וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלׂהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מַדָּעֶךָ׃
שתי מצוות אלו מכילות את כל האחרות. פירוש הדבר הוא שעשרת הדיברות, 5+5, הן ההסבר והפיתוח של שתי הדיברות הגדולות הללו המסבירות ביתר פירוט: כיצד לאהוב את יהוה ואת רעתנו.
וכל שאר המצוות הכתובות בתורה (דברים) הן ההרחבה וההסברים המפורטים יותר של 2 אלו ושל ה-10 שמהן הן נובעות. כל פיתוח עוזר לנו לחזות טוב יותר ולהגיב במקרים ספציפיים.
אם ישוע הוא הַדָּבָר שהפכה לבשר (יוחנן א' יד), ואם ישוע הוא האהבה בעצמו, איך מישהו יכול לומר שהחוק כבר אינו תקף היום?
גם פאולוס לא אמר הצהרה כזו, למרות שדבריו עשויים להיראות לעתים קרובות כסותרים זאת (איננו תחת חוק וכו'). אבל באיזה הקשר הוא אמר את המשפט הזה ומי מסוגל להבין זאת ברוחו?
רוח המשיח שומרת על החוק. אם הוא חי בנו, אז החוק כבר לא יכול לשפוט אותנו, ולכן אנחנו באמת לא תחתיו.
לפי אילו כללים נוספים תוכל רוח הקודש להדריך אותנו מבפנים, אם לא אך ורק באמצעות מצוות האהבה, שהם סך כל שאר מצוות התורה?
ישוע לקח מידיהם של בני אדם את הזכות להוציא לפועל את הדין הנובע מהחוק. הוא לקח לעצמו בחזרה את הזכות הזו. לכן, גם החוקים הקשורים למוות תקפים היום. אבל לישו בלבד יש את הזכות להרוג כל אדם. ומכיוון שזמן החסד עדיין בתוקף, פסק דינו חל בעיקר ברמת הרוח לעת עתה, כאשר הזקן שלנו יוצא להורג כדי שנוכל להפוך ליצירות חדשות.
ראה: עונש מוות (שם מתחילים החיים)
מדוע פאולוס סותר את ישוע? "אנחנו לא תחת החוק" / "אף שמץ, אף נקודה, לא יעבור מהחוק"?
בואו נתחיל מעיקרון בסיסי שעלינו ליישם בכל הנסיבות:
אם יש סתירה בין דבריו של ישוע לאלה של כל אופי אחר בתנ"ך, הסטנדרט הוא תמיד מה שישוע אומר.
אם אנחנו לא מבינים, בואו לא נאחז במה שהכי חביב עלינו או במה שתיאולוגים הכניסו לנו לראש במשך מאות שנים. עד שנהיה מספיק חכמים ובוגרים מבחינה רוחנית כדי להבין את דבריו של פאולוס, שאכן הם לעתים קרובות מאוד קשים להבנה, עלינו להיאחז בתקיפות ובבלעדיות בדבריו של ישוע ולפעול בהתאם.
ואז, כאשר אנו מגיעים לרמת בגרות וצייתנות מספקת, אנו מבינים את זה לבסוף
פאולוס מעולם לא סתר את ישוע
ההבדל הגדול ביניהם היה שבניגוד למסר של ישוע, המסר של פאולוס הופנה בעיקר לאנשים שכבר נולדו מחדש, ואשר היו בגילאים ומצבים רוחניים שונים מאוד. אני יכול לומר שישוע היה "במצב קל יותר" מאשר פאולוס, מכיוון שכולם היו באותה רמה רוחנית ואף אחד עדיין לא נולד מחדש וקיבל את רוח הקודש. ישוע היה מסוגל להעביר מסר הומוגני שחל על כולם.
לכן, המסרים של פאולוס מדברים באופן שונה לאנשים בהתאם לרמת הבגרות הרוחנית שלהם והוותק שלהם כתלמידים. אנחנו לא מדברים באותה צורה לילד בן 3 ו-13, ואין לנו אותן דרישות מהם. פחות שואלים מהקטנים, ובמקרה של הגדולים חלים יותר כללים.
