המשכן

התבנית שניתנה למשה לראות, שעל בסיסה אמור היה להיבנות המשכן, הייתה לא יותר מגוף המשיח. כל סמלי המשכן מתייחסים למשיח, לאדם שלו, למאפייניו, לתפקידו, לפארו ולתפארתו.

"אפגוש אתכם מבין שני הכרובים", אמר ה'

אמר הנצח למשה כי מעתה ואילך ידבר אליו ויגלה את מצוותיו בין הכרובים.

ארון הברית היה מכוסה בכנפיים של שני מלאכים. שני מלאכים מגנים על המצוות, שני עמודים שעל היסוד עליהם ה' מדבר. (שמות כ"ה:22)
בית המקדש של האדון נשען על שני עמודי התווך או היסוד של השליחים והנביאים ישוע המשיח עצמו בהיותו אבן הפינה. (Ef 2: 19-20)
כאשר ישוע הפך את דמותו ומשה הופיע כחוק – המהות של שירות השליחים – מהצד השני, אליהו הופיע כנציג האולטימטיבי של המשימה הנבואית, אנו עדים לאיחוד מחדש של שילוש מלאכי שהתנפץ בנפילתו של לוציפר – נושא האור – שהפך לשטן – אויב, מאשים (מט י"ז – מק"ט – ל"ט)
האדון עצמו, כמשיח (המשיח) בא לקחת את המקום הריק שהשאיר המלאך שנפל ומדבר, מה שאומר שהוא מפיץ את ברק תהילתו על ידי דברו שלו בהסתמך על התורה והנביאים. למרות שמשה באותה תקופה כאדם היה רק ​​עד חיצוני לבניין המשכן, הכרובים הם לא אחר מאשר ייצוגים של המלאכים מיכאל וגבריאל המעטרים את ארון הברית. שם, כמו בהר הזיתים בזמן השינוי, הוא מופיע בין שני הכרובים ורק בנוכחותם. על ידי השירות המשלים של אותם כרובים (שליחים ונבואיים) יהוה מדבר. שם עולה קולו לומר את הדבר שהתבשר בישוע, זה אשר כמשיח משוח. זה מסמן את השיקום בדרך זו את השירות המושלם של המקדש השמימי.

לָכֵן אֵינְכֶם עוֹד גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים כִּי־בְנֵי־עִירָם שֶׁל־הַקְּדשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלׂהִים אַתֶּם׃ בְּנוּיִם עַל־יְסוֹד הַשְּׁלִיחִים וְהַנְּבִיאִים וְיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא אֶבֶן הַפִּנָּה׃ אֲשֶׁר חֻבַּר־בּוֹ יַחַד הַבִּנְיָן כֻּלּוֹ עַד אֲשֶׁר־יִגְבַּהּ לְהֵיכַל קׂדֶשׁ לַיהוָֹה׃ וּבוֹ נִבְנִים גַּם־אַתֶּם לִהְיוֹת מִשְׁכַּן אֱלׂהִים בָּרוּחַ׃ האפסיים ב' יט-כב

משה הוא מיכאל, אליהו הוא גבריאל

אנו קוראים בזכריה ג', את משפטו של יהושע הכהן הגדול. השטן מאשים אותו וה' אמר לו: "ה' גער בך". בתרגום לאנגלית, האדון עצמו מוזכר, וזה נכון. אולם בעברית, מלאך ה' הוא שמופיע בטקסט.
מלאך האדון מופיע בכמה הזדמנויות, ומוסכם בדרך כלל שמשיח מתגלה כך לפני זמן הגאולה. למשל, כשהוא מופיע להוריו של שמשון ולא יכול לגלות להם את שמו, כי זה נפלא.
אז אנו רואים בזכריה, שהמשיח מגן על הכהן הגדול יהושע הלבוש בבגד מטונף ועומד לפני ה'. יהושע או ישוע מופיעים כאן בעקבות הקורבן על הצלב, כאשר לקח על עצמו את חטאי העולם. הוא טמא את עצמו לזולת, כפי שעשה הכהן הגדול קודם לכן בזמן הקרבת הפרה האדומה.
המשיח – המלך המשוח – מגן על ישוע (ישוע) – הכהן הגדול. אנו רואים כאן את המשיח מתבטא בצורה דואליסטית. הוא מחולק לשתי דמויות, שתי תפקידים מובחנים בפני בית המשפט העליון: ישו (כמלך משוח) וישו (ככהן הגדול, הכהן הגדול והמושיע).
בג'וד אנו מוצאים את אותו סיפור עם דמויות שונות. במקומו של ישו, אנו מוצאים את המלאך מיכאל המגן על משה מפני האשמותיו של אותו השטן.

