאו לחיים את האויבים הגרועים ביותר של העם היהודי, מדיין ועמלק. טעויות דומות בוצעו כמובן גם על ידי אברהם כאשר הוליד 7 ילדים מלבד יצחק שלא נקבעו על ידי ה'.

בואו לא נחכה שמנגנונים הרסניים כאלה יטעו אותנו על כך שסוף סוף ניצלו בקיצוניות וברחמיו המדהימים של הנצח. אל תשלם מחיר כזה על התואר שלנו צדיק. הבה תמיד תהיה מולנו הדוגמה הרעה של אבותינו, בין אם זה לוט או אברהם. יש לנו את הבחירה החופשית לומר לא לסדום, לעמורה, להגר ולכל העצות הלא-מודעות ה"טובות" והלא מאמינות של קרובי משפחתנו הקרובים של חברינו. אם, לעומת זאת, אנו רוצים ללכת אחרי ה' בכל מחיר, טוב מאוד! אבל בוא נחכה לתורנו. תן לנו להיות סבלניים עם עצמנו ואל תיאחז בקריאה של אחרים, אלא חכה לזמן שלך לבוא. יש זמן ללוט, אחד לאברהם ואחד לנו.

לידת ילד

החלק הנבואי (הפטרה) מספר לנו גם את סיפור הולדתו של ילד. אנו יכולים גם לקרוא כיצד אליהו פגש את האישה הסונמית לה הוא חוזה לידת בן. ואז, כמה שנים לאחר לידתו, הילד נפגע מהשמש ומת זמן קצר לאחר מכן. הוא מת ואז מחייא. ילד מת, ואז חוזר לחיים.

חשבתי השבוע הרבה זמן למה מבוגרים כל כך דוחים אחד את השני? איך זה כשהייתי ילד, אהבתי את כולם, כולל מבוגרים, וראיתי אותם בעין אחרת לגמרי מאשר היום. האם אנשים היו משתנים כל כך? האם המבוגרים של פעם היו כל כך שונים ממה שהם היום? בדיוק גיליתי את האמת על כל זה: זה היה בי שמשהו השתנה, משהו מת בי. בסיפור הקודם, אברהם מעיד בדיוק על אותו לב טהור של ילד שדרכו הוא תופס את העולם. הוא באמת חיכה לאדון וקיבל את שכנו ללא תנאים כמו אותם ילדים שישוע דיבר עליהם בבשורה. הילד הזה מת ברבים מאיתנו. הילד הזה שלא ביסודו רואה את הרע שבזולת, אלא שרואה בשכנו יצירות אלוהיות. הילד הזה שהיה מסוגל לקבל את האחר ללא תנאי ושהיה סקרן לדעת מיהו האדם שמולו. הילד הזה שעדיין לא הכיר את התורה ולכן לא ראה חטא באחר ולא היה לו חזון על הצד האפל של העם. ואז אנו מוצאים את עצמנו בשדה הצחיח ושטוף השמש של הבגרות, שבו מכות שמש רוחניות פוגעות בנו עמוק באח. הנה, הילד הטהור הזה מת בנו. כדי להיות מסוגל להתערב כפי שעשה אברהם, חיוני שהילד הזה יקום בי שוב. זה מאוד קשה כי היום אני מכיר את המצוות, אני יודע את ההבדל בין הטוב לרע, ובכך אני קולט בבירור את כל החטא סביבי. אני לא יכול שלא לראות את החלק המלוכלך של גברים. אסור לי בשום אופן לוותר על החזון הזה של מבוגר, כי הוא חיוני בגיל הזה, אבל בהתנהגות שלי, לפי שיקול דעתי, זה לא אמור להשפיע עליי לרעה בשום צורה. אני חייב לשחזר את הלב של הילד שלי. עלינו לבקש שהחושך הנראה באחרים לא יגיע אלי. זה טוב אם אני לא יכול לסבול את החושך, אבל זה לא צריך להציף אותי, לגעת בי, להחליש אותי ברוח ולהעמיד אותי בסכנה. אי ידיעת החוק היא הגנה על הילדים. עם זאת, המבוגר נמצא בסכנה אם הוא יישאר חסר השכלה. אנו זקוקים להגנה מורכבת יותר כאן, כי בורות של החוק היא תמותה, הידע שלה ללא אהבה הוא גם קטלני. אז הראשון שעבורו עלינו להפציר בחסדי ה' הוא האדם שלנו. להיות משוקם ומחוזק הוא התנאי שלנו להתערב עבור אחרים.

הקרבה אנושית

לפני להקריב את יצחק, אנו קוראים את סיפור הברית שנכרתה בין אברהם לבני אדם. אברהם כורת ברית שלום עם הפלשתים שמקבלים בכך את השליטה על חלק מהארץ המובטחת. אף על פי כן, ה' הבטיח את הארץ הזו לזרעו של אברהם.
ואז מגיעה בקשה שעלולה להיראות מטורפת. הנצחי אוסר בתוקף כל צורה של הקרבת קורבנות אדם. נראה כי כעת הוא מבקש מאברהם לעשות משהו שסותר את דברו. הוא מבקש את חייו של הבן שהוצע כהבטחה, זה שבזרעו יתברכו כל העמים. לטענת כמה פרשנים יהודים, משפט קרבן יצחק הונח על אברהם כדי שיוכל לגאול את עצמו מאשמה זו ולהוכיח את דבקותו באלוהים.

בכל מקרה, הנצחי מעולם לא רצה את מותו הפיזי של יצחק. הוא עדיין ביקש מאברהם להחזיר לו את חייו של יצחק על המזבח. לא בדיוק את מותו הוא ביקש, אלא את חייו. באותה עת, לפני הברית בהר סיני, בקשה כזו לא הייתה יכולה להתפרש אחרת: הילד חייב למות. ברור שהאדון היה מודע לכך. הוא ביקש את הקרבת יצחק ביודעו שאברהם יחשוב שעליו להרוג את הילד. הקב"ה רצה להעמיד את אברהם במבחן, לראות אם הוא מסוגל לוותר על מה שהוא הכי מוקיר. האם הוא התכוון לבחור את האיש (בנו) או להישאר נאמן לברית שלו עם ה'?

אצל גבר בגיל הזה, הגעתו של בכור היא מקור חד משמעי לשמחה. יתר על כן, האדון עצמו הוא שבא לבשר להם את החדשות. הילד מגיע ישירות מלמעלה. לפיכך הפיתוי גדול עוד יותר ליפול לעבודת האלילים של ילד כזה. בעקבות ברית עם הפלשתים, אברהם בהחלט הראה את חולשתו האנושית. כאשר הוא רק הציג את אשתו כאחותו, הוא עדיין לא חתם שום ברית עם אלוהים. חולשתו האנושית וחוסר אמונתו התבררו. כעת, קשר אנושי וזר הפריע בין אברהם לקב"ה. הוא כרת ברית עם מישהו אחר מלבד ה'.

אלוהים ללא ספק רצה גם לטהר את יצחק בלב אביו. דווקא בליבו של אברהם אמור הילד למות כדי שגם הוא יוכל להיוולד מחדש חופשי מכל קשר אנושי שבא מאביו. אכן, ייתכן שאברהם שם את יצחק בינו לבין ה'. לכן עלינו לומר שהקרבת יצחק אכן התרחשה. אבל הקרבה זו התרחשה ברוח. יצחק היה צריך למות רוחנית כדי להיות חופשי לבצע את השליחות שלו. אני מאמין שעונש המוות נכנס לתוקף כאן כמה מאות שנים לפני פרסומו. עונש המוות ההוא שעדיין בתוקף היום, אך ברוחו ומיושם על ידי הכהן הגדול ישוע. הישן חייב לפנות את מקומו לחדש, האדם הישן חייב למות על חטאיו כדי לאפשר לאדם החדש להיוולד מחדש. במונחים אחרים, כל מה שלא נמצא בכוחו של האדון חייב להיסחף כדי שהבריאה החדשה תוכל לפרוח במשיח. משהו נולד מחדש בהר המוריה בעקבות מה ש-3000 שנים מאוחר יותר וכמה מטרים קדימה יכול לקרות קורבן נוסף. האב הציע את בנו יחידו לטובת האנושות. אם נשאלה עדות אמונה כזו מאברהם על כך שכרת ברית זרה עם בני אדם, ניתן לומר שמשפט זה היה גילוי רחמי האדונים שהפכו את אשמתו של אברהם לטובתו ולטובת האנושות כולה.

זאב שלמה 18.10.2013

Pin It on Pinterest

Share This