פול כתב את מכתביו על פי סוג של שיטת הוראה מובחנת, כמו כאשר מורה מלמד תלמידים בגילאים ורמות שונות באותה כיתה ובמקביל. כל מי שהוא מורה, והייתה לו אי פעם הזדמנות לעבוד ככה, יודע על מה אני מדבר. כולם שומעים את כל מה שנאמר, אבל לא הכל מכוון לכולם, לפחות עוד לא או כבר לא. לכן, יש צורך להבהיר מה התלמיד צריך ומה אסור, לא יותר או עדיין לא לשים לב, כדי לא להיכנס לבלבול.
יתר על כן, ההטעיה השיטתית של דברי פאולוס, כמו במקרה של קטעים רבים אחרים בתנ"ך, נובעת מהעובדה ש
מאמינים נוטים לעתים קרובות להוציא פסוקים מהקשרם כדי לתת להם משמעויות שאין להן שום קשר למשמעויות המקוריות שלהם
האם ישוע לפחות ריכך את התורה?
החוק לא רק תקף, אלא הוא יעיל יותר מאי פעם.
ישוע לא ביטל את החוק, אלא להיפך העלה אותה לרמה רוחנית גבוהה יותר
בימי הברית הישנה די היה להימנע מלעשות דברים אסורים, אך מפי ישוע עצם המחשבה על הפרת חוק נחשבת לחטא. לא מספיק לא לשכב עם מישהו, עלינו אפילו להימנע מלדמיין את זה!
עם זאת, החסד מורכב בדיוק מהשתחררות אפילו מהמחשבות הנסתרות והעמוקות ביותר שמנסות לפתות אותנו מבפנים. ואכן, אם אנו נולדים מחדש, כלומר אנו חוזרים בתשובה, אז אנו מקבלים את טבילת המים ולאחר מכן את זו של האש כאשר אנו מתמלאים ברוח הקודש, יש לנו הבטחה לגאולה ולהתנקות ממחשבות חטאות.
אולם אי אפשר להגיע לתשובה ללא קבלת פסק דין שכן הוא:
כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה דַּעַת הַחֵטְא׃
הרומים ג:כ
במה שונים הברית הישנה והחדשה?
ההבדל בין שתי הבריתות הוא החומר שעליו כתובות הדיברות: אבן במקרה הראשון / לב בשר או רוח בשני.
ההבדל הגדול בין הברית הישנה והחדשה הוא שהראשונה הייתה ברית חקוקה באבן, ולכן חלשה ובעיקר תיאורטית. ואילו הברית החדשה היא הגשמה של הראשונה, שהייתה רק צל שלה. הברית השנייה פועלת ופועלת באמצעות המשיח בכוח ובסמכות ואינה מנוהלת עוד על ידי האדם, אלא על ידי רוח הקודש.
יתר על כך,
הברית החדשה משחררת את בני האדם מהנטל של שמירת החוק על ידי נטיעתו ישירות בליבם כך שהתורה תפעל באופן מעשי בפני עצמו
החוק לא השתנה אפילו טיפה! ואם אני לא טועה, שמים וארץ עדיין שם. מתי ה':18
יין ישן בעורות ישנים ויין חדש בעורות חדשות: היין הישן היה לא אחר מאשר האות החקוקה באבנים, ההורגת. יין חדש, לעומת זאת, הוא זה שהוא רוחני וחקוק בלב ומביא חיים.
יתר על כן
המשיח גדול מהחוק. אז מי שנמצא בו הוא מעל התורה עמו
ומשפטו אינו מגיע אלינו, ולכן איננו עוד תחת החוק; אכן. אף על פי כן, עד שהעולם יעבור, הכל ממשיך לעבוד על פי החוק.
הברית הישנה הייתה לחדשים מה הייתה הגר לשרה, מה השפחה לחופשיה, מה הר סיני לציון ומה משה למשיח. כְּמוֹ כֵן,
לוחות האבן היו תצורת שתי לשונות האש הללו
שהופיעו מעל ראשי התלמידים בחג השבועות (חג השבועות) כדי לחדור ולחרוט את עצמם באופן סופי בלבם.
