באשר ל"סתירות" של השליח פאולוס
במאמר הבא, ברצוני לדון בכתביו של השליח פאולוס (הרב שאול) בנוגע להלכה מנקודת מבט יהודית. נקבל סקירה על תפקידה של ההלכה בימי החסד, לאחר הקרבת יהושע המשיח, לגבי יהודים ולא-יהודים, בעיקר באמצעות האיגרת לרומאים. חשוב להחזיר את העניין למחשבה המקורית, שכן המכתב מופנה לקהילה היהודית והלא-יהודית המתייוננת המתגוררת ברומא ונכתב על ידי אדם יהודי שהאמין ביהושע, אך מעולם לא הכחיש את זהותו. כל מה שכתב פאולוס היה בהשראת רוח הקודש/רוח הקודש של אלוהים.
חשוב לציין שעבור יהודים שחיו ברומא באותה תקופה, החוק שונה מהחוקים שגילה משה בתחילה משתי סיבות:
מצד אחד, המצוות המקוריות עדיין לא היו מופרדות ומטוהרות לחלוטין מהחוקים הפרושים האנושיים שנוספו, ומצד שני, גם החוקים המקוריים הכלולים בתורה פורשו ויושמו על פי צורת החשיבה הפרושה. למדו מלידתם. דרך החשיבה הפרושית הזו מתרחשת ברמה האינטלקטואלית ולא מגיעה מהלב.
במכתב לרומאים, פאולוס אינו יוצא לחלוטין נגד מצוות אלוהים, אלא:
הוא מתנגד לחוקי הפרשה שהוסיפו היהודים לחוק האלוקים המקורי
בנוסף
הוא עובד על שחזור מצוות אלהים שהרוח הרומית של ההלניזם כבר החלה להתפתל ולהתערבב עם פגאניות.
שמירת החוקים הנוספים הללו על פי המכתב הובילה לצדקנות, שיהושע נלחם נגדה. צדקנות זו מייחסת השפעה של הצלה עצמית לקיום החוק בפני עצמו. צורת חשיבה זו דוחפת לרקע את הקשר האישי עם אלוקים, זה שנובע מאמונה ואהבה שבאים מבפנים. להיות פרושים כמובן אינו מרמז על נאמנות לכל המצוות, אלא העמדת קיום אותן לפני הצורך להקשיב ישירות לקול ה'. מישהו הוא פרושים כי הוא לא שומר את התורה באמונה, כדי לכבד את אלהים שהוא אוהב, אלא כי הוא מצפה ממנו לתגמולים במעין קשר עסקי רוחני.
פאולוס נלחם נגד החוקים הנוספים הללו, שאינם באים מאמונה, שאינם נשמרים כי אנו עושים זאת בשמחה, לא בכפייה, אלא כי אנו אוהבים את אלוקים. כאשר הוא חווה מערכת יחסים משוחזרת עם יהוה, האדם מרגיש חופשי מתמיד, שכן החוק נמצא שם כדי להגן על חייו ולהחזיר את הסדר ביחסיו עם אלוקים ועם שכנו. פאולוס נאבק ברוח שמירת החוק באמצעות כפייה, באמצעות פחד מאלה נוזף. פאולוס רוצה לשחזר את התורה החיה הנובעת מאמונתנו הפנימית ואהבתנו לאלהים.
יתר על כן, פאולוס נלחם כדי שהחוק לא יהיה בראש ובראשונה בראשם של אנשים. מהקורבן על הצלב, הסדר השתנה והתהפך. החוק אינו עוד הפדגוג שלנו עד המשיח, אלא להיפך: רוח המשיח מלמדת אותנו את התורה מרגע שנולדנו בו מחדש. תחילה אנו פוגשים את יהושע, ואז הוא מגלה מי הוא על ידי מראה כיצד הוא מקיים את המצוות והנבואות שהן דבר אלוהים, אלו שהביאו לבשר ביהושע.
