אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר׃ שמות כ"ב כ"ז
אם השליט המדובר נאמן לאדון, ברור שלדבר רע עליו יהיה רע (כמתואר ב- 75/613. כאן עלינו לדבר על המקרה השכיח הרבה יותר של מנהיגים שממש לא עושים זאת. ירא את הקב"ה. כי במקרים אלה יש לנו המאמינים גאווה לתת לנו את הזכות לבקר אותם. עלינו לדעת שהציווי הזה מגן על שליטים מרושעים כמו על צדיקים.
היסוד של חוק זה הוא ששליט לעולם לא מגיע לעמדת כוח כזו ללא הסכמת ה'. הוא זה שמאשר משבר, זמנים קשים, עליית עריצים ומלחמות. עבורנו, השאלה היא הרבה יותר לדעת את הסיבות לכך שעלינו לעבור קושי שכזה. רוב המנהיגים, הנסיכים, המלכים והשליטים האחרים רחוקים מלחיות ולפעול בענווה לפני ה', למעט כמה מלכי יהודה בתקופת המקרא, מעטים היו אדוקים וצנועים.
התשובה לשאלה לעיל היא פשוטה. זמנים קשים ושליטים רעים הם תוצאה ישירה של החטאים הקולקטיביים של העם. על ידי הפרת החוק, אנו פותחים את הדלת לרוח המרד העולה עם הופעתו של מנהיג שקשה לחיות. על ידי הסתתרות מהכיסוי האלוהי, אנו מופעלים אוטומטית תחת חסותו של מי שדוחף אותנו לבצע את המעשים הלא חוקיים הללו. הנצחי לא מעניש, הוא נותן לנו לסבול מהתוצאות של מעשינו כאות לאי-ציות שלנו.
לכן השאלה היא לא באילו מילים להשתמש כדי לקלל את המלך הרע, אלא לבקש את משפט ה' כדי שפגמינו יתגלו ויוכלו לתקן. באיזה אופן אני אישית אחראי לשיפוט הקולקטיבי שמתגלם בהופעתו של מנהיג רע, בין אם הוא מלך, נסיך, מושל, מנהל, גנרל בצבא או נהג אוטובוס פשוט?
שחזור חיי ומערכת היחסים שלי עם האדון הוא המפתח היחיד לפתרון הבעיה ולחופש מרשויות כוזבות. אין זה אומר שלמחרת ימונה עלי נסיך טוב, אלא הקללות הנובעות ממלכותו יגיעו אלי רק במידה שהקב"ה הגדיר לבנין שלי. הכלל הרע לא ירעיל את חיי עד כדי עוול רוחני. אני אהנה מעין וטו אלוהי שיגן עליי מפני עוולות של החלטות אנושיות. עם זאת, אצטרך לסבול מההשלכות הפיזיות של הכוח במקום, אבל הקב"ה יוודא שזה לא ישפיע לרעה על חיי הרוחניים. לכן עלי להמשיך ולכבד את החוקים שקבע העולם, ככל שאינם עומדים בסתירה ישירה למצוות הנצח. תן לקיסר את מה שקיסר, וליהוה מה שהוא יהוה. (מט כ"ב:21). לעולם לא נשכח שבניגוד להבטחות השווא של ההומניסטים, מעולם לא הובטח לנו לחיות בעולם פיזי שבו יהיו שלום והרמוניה. השלום והביטחון שנבנים בעולם אינם חוקיים וחסרי תועלת. זה ייפול מיד אחרי שיגיע לשיאו, כשכולם יגידו:
כִּי בְאָמְרָם שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה יָבֹא עֲלֵיהֶם הַשֶּׁבֶר פִּתְאׂם כְּחֶבְלֵי יוֹלֵדָה וְלׂא יוּכְלוּ הִמָּלֵט׃ 1 תסלוניאןה’:ג
ההחלמה הרוחנית שלי מביאה איתי את מתנת רוח הקודש שבאה לנוח עלי. התוצאה של זה היא שכל רוח אחרת נעלמת. ההחלמה הרוחנית שלי היא העדות שיכולה להביא ריפוי לאחרים.
