וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר־הֵמָּה עֹשִׂים׃ וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־יְהוָה אֲשֶׁר אֶל־הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת־הַתַּמּוּז׃ ס וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה׃ וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־חֲצַר בֵּית־יְהוָה הַפְּנִימִית וְהִנֵּה־פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל־הֵיכַל יְהוָה וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ ׃ וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת־הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ־פֹה כִּי־מָלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת־הַזְּמוֹרָה אֶל־אַפָּם׃ יחזקאל ח יג-יז
בנוסף למאמרים הקודמים שלנו, שבהם כבר דנו בבעיות הרוחניות ובשורשים המושחתים של חג המולד, ברצוני לסכם ביתר פירוט מהו ההקשר ההיסטורי והפגאני של חג זה. ראה עוד במאמר: איסור ה"עץ הקדוש"".
במקרה הטוב ביותר, כמרים נוצרים מלמדים את עדריהם שעליהם לסמוך על מצפונם וכי כל אחד חייב לשפוט בעצמו את יחסו למשתה זה. בצורה קצת רופפת כמו פילטוס: "אני רוחץ את ידיי מזה, נותן לכל אחד לעשות כראות עיניו ובהתאם למה שהרוח מאפשרת להם לעשות". בהתבסס על מה שמתואר כאן להלן, אני מעודד כעת במפורש את אלה שנמצאים ברוח ואשר התמלאו ברוח הקודש מתישהו לסמוך לא על המצפון שלהם, אלא על הבטן שלהם, בנוגע לאופן שבו הם יעמדו כעת ביחס ל החגיגה הזו שהיא למען האמת אפלה ודמונית.
תחייתו של חג זה היה אחד משלבי המפתח בהתנצרותו של העולם הפגאני ובמקביל בפגאניזציה של הנצרות. על ידי שמירה והנצרות בו-זמנית של החג הפגאני הגדול ביותר, הצליח כוחו של התקופה בתחבולת "מאסטר", ובכך הבטיח שהעמים לא ימרדו בדת החדשה שאימץ הקיסר קונסטנטינוס. הכלי העיקרי בניסיון הגדול ביותר שנעשה אי פעם נגד גוף המשיח על ידי יסוד הכנסייה הרומית הוא כרגיל: תערובת.
חגיגת היפוך חורף
החזרה הדרגתית של האור מהיום הקצר ביותר ולכן החשוך בשנה נחשבה לאירוע גדול מאוד בקרב כל עמי העת העתיקה. מכאן האור מתחיל להשתלט על החושך.
הסמל נראה ממש תורם לחגיגת הולדתו של יהושע, מושיע העולם, הופעת אור העולם הבא על פני האדמה. אנו יכולים לומר שהמצב מתאים באופן מושלם לתערובת של השניים.
עם זאת, כתבי הקודש אינם מציינים מתי בדיוק נולד יהושע, והכי חשוב, אלוהים מעולם לא נתן הוראות לחגוג ימי הולדת של איש, כולל שלו. לא ידוע מדוע הנושא הזה הוא כל כך טאבו עבור אלוהים ולפי המסורות היהודיות המקוריות, אבל זה כך, אם תרצה או לא.
הוספת דבר למצוות וגם למועדים היא בעיה בפני עצמה, אך המצב מחמיר מכך ש
יום חגיגת הרוחות הנבזיות ביותר נקבע להנצחת הולדתו של הקדוש-ברוך-הוא,
ויותר מכך, בכך ששמרנו על כל מגוון הסמלים האליליים המקוריים המחוברים אליו.
השורש האמיתי והעמוק של החג הזה הוא לא אחר מאשר הרצון האינסטינקטיבי של אנשים לעודד את עצמם בתקופה כה חשוכה.
לפני שמישהו יטעה להסביר את יחסו לחג הזה באומרו שאלוקים מטהר הכל ושיש לנו חירות במשיח לעשות כל מה שאנחנו רוצים, הבה נחשוב על הסיבות שבגללן אנחנו עדיין נכנסים למשתה הזה שברור שכבר מזמן הפך לאורגיה קפיטליסטית וצרכנית אמיתית. אנחנו שותקים לגבי הצד הנסתר של חג המולד, כי בסופו של דבר אנחנו מפחדים לסבול יותר דחייה מהעולם ומנוצרים אחרים שעומדים בו עד צוואר? אנו מייחלים לדאגה דיפלומטית, לשמור על הבנה טובה ובעיקר לא לקלקל חג שאחרי הכל עדיין חוגג בעיקר את הולדתו של ישו התינוק? האם נמאס לנו להתבלט תמיד על פני אחרים ולהימנע מלתקוף סעודה מחשש לצאת נגד המשיח ולהאשים את חילול השם? השאלה היא בדיוק כמו במקרה של השינוי משבת ליום ראשון. ראו בכתבה: שבת/ראשון
חג המולד: חג השמש ואלוהויות אחרות
בואו נראה את הדוגמאות העיקריות לאלוהויות זרות שנחגגו בסוף דצמבר משחר הזמן:
נמרוד / תמוז
נמרוד מתכוון: הוא ימרוד. נמרוד, שנקרא גם צבי, טען שהוא אל השמש. לכבודו אורגנו כל מיני אורגיות ומסיבות מתובלות בקורבנות אדם, ש"שיאם" היה הקרבת ילדים על המוקד, שממנו, אגב, מגיע סמל יומן החג.