כך ההיסטוריה משתנה ולא עוד התורה מלמדת אותנו את המשיח, אלא המשיח שמלמד אותנו את התורה לאחר שקיבל את החסד.
פאולוס נאבק גם עם אחים מבוגרים שניסו ללמד גזירות שעדיין לא נוגעות לתלמידים שזה עתה נולדו מבחינה רוחנית. מי שזה עתה יצא מהמים ונולד מחדש אינו זקוק למשה עדיין! 7 חוקי נח, הכללים הבסיסיים והאוניברסליים שהתקבלו לאחר המבול עבור כל האנושות, מספיקים להם ולרגע זה. משה הוא כבר מאכל כבד יותר והילד עדיין צריך חלב. בכך, פאולוס לא ביטל או השמיד את משה רב יותר מהמצוות שקיבלו דרכו, אבל פאולוס שם הכל במקומו הנכון. אמנם זה לא בא לידי ביטוי, אבל עדיין ברור שהוא סבור שמטבע הדברים מצוות משה עדיין תקפות, אבל שכל אחד צריך להתעסק במה שמתאים לגילו.
פאולוס פעל לשחזר את העיוותים הללו, משום שעבודת השליחים היא מעל הכל עבודת רפורמציה.
כך ניתן להבין את מהותו של יהושע המשיח. מה זה אומר שהוא מקיים את התורה? כשאני מעמיד את עצמי בשליטה של המשיח ואני נולד מחדש ביהושע בטבילה במים ואחר כך בטבילת האש, אז אני כבר לא חי, אלא הוא חי בי. ברגע זה הוא לא פוטר אותי מהחוק, אלא להיפך הוא מיישם אותו ומכניס אותו לתוקף. אני שומר את ההלכה כי היא כבר לא כתובה על לוחות אבן, אלא חקוקה על בשר לבי דרך טבילת האש והמשכן בי של רוח הקודש.
וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר׃ לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים׃. יְחֶזְקֵאל יא:יט–כ
אבל עכשיו, בואו נתבונן בפסוקים על החוקים ברומים:
א. אִם כֵּן מַה־הוּא יִתְרוֹן הַיְּהוּדִי וּמַה־הִיא תּוֹעֶלֶת הַמִּילָה׃ הַרְבֵּה מִכָּל־פָּנִים תְּחִלָּתוֹ שֶׁבְּיָדָם הָפְקְדוּ דִּבְרֵי אֱלׂהִים׃ רומנים ג:א–ב
מחלק זה מודגשת מיד המילה אורקל כדבר ה' שהופקד בידי עם ישראל. כאשר אנו מדברים על 10 הדיברות, אלו הם 10 חוקי היסוד שיש להם 613 או ליתר דיוק 700 הרחבות נוספות ואשר ניתן לסכם את כולן ב-2 מצוות האהבה הגדולות (אהבת אלוקים ורע). המילה היא אחת המילים הנרדפות לחוק, אך ככלל היא מכסה את כל הברית הישנה כולל כל הנבואות, שחלק חשוב ומשמעותי מאוד מהן הן המצוות. כך גם מתחיל יוחנן את סיפור ביאת יהושע המשיח:
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר הָיָה אֶת־הָאֱלֹהִים וְהוּא הַדָּבָר הָיָה אֱלֹהִים׃…אֲשֶׁר אָלָה פִּיהֶם מָלֵא וּמְרׂרוֹת׃. יוחנן א:א…יד
יוחנן מתחיל מיד בתיאור עצם מהותו של יהושע. הוא עצמו היה המילה, במילים אחרות, הוא היה החוק. מה עוד יכול היה המילה להתכוון מלבד דבר ה', אשר נתן לעמו בהר סיני. מה הייתה המילה המוצהרת הזו אם לא החוק והנביאים? הנביאים שנשלחו לפסוק משפטים מחמת עבירה על החוק ועיקר עבודתם הייתה להשיב את המצוות על ידי הכרזת הכעס הבא עליהם עקב עברתו.