חוק זה חשוב על אחת כמה וכמה מכיוון שברוב המדינות נהוג לארגן התקוממות עממית או מלחמת אזרחים אחרת בערך כל 40-50 שנה כדי להפיל את המערכת השלטת. מצב זה נמשך מאז הסתערות הבסטיליה לפני יותר ממאתיים שנה. כפי שצוטט, ישוע עצמו הוא שהזכיר לנו את מהות הציווי הזה כשדיבר על שאלת המס לרומאים. הרוב המכריע של המאמינים הם אנשים שמרגישים דחף בלתי עביר להגן על הזכויות שניתנו להם על ידי המעצמות הארציות ושהם רואים בהם חובה.
זה מזעזע לראות חיילים נוצרים בקמפיין נגד ממשלה כשהיא מתכננת להעביר חוק לביטול סובסידיות של הכנסייה ולהגביל את מספרם בפנקסי המדינה. האם יכולנו לדמיין שישוע ותלמידיו יבואו אי פעם לפילאטוס עם כרזות כדי לתבוע כמה דינרים עבור קניית לחם ודגים כדי שיוכלו לארגן פיקניק אוונגליסטי בצד הגבעה? האבסורד הזה נחשב היום לדבר הטבעי ביותר עלי אדמות על ידי רוב הכנסיות הנוצריות וחסידין. בכך, אדונם האמיתי נחשף. המוח שלך הוא המקום שבו אתה שם את מבטחנו.
מאמינים רבים מקללים ללא הרף את הממשלה. ראש הממשלה יכול להיות אדום, שחור, כחול, ירוק או כתום, הם תמיד ימצאו על מה להתלונן. חוסר שביעות הרצון שלהם זהה בדיוק לזו של שכניהם המרושעים. כדי לעמוד על זכויותיהם, הם גם נוקטים בשיטות המשפטיות השפלות והעולמיות ביותר המבוססות על האידיאלים וזרמי המחשבה הדמוקרטיים שכל כך אופנתיים כיום. בינתיים, העדים החיצוניים אפילו לא קולטים את זה שהמאמינים הללו אמורים לייצג ולכן הפוליטיקה היא הנושא המרכזי שלהם.
וַיּׂאמֶר אֵלָיו פּוֹלוֹס עָתִיד אֱלׂהִים לְהַכּוֹתְךָ הַקִּיר הַמְּסֻיָּד הַאֻמְנָם ישֵׁב אַתָּה לָדִין אׂתִי כַּתּוֹרָה וְאַתָּה מְצַוֶּה לְהַכּוֹתִי שֶׁלׂא כַתּוֹרָה׃ וַיּׂאמְרוּ הָעׂמְדִים שָׁם אֶת־הַכּׂהֵן הַגָּדוֹל לֵאלׂהִים תְּחָרֵף׃ וַיּׂאמֶר פּוֹלוֹס אַחַי לׂא יָדַעְתִּי אֲשֶׁר הוּא הַכּׂהֵן הַגָּדוֹל כִּי כָתוּב נָשִׂיא בְעַמְּךָ לׂא תָאׂר׃ מעשי השליחים כג:ג-ה
לשונו של פול החליקה גם היא, אבל הוא עשה זאת ללא הכרה. ברגע שנודע לו מיהו האיש בו נזף, חזר בו מיד. למרות שצדק לחלוטין, לא היה תלוי בו להביע את המשפט, לפחות עדיין לא. ברוחו, פול בהחלט היה צריך להיות הרבה יותר אצילי מהכוהן הגדול המותקף, ובכל זאת הוא גילה ענווה עצומה כדי לזלזל כל כך עמוק בפני מישהו הרבה יותר קטן ממנו, כל כך חשוב לשמור על החוק הזה.
אז, במקום לבחור בין החבל לרובה, בין שמאל לימין, השאירו את צירי המלחמה לגלדיאטורים של העולם הזה ובחרו במקום זאת בחיים!
זאב שלמה