נמרוד התחתן עם אמו סמירמיס, לה נולד בנם תמוז ב-25 בדצמבר. על פי הידע הפופולרי, תמוז הוא גלגולו של נמרוד, שמת לבסוף ביער שבו צמח עץ אורן משרידי גופו. לזכר מותו, אנשים הלכו מדיטציה מדי 25 בדצמבר למרגלות עץ האשוח הזה שבו תמוז הביא להם כל מיני מתנות מהעולם הבא.
נמרוד ותמוז מתוארים לעתים קרובות באמנויות כילדים היושבים על ברכי אמם, סמירמיס. ישירות מכאן מגיע הייצוג של מרים הבתולה עם הילד ישוע.
שַׁבְתַאִי
הוא גם נחגג ב-25 בדצמבר. כאן קורבנות אדם הוחלפו בקרבות גלדיאטורים שהתוצאה הייתה קטלנית לעתים קרובות. השבתאות נמשכה חודש שלם ובמהלכו אנשים התפנקו במסיבות שתייה ובאורגיות שונות. בתקופה זו, חג נוסף, חגגו בני נוער, ילדים ופוריות במיוחד. בינתיים, המעמד הרומי העליון והשליט סגדו למיתרס – אל השמש הפרסי.
שבתאי תואר לעתים קרובות עם חרמש ומרכבה שמימית. כאן, חיות הטיוטה לא היו איילי צפון כמו במקרה של סנטה קלאוס, אלא נחשים ענקיים. שבתאי, הכרונוס הרומי, היה הנסיכות שלפי המיתולוגיה טרפה את בנו שלו כדי למנוע ממנו בסופו של דבר להשתלט על כסאו כשהיה מבוגר. רוחו של שבתאי קשורה ישירות לסנטה קלאוס ועדיין סגדה דרכו עד היום.
אלוהויות זרות אחרות
נוכל להמשיך ולהכין רשימה ארוכה של כל שמות הרוחות הזרות שהעובדים האליליים השונים קשרו לאור ולשמש ובכך נחגגות עד היום. כאן, אזכיר רק כמה מהדוגמאות הידועות ביותר:
Re/Ra/Oziris, Mithras, Helios/Dionysos, Sol Invictus, Lucia, …
ההתקפה הרומית על הכנסייה, האמיתית, אליה אני מתייחס לא פעם, כאשר קונסטנטינוס הגדול, במאמץ שלו להטמיע הכל, לערבב ובכך לזייף את המקור, שילבה כאן את חגיגת יום השנה ליהושע בחג הגדול ביותר שנחגג ברחבי העולם על ידי כל האנשים.
נוצרים אמריקאים פוריטנים אסרו על חגיגת חג המולד עד אמצע המאה ה-19. אנו יודעים שהמוני נוצרים מחודשים היגרו לאמריקה. הרפורמציה כבר הכריעה את השאלה הזו פעם אחת בעבר. מאוחר יותר, בשל אינטרסים שיווקיים וקפיטליסטיים, הוחזר המשתה על מנת לדחוף את ההמונים לצריכה. הדבר השפיע על הקהילות הנוצריות, שהתחילו להרגיש סוג של חוסר בתקופה הקרה ביותר הזו.
האם אתה עדיין מקריב את ילדיך למולך?
מיליוני אנשים מרמים את ילדיהם להאמין שיש זקן נחמד עם זקן לבן ולבוש בבגדים אדומים שמחלק ממתקים ומתנות כפרס לילדים לפי אם היה להם טוב או לא. הם מובאים בפני דמותו של "איש חכם" זקן בעל פנים אבהיות שאליו הם יכולים לכתוב ואף להתפלל כדי לזכות ברחמנותו. מה קורה במקרה כזה, ברמה הרוחנית?
לאיזה אליל אנשים מרגילים את ילדיהם?
האם המנהגים הללו לא יהיו דרך ללמד אותם כיצד ליצור אלילים מגיל צעיר?
בנוסף,
איזו דמות יש לילד של אלוקים,
אם מעודדים אותו מוקדם כל כך לבקש איזו סמכות רוחנית לכל מיני מתנות נחמדות לאחר ששיחק את הילד או הילדה הנחמדים כדי לקבל פרס? האם זה לא מה שאנו מכנים דתיות, צדקנות או פרוזיות? להרוויח את ישועתך על סמך מעשיך?