כמו כן, יש לציין שהברית החדשה מאופיינת בחוק הרבה יותר מאשר הברית הישנה. ה"רבנים" מנו 613 מצוות בתורה בנוסף ל-10 מצוות ו-2 הלכות האהבה. למעשה, אני מעריך שבתורה יש 650 עד 700 גזירות. ואכן רבים לא נלקחו בחשבון. למרות זאת,
בברית החדשה יש לנו יותר מ-1000 מצוות
"המצוות החדשות" הללו אינן אלא בירור וחזרה על הישנות, ניסוחן מחדש, חידודן וביצוען האולטימטיבי ברמת הרוח. למעשה, אף אחד מהם אינו חדש, אלא קשור בקשר הדוק לישנים ונחתם בצו הכוהנים של מלכיצדק, כאשר המכתב מתעורר לחיים.
הברית הישנה = עבדות / הברית החדשה = חופש
עבדות היא כאשר אתה מנסה לציית לחוק כדי לרצות מישהו, במקרה הזה את אלוהים או אפילו את עצמך. אבל בעומק הלב היית רוצה לעשות משהו אחר לגמרי, אפילו ההפך המושלם ממנו. איזה נטל מדהים. איזה חיים מלאי חרטה ובעיות מצפון. איזה בזבוז עצום ומתמיד של אנרגיה כדי להיות מונעים את עצמך מלפעול לפי האינסטינקטים שלך. אלו הם חייו של סיזיפוס, של העבדים בגדלי הרומאים, או של אבותינו היהודים במצרים, וכל מי שחושב שהוא יכול לקיים את החוק בכוחות עצמו.
אבל כשהחופש מגיע, הלב שלנו הוא שמתחדש ברוח הקודש ועל פי החוק. כאשר אנו משתחררים אנו מקיימים את גזירות ה', באמצעות הבן השוכן בנו, בלב טוב ובכל נפשנו, מבלי לשאוף לשום דבר אחר וכל זאת ללא מאמץ מיוחד מצידנו.
מה לגבי הגזירות המסדירות את המקדש, הכהונה והקורבנות?
גם גזירות אלו פועלות באותו אופן. חוץ מהיום
יש לנו רק כהן גדול אחד, ישוע, ואנו, חברי גופו, כולנו לוויים המוטלים על שירות המקדש השמימי הזה.
המקדש הארצי היה דמותו של השמימי, כפי שקיבל אותו משה. לפיכך, הדין זהה, רק סדרו ואופן תחולתו השתנו. ישוע לקח בחזרה את הזכות להוציא לפועל את הדין מידיהם של בני אדם. הוא לבדו מוסמך להחיל את העונשים וזאת ברמת הרוח, כל עוד זמן החסד בתוקף. אבל כשיחזור לשפוט את העולם, אכיפת העונשים תיעשה גם פיזית בעולם הגלוי ועליו. שם, הוא ישמיד באופן סופי ובכל הרמות את החוטאים שלא מסרו למוות את הזקן שלהם אליו.
הקורבן הוקרב אחת ולתמיד.
עם זאת, קורבנות קטנים נוספים נחוצים כדי שגוף המשיח יתפקד כמקדש גם היום.
הקרבה היא כשאני יוצא לשרת אחרים, אני מקריב את הזמן והאנרגיה שלי. יתר על כן, לעתים קרובות אני זורע, אבל מישהו אחר יקצור. גם זו הקרבה. הקרבה היא גם כשאני מוותר על דברים, ובכך מוותר על השומן של הבהמות שמקריבים כקורבן על המזבח במקום לצרוך אותו בעצמי. הקרבה היא גם כשאני צם, כשאני פורש להתפלל, כשאני מגדל את ילדיי בשם ה', כשאני שם את רצוני בצד כדי שייעשה. אני מקריב קורבנות כשאני הולך לבקר אלמנות, יתומים, אסירים, חולים ועניים.
הגזירות הישנות היו רק צללים והבטחות לקורבנות הרוחניים והמושלמים הללו מהלב.
שכן, אז הם נוהלו והוצאו להורג על ידי גברים. אולם כיום, ישו הוא זה שגורם להם לעבוד.
אבל זה עובד גם הפוך. כי יש לא רק דיני איסור, אלא גם דיני "כיף". הלוי מרוויח לפעמים מהשומנים של הבהמות המוקרבות כלומר מהדברים הטובים, וזכותו לאכול אותם כרצונו. העובד ראוי לשכרו ולעולם לא צריך להתבייש לקבל נדבה בכל צורה וליהנות מברכות כאלה. אנחנו רק צריכים להימנע מליפול לעודף ולאהבה לכסף ולמוצרים חומריים ומעל לכל לא לקבל שום דבר מאנשים שברור שרוצים לקנות אותנו.