ב. מִפְּנֵי שֶׁמִּמַּעֲשֵׂי הַתּוֹרָה לׂא־יִצְדַּק לְפָנָיו כָּל־בָּשָׂר כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה דַּעַת הַחֵטְא׃. רומנים ג:כ
איך נוכל לדעת מהו חטא חוץ מהחוק? וכיצד פועל החסד אם איננו מסוגלים להכיר בחטא? איך אפשר לדעת שצריך חסד אם אנחנו לא מכירים במצב החטא שבו נולדנו? התורה מלמדת אותנו זאת, כדי שנוכל להכיר בצורך שלנו במשיח! האם חסד אפשר אם כך ללא החוק? בכלל לא, כי אם אבטל את החוק, גם גרייס הופכת אוטומטית לחסרת תועלת!
גם כאן, דברו של פאולוס מופנה בעיקר ליהודים שחיפשו את הצדקתם בקיום ההלכה הפשוטה, ולא לבני עמים אחרים שלא אכפת להם מהחוק, כי עדיין לא ידעו זאת. יש לפרסם את החוק לעמים בבוא העת כדי שיבינו מהי עבודת הגאולה. יש לשחרר את היהודים בצדם מהחוקים הנוספים ומהחוקים המקוריים שעוותים בהתבוללות.
ג. כִּי לׂא עַל־יְדֵי תוֹרָה הָיְתָה הַהַבְטָחָה לְאַבְרָהָם אוֹ לְזַרְעוֹ לִהְיוֹת יׂרֵשׁ הָעוֹלָם כִּי אִם־עַל־יְדֵי צִדְקַת הָאֱמוּנָה׃. כִּי אִלּוּ הָיְתָה הַיְרֻשָּׁה לִבְנֵי־הַתּוֹרָה הָאֱמוּנָה תִּהְיֶה לָרִיק וְהַהַבְטָחָה בְּטֵלָה׃. יַעַן אֲשֶׁר הַתּוֹרָה מְבִיאָה קָצֶף כִּי בְּאֵין תּוֹרָה אֵין עֲבֵרָה׃ עַל־כֵּן מֵאֱמוּנָה לְמַעַן תִּהְיֶה לְפִי־חֶסֶד בַּעֲבוּר אֲשֶׁר תִּכּוֹן הַהַבְטָחָה לְכָל הַזָּרַע לׂא לִבְנֵי הַתּוֹרָה לְבַדָּם כִּי־גַם לִבְנֵי אֱמוּנַת אַבְרָהָם אֲשֶׁר הוּא אָב לְכֻלָּנוּ׃ כַּכָּתוּב כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ וְהוּא הֶאֱמִין כִּי נֶגֶד פָּנָיו אֱלׂהִים הַמְחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים וְהַקּוֹרֵא לְמַה־שֶּׁלׂא־הָיָה כְּמוֹ הוֶֹה׃ בְּאֶפֶס תִּקְוָה הֶאֱמִין בְּתִקְוָה לְמַעַן אֲשֶׁר יִהְיֶה לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כּׂה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׃ רומנים ד:יג–יח
במקום שבו החוק מתבטל, האנרכיה שולטת. האם בגלל זה כל כך הרבה אנשים דוחים את המצוות כדי לשטוף ידיים כמו פילטוס ולומר שאין לנו מה לעשות איתם? האם זו הסיבה שפול כתב את השורות הללו? אני לא חושב כך. גם כאן הדגש הוא על הצורך לדעת את הדין, כי מכאן נובעת ההכרה בחטא, המרמזת על צורך וקבלה של עבודת הגאולה של המשיח. בלי דין אין דין, בלי דין לא יהיה צורך ברחמים!