וּמִיכָאֵל שַׂר הַמַּלְאָכִים בְּהִתְוַכְּחוֹ עִם־הַשָּׂטָן וַיָּרֶב אִתּוֹ עַל־אׂדוֹת גְּוִיַּת מׂשֶׁה לׂא־מְלָאוֹ לִבּוֹ לַחֲרׂץ מִשְׁפַּט גִּדּוּפִים כִּי אִם־אָמַר יִגְעַר יְהוָֹה בָּךְ׃ יהודה א:ט

יהושע הוא הביטוי האנושי של המשיח. משה הוא הביטוי האנושי של מישל.
שליחי הגרר המלווים את ישוע ברגע השינוי שלו, הכירו במבט ראשון הן את משה והן את אליהו מאות שנים לאחר מות הנביאים הללו. בתקופה שבה לא היה קיים והותר גם ציור ואפילו פחות צילום, איך יכלו לדעת שהם רואים את משה ואליהו? מה שהם ראו הייתה רוחם של שני הנביאים העיקריים ולכן הכירו בהם ככאלה. היה להם החזון הרוחני שגרם להם לזהות את הגלגול הגופני ששני המלאכים אישרו במהלך ביקורם בעולמנו.

כאשר כוכב הבוקר נפל, נפלו איתו שליש מהכוכבים בשמים. השטן, כמלאך, היה ללא ספק בעקבות צבא המלאכים שהיו במקור בפיקודו. ישעיהו י"ד 12, יחזקאל כ"ח: יא-י"ט
בניגוד לכל רעיון יהודי, נוצרי או דמיוני אחר, לפיו ישנם ארבעה, שבעה, עשרה או אפילו יותר מלאכים, גם אם הוא מוזכר בספר חנוך. שאליו מתייחס התנ"ך עצמו, אך מעולם לא השתלב בספרי הקודש (או הקדושים), יש למעשה רק שלושה מלאכים, או יותר נכון שניים, כי אחד מהם איבד את מקומו. התנ"ך מזכיר רק שתי רשויות, הן מיכאל וגבריאל. כל שאר רפאל, אוריאל ושאר השמות הזויים הם המצאות אנושיות בלבד, או יותר נכון דרך האדם, המצאת רוחות גרועות עוד יותר. אילו היו סמכויות רוחניות עיקריות אחרות, הכתובים בוודאי היו מזכירים אותם.

סיפור שינוי דמותו של ישוע בהר הזיתים והמקום בו פגש את משה ואליהו הוא עדות לכך. מבין שלושת המלאכים, אחד נפל כשהוא נושא את חייליו לאבדון. השניים האחרים, משה ואליהו, נשארו. אלוהים, בתפקידו כמשיח, לוקח לעצמו את המקום שנותר פנוי על ידי מביא האור שהפך לשטן (מאשים/יריב). כפי שאומר ישוע: אני האור של העולם…
עם ידע מלא של העובדות הללו, אנו יכולים אולי אפילו להרחיק לכת ולמצוא את התשובה לשאלה האבותית והקרבית ביותר שהאנושות שאלה אי פעם: מדוע ברא אלוקים. גבר?

זאב שלמה

Pin It on Pinterest

Share This