הצעיף: לא רק על עיניהם של יהודים
בדיוק כמו במקרה של יהודים מסורתיים שהתלמוד הכוזב שלהם וזיהומים בבליים אחרים מנעו מהם לזהות את המילה שהתבשרה והופיעה בישוע, אותו צעיף בא להעיב על מראה חלק ניכר מהנצרות. הצעיף הזה הוא שמונע מהם להכיר במצוות בישוע. גם אם יקבלו אותו כמשיח, הם מסרבים לראות בו את התגשמות מה שקיבלו היהודים באמצעות משה. בשני המקרים, השטן דאג שהצעיף יונח בין התורה לישו כך
מצד היהודים לא יכירו בהלכה בישועה. ומהצד של הנוצרים, הם ימשיכו לסרב להכיר בחוק בישוע.
אז בואו לא נפחד מהחוק, כי הוא החבר הכי טוב שלנו. זהו כלי שרבנו משתמש בנו כדי שלא ניפול חזרה לחטא לאחר שהשתחררנו ממנו. על ידי התכחשות לחוק, אנו חוסמים את עבודתה של רוח הקודש, ויכולים להרחיק לכת ולצער אותו.
המצוות הן כמו שלטים שעוזרים לנו להישאר במסלול ובדרך הצר המובילה לישועה. תמרורים אינם המטרה או היעד. ומי שמחשיב אותם ככאלה, בסופו של דבר מתרסק בהם ובסופו של דבר מת. המשיח הוא המטרה ומי שהולך אליו יקבל את חיי הנצח.
התורה היא הפדגוג שלנו כדי שנוכל להכיר את המשיח יותר ויותר ולהתקרב אליו.
כאשר אנו קוראים את מצוות הברית הישנה, אנו מבינים בהדרגה את משמעותן עבורנו בתנאים הנוכחיים. מה מסמלים החמור, הפרה ושאר המושגים הקשורים לחקלאות. גם לתושב עיר בן זמננו, יתגלה לו מה משמעות המושגים הללו כיום במצבנו המודרני. הוא יוכל להבין שחוק כזה וכזה כבר התממש בחייו במצב נתון מבלי שידע אותו מראש ומבלי שהיה צריך לחשוב על מנת לפעול לפיו. הוא יכבד את זה לא מתוך פחד, אלא באופן אינסטינקטיבי ומתוך אהבה לאלהים או לחברו, כי המצוות נחקקו בלבו.
ידיעת התורה לאחר שנולדנו מחדש מחזקת את אמונתנו שהמשיח באמת חי בנו ומעידה על נוכחות רוח הקודש בליבנו.
החוק באמת הופך לקללה כאשר אנו לוקחים אותו לידינו ומצייתים לו כדי לזכות בפרס כלשהו. היא הופכת לקללה כאשר אנו משתמשים בה כדי לשפוט אחרים ללא אהבה וללא רוח הקודש. פעולות כאלה הן סימנים לכך שמשהו לא בסדר עם הברית שלנו במשיח. במקרים כאלה, אמור לעצמך שחשבת שנולדת מחדש, אבל ייתכן שמישהו (אפילו את עצמך) הטעה אותך. בחנו את עצמכם וראו מה עוד לא הוסדר בחייכם. האם זו התשובה, הטבילה במים או הגשמה ברוח הקודש? מה חסר? כי אם אתה סובל מהתופעות האלה אתה עדיין ברמת הדתיות והצדקנות. כדי לא ליפול לטעות זו, אחרים, לעומת זאת, בוחרים בקיצוניות השנייה ומתחילים להתכחש לחוק. במקרה כזה, אתה גם הופך את עצמך לעובר על החוק, ואינך מבין שאתה דוחה את עצם המשיח.
רק מי שחקק אותן בלבו ידבר על המצוות ויעז ללמד אותן.
במסע התלמידות שלנו, קידושנו מתממש על ידי העובדה שהמצוות משוחזרות ברציפות ומופעלות מחדש במוחנו.
אז אל לנו לעמוד בדרכה של העבודה שרוח הקודש רוצה לבצע בנו.
ראה גם: שבועות, מצוות ביהושע המשיח?