אלה שהם צאצאיו של אברהם ברוח – גוף המשיח – חייבים להפגין את צייתנותו ואמונתו. אברהם היה צייתן, אז הוא גם היה צדיק. למה הוא היה צדיק? כי הוא שמר על החוקים הידועים עד אז. למה הוא שמר אותם? לא מתוך אילוץ, מתוך ציפייה לטוב, אלא מתוך הכרת תודה, בשמחה, כי אהב את ה' בכל ליבו. המשיח כבר חי בו, עוד לפני בואו לעולם הגלוי. כל התורה כבר חיה בו כשעוד לא נתן יהוה למשה.
ד. אוֹ הֲלׂא יְדַעְתֶּם אֶחָי כִּי לְיׂדְעֵי הַתּוֹרָה אֲנִי מְדַבֵּר כִּי הַתּוֹרָה תִּשְׁלַט עַל־הָאָדָם כָּל־יְמֵי חַיָּיו׃ כִּי אֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה זְקוּקָה לְבַעְלָהּ בְּחַיָּיו וּבְמוֹת בַּעְלָהּ פְּטוּרָה הִיא מִדִּין בַּעְלָהּ׃ וְעַל־כֵּן אִם־תִּהְיֶה לְאִישׁ אַחֵר בְְּחַיֵּי בַעְלָהּ נׂאֶפֶת יִקָּרֵא לָהּ וּבְמוֹת בַּעְלָהּ חָפְשִׁית הִיא מִן־הַתּוֹרָה וְאֵינֶנָּה נׂאֶפֶת בִּהְיוֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר׃ וְכֵן אַחַי גַּם־אַתֶּם הֱיִיתֶם כַּמֵּתִים לַתּוֹרָה בִּגְוִיַּת הַמָּשִׁיחַ לִהְיוֹת לְאַחֵר לַאֲשֶׁר נֵעוֹר מִן־הַמֵּתִים לְמַעַן נַעֲשֶׂה־פְּרִי לֵאלׂהִים׃ כִּי בְּעֵת הֱיוֹתֵנוּ בַבָּשָׂר תְּשׁוּקוֹת הַחֲטָאִים אֲשֶׁר הִתְעוֹרֲרוּ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הָיוּ פׂעֲלוֹת בְּאֵבָרֵינוּ לַעֲשׂוֹת פְּרִי לַמָּוֶת׃ אֲבָל עַתָּה פְּטוּרִים אֲנַחְנוּ מִן־הַתּוֹרָה כִּי מַתְנוּ לַאֲשֶׁר הָיִינוּ זְקוּקִים לוֹ לְמַעַן נַעֲבֹד מֵעַתָּה לְפִי חִדּוּשׁ הָרוּחַ וְלׂא לְפִי־ישֶׁן הַכְּתָב׃ אִם־כֵּן הֲנׂאמַר שֶׁהַתּוֹרָה חֵטְא הִיא חָלִילָה אֶלָּא לׂא יָדַעְתִּי אֶת־הַחֵטְא בִּלְתִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כִּי לׂא־הָיִיתִי יוֹדֵעַ הַחִמּוּד לוּלֵי אָמְרָה הַתּוֹרָה לׂא תַחְמׂד׃ וְהַחֵטְא מָצָא לוֹ סִבָּה בַמִּצְוָה לְעוֹרֵר בְּקִרְבִּי כָּל־חִמּוּד כִּי מִבַּלְעֲדֵי הַתּוֹרָה הַחֵטְא מֵת הוּא׃ וַאֲנִי הָיִיתִי חַי מִלְּפָנִים בְּלׂא תוֹרָה וּכְשֶׁבָּאָה הַמִּצְוָה וַיְחִי הַחֵטְא׃ וַאֲנִי מַתִּי וְנִמְצָא שֶׁהַמִּצְוָה אֲשֶׁר נִתְּנָה לַחַיִּים הָיְתָה לִּי לַמָּוֶת׃ כִּי־מָצָא הַחֵטְא סִבָּה בַמִּצְוָה לְהַתְעוֹת אׂתִי וַיְמִיתֵנִי עַל־יָדָהּ׃ וּבְכֵן הַתּוֹרָה הִיא קְדוֹשָׁה וְהַמִּצְוָה קְדוֹשָׁה וִישָׁרָה וְטוֹבָה׃ הֲכִי הַטּוֹבָה הָיְתָה־לִּי לַמָּוֶת חָלִילָה אֶלָּא הַחֵטְא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה הַחֵטְא בַּהֲבִיאוֹ לִי הַמָּוֶת מִן־הַטּוֹבָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַחֵטְא לַחֲטָאָה יְתֵרָה עַל־יְדֵי הַמִּצְוָה׃ הרומאים ז:א-יג
בקטע הזה שמירת החוק והכרת התורה ברורה למדי, אבל מעתה לא אנחנו, אלא רוח המשיח החיה בנו שמנהלת את תפקודה.
