(יד ו)שמות

פרשת השבוע מספרת את סיפורו של ניסיון השואה הראשון בהיסטוריה. שמות, ספר התורה השני אינו אומר יציאת מצרים, אלא שמות כי הוא מתחיל ברשימת צאצאי בני ישראל מאז התיישבותם במצרים. כמה מאות שנים לאחר הגעתם לשטח, משתלט על המדינה פרעה חדש שאינו זוכר את יוסף ואינו מכיר גם את אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הוא פרעה שלא היה אכפת לו מהגנאלוגיה של העם היהודי ולא יכול היה לזכור את מקורותיו, אבותיו ויתרונותיו של העם הנבחר.

במהלך ההיסטוריה המודרנית, פרנץ יוזף מאוסטריה היה סוג דומה של פרעה לזה שמלך בתקופת יוסף. הוא גם זיהה בנו ערכים שבהם השתמש לטובתו תוך שהוא מעניק לנו חופש וכבוד רב שנחוו רק לעתים רחוקות בהיסטוריה שלנו. כמו יוסף, אבותינו המודרניים נהנו מיתרונות חברתיים רבים, חופש וכוח שבאמצעותם יכלו לשרת את האינטרסים של האימפריה ההבסבורגית. המצב היה זהה בתקופת גלות בבל, כשהקהילה היהודית הייתה לא אחרת מאשר ספינת הדגל של החברה הבבלית של אותה תקופה. תמיד יש אנשים שמזהים בנו אמינות, כושר המצאה וכוח עבודה מוסמך.

אז יש לעתים קרובות פרעה שאולי הוא מצרי בעצמו, או אוסטרי במקרה הזה, אבל שוכח את זכרו של יוסף. הוא מתמיד בסירוב להודות שפעם היה עם יהודי שבלעדיו האימפריה שלו ועמו אולי לא היו קיימים יותר, או לפחות בצורה הרבה פחות מפוארת. היהודי רצוי רק כל עוד ניתן להשתמש ביכולותיו יוצאות הדופן לחיזוק האינטרסים שלהם, כי כל מה שהם נוגעים בו הוא מבורך ופורה. אבל ברגע שהפרי מבשיל, הגנן נדחה, מושמיץ ומותקף.

קנאתו שלו היא שגרמה לפחד במוחו של פרעה. אכן, ישראל התרבו ויצרו עם רב וחזק יותר מהמצרים על פי דבריו. הוא ראה בהתפשטות זו איום על האימפריה ובעיקר על כסאו. הוא לא יכול היה לסבול את הרעיון שיש ישות זרה בתוך המדינה, שבנוסף משגשגת טוב יותר מהילידים. לבסוף הוא מחליט להשמיד אותם. תחילה הוא מנסה לבצע את עבודתו המרושעת באמצעות מיילדות ובסופו של דבר שולח את חייליו לחסל את כל הילודים הזכרים. הוא סובל בנות, אבל רואה בבנים איום, שכן הם יכולים להפוך לחיילים שיכולים ליצור ברית עם אויבי האימפריה. הוא חושב שעלינו להיזהר ולהיפטר מהם בזמן. כאן אנו רואים פחדים והאשמות מופרכות כמו אלו שאנו מכוונים אליהם כל הזמן. ההשמצות הללו לא רק שגויות, אלא שהמציאות היא לרוב הפוכה לגמרי. פרעה מאשים את ישראל בבגידה במדינה, בעוד שדווקא בגלל יוסף המדינה עדיין עומדת. יוסף גילה נאמנות חסרת תקדים למצרים למרות שהוא אפילו לא היה מצרי. בנוסף, היה זה אותו יוסף שחיזק את כוחו של פרעה בכך שהכניס את כל ארצות הארץ לשליטת הכתר. הוא זה שהציל את העם מרעב וחיזק את כוחו של פרעה. אז הפכו צאצאי יוסף ואחיו לבעלי המלאכה והבונים של האימפריה. הם אפילו עיבדו את אדמות מצרים.

פרעה מתייסר בשתי רגשות אנטגוניסטיים. הוא רצה להיפטר מהיהודים, אבל גם רצה לנצל את כישוריהם ולגרום להם לעבוד. אולי גם הוא היה רוצה להטמיע אותם כדי שיהפכו למצרים, בדיוק כפי שניסה לעשות הקיסר האוסטרי שהוזכר לעיל. אולם, ההתבוללות הייתה ממיסה דווקא את כל התכונות בנו שהיו כה יקרות להם. המצב היה דומה במקרים של לותר, היטלר ורבים אחרים. כך מכריז פרעה לפני משה שאינו מכיר את אדוניו. במילים אחרות, הוא פשוט מכריז: אנחנו לא רוצים אותך או את עמך או את אלוהים שלך, אלא רק את ההטבות שנוכל להפיק מכולכם.

כמאמינים, לעתים קרובות אנו חווים מצבים דומים. כאשר אנו נמצאים בברית עם ה', ערכינו הקבורים מתחדשים והופכים גלויים לכולם. העולם רוצה את האוצר הזה ומתכוון להשתמש בו למטרותיו שלו. יש להם כבוד גדול והערצה לאנשים כמונו. אכן, אמונתנו מונעת מאיתנו לחטוא, אנו מכבדים את חוקי אלוהים ואת אלו של העולם, מה שהופך אותנו לאנשים אמינים ביותר שפחות נוטים להונות אף אחד. הם יודעים שהם יכולים לסמוך עלינו ויותר מכך, שמעשינו יתברך מאת הקב"ה. הם מכבדים אותנו כי הם צריכים אותנו. ואז לאחר זמן מה, הקנאה מתחילה לייסר אותם מבפנים, כי הם מרגישים שהם לא חלק מעם האדון. בעיניהם, אנחנו עושים שיפוטים בהתגלמותו והם כמו מראות רוחניות. זה בדיוק התפקיד שניתן לנו על ידי ה'. מה שהם צריכים זה הרווחיות שלנו, השאר לא מעניין אותם. הם לא בחרו באותה דרך כמו שלנו, כי זה היה מרמז על יותר מדי ויתור בחייהם ולכן הם דוחים כל כניעה לנצח. בסופו של דבר אנחנו קוצים בעיניהם. כל מה שנותר להם כדי להרגיע את מצפונם הוא להחזיר אותנו למצרים ולנסות להטמיע אותנו שוב. בקיצור, הם רוצים לשכנע אותנו להכחיש את הברית שלנו עם הנצח כדי להרוג אותנו ברוח. במקרה הטוב, הפרויקט הזה נכשל ומגיעה הקלה של ה' בצורה כזו או אחרת, שעלולה להיות מלווה גם במכות ובאותות.

זאב שלמה 20/12/13

Pin It on Pinterest

Share This