האם אנו מופתעים מכך שיש כל כך הרבה מאמינים שעדיין רואים במושיע אליל, ישו "קטן" המחלק מתנות כלומר ברכות וכסף בהקשר של נוצרי מבוגר הנוכחי?
להרגיל את ילדינו לאלילים מסוג זה, זה פשוט להטעות אותם ולפתח בהם דמות כוזבת של אלוהים ויהושע. האם התהליך הזה לא יהיה פשוט
הקרבת האש של רוח ילדינו על מזבח מולוך?!
כפי שציינתי במאמר אחר שלי על איסור הקרבת ילדים, כל פשרה עם העולם היא סוג של קורבן רוחני, השריפה הרוחנית של ילדינו, שיכולה להיות השלכה חמורה על חייהם הבוגרים ועל יחסים עם ה'. ראה אל אל תעקבו אחרי העולם
שימו לב לתגובה של כמעט כל ילד קטן כאשר הם מונחים לראשונה על ברכיו של גבר לבוש כמו סנטה קלאוס. הם בוכים וצועקים באימה, הורים רבים אפילו לא מבינים למה. הם חושבים שזה בגלל שזה זר לבוש בצורה אקסצנטרית. לאחר מספר שנים הילד גדל ומתרגל לתופעה ובכך מסתיים בבכי. אבל מה שהילדים מרגישים בהתחלה, לדעתי, זה דווקא הרוח הזרה שמסתתרת מאחורי מסכת המסכות הזו וההקרבה הרוחנית שבה הם לא רוצים לקחת חלק ועוד פחות מכך להיות הקורבנות.
האם עדיין עולה השאלה?
שלא ילכו שולל את מי שאין לו ילדים. אלה שחוגגים לבד או עם בן הזוג, ההורים או החברים שלהם לא עושים יותר מאשר לעבוד את השטן אפילו בלי לחשוד בכך. בין אם אתאיסטים או מאמינים, המצב זהה.
לאויב לא אכפת אם אתה מאמין בו או לא, חג המולד נשאר החג הלא קדוש שלו בכל מקרה.
קבלתו של קרקס כזה משפיעה מאוד על מצבם הרוחני של אנשים שנכנעים לו או שאינם מזהירים מפני הסכנות שבו. במקרה של נוצרים, חגיגות מסוג זה משפיעות מאוד על מערכת היחסים האישית שלהם עם המושיע והאב ומעוותות עוד יותר את התדמית המשתנה שיש להם כלפיו.
אין ליהושע שום כוונה לטהר כל דבר שהוא טמא ורקוב. יש לחפור את השורשים המלוכלכים, לחתוך אותם ולהשליך לאש. רוחות טמאות פועלות גם כשאיננו מאמינים וחושבים עליהן. אנו מפעילים אותם ומעצימים אותם בכך שאנו נותנים להם לפעול. אבל כמו בכל הדברים, זמן הבורות נסבל על ידי יהוה הנצחי. עם זאת, לאחר ההכרה בבעיה, כאשר מתחסלת מחזה חדש, אנו יכולים בקלות להחליק למצב של מרד מודע אם לא נטהר את עצמנו ממנה. סוג זה של מרד מודע יוביל במוקדם או במאוחר לתוצאות טרגיות.
לסיכום, אני ממליץ להמשיך ולקרוא את פרקים ח' ו-ט' של ספר יחזקאל.
בואו נהיה ממולחים ונשתמש בחגיגות השקר הללו לטובת יהושע
חג המולד טוב רק לדבר אחד:
לשרת כופרים שאינם מציינים עוד את הולדתו וקיומו של יהושע אלא ביום הארור הזה.
יש לנו הזדמנות להנציח את הולדתו של מושיענו יהושע המשיח וכל שאר האירועים הקשורים אליו בכל עת. החגים, בין אם נכונים או שקריים, הם הזדמנות עבורנו להעיד על המושיע שרבים אינם יודעים עדיין, או רק בצורה בסיסית זו. כי חגים דתיים, מקוריים או לא, הם המקרים שבהם אפילו אנשים שאינם מאמינים מפקפקים בהרבה דברים הנוגעים לחיים וכך ליבם פתוח יותר ומוכן טוב יותר לקבל את הבשורה.
חג המולד יכול אפוא להיות ההזדמנות להעיד על המשיח כך שבשנה שלאחר מכן הוא כבר לא נחגג, כי האדם ייכנס גם למקדש השמימי: גוף המשיח, שבו חגי הנצח הופכים לנצחיים.
ראה עוד במאמר: איסור ה"עץ הקדוש, ראש השנה: כשהמשיח נולד!, חגי האדון במשיח
במקום חג מולד שמח, מאחלת לך רפורמות מבורכות נוספות.