כִּי אֶת־אֲשֶׁר לׂא־יָדַע חֲטָאָה אׂתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלׂהִים׃. בקורינתיים ה:כא
שוב, אנו יכולים לקרוא מפאולוס שכדי לחשוף את החטא, את התורה שהפכה לבשר, יהושע הפך לחטא, כדי שהחסד יוכל להיכנס לתוקף. האם זה אומר שאלוהים הכריז על בנו אשם? ודאי שלא, אבל חסדו הגדול מתגלה בכך: שהניח על היחיד שהיה תמיד חף מפשע את כל ההשלכות, את הדין המגיע לכולנו על פי ההלכה.
חוק/חטא/משפט/רחמים הם כולם מושגים בלתי ניתנים להפרדה מאז נפילת אדם וחוה.
ה. כִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲנִי פׂעֵל לׂא יָדַעְתִּי כִּי אֵינֶנִּי עׂשֶׂה אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי רׂצֶה בּוֹ כִּי אִם־אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי אׂתוֹ אֲנִי עׂשֶׂה׃ וּבַעֲשׂוֹתִי אֵת אֲשֶׁר לׂא־רָצִיתִי הִנְנִי מוֹדֶה כִּי הַתּוֹרָה טוֹבָה הִיא׃ וְעַתָּה לׂא־אֲנִי עוֹד הַפּׂעֵל אׂתוֹ כִּי אִם־הַחֵטְא הַשּׁׂכֵן בְּקִרְבִּי׃ כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר־בִּי בִּבְשָׂרִי לׂא יִשְׁכּׂן טוֹב כִּי רׂצֶה אֲנִי לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְלׂא אֶמְצָא׃ כִּי אֵינֶנִּי עׂשֶׂה הַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי רׂצֶה כִּי אִם־הָרַע אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רׂצֶה אוֹתוֹ אֲנִי עׂשֶׂה׃ וְאִם אֶת־אֲשֶׁר לׂא־רָצִיתִי אֲנִי עׂשֶׂה לׂא־עוֹד אֲנִי הַפּׂעֵל כִּי אִם־הַחֵטְא הַשּׁׂכֵן בְּקִרְבִּי׃ וּבְכֵן מׂצֵא־אֲנִי בִי זֶה הַחׂק אָנׂכִי רׂצֶה לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְדָבַק־בִּי הָרָע׃ הרומאים ז:טו-כא
פאולוס מתנגד כאן לשני סוגים של חוקים. חוקי אלוהים, והאנטי-חוק (חוקי האנטיכריסט), שמקורו ברצונות הגשמיים שלנו. יתרה מכך, כאן פאולוס אינו מדבר על מצב הנפש האישי שלו בפועל, אלא הוא מדבר כיצור אנושי אוניברסלי כדי לגרום לאנשים שעדיין לא נולדו מחדש או עדיין חלשים באמונתם, כדי לגרום להם להבין את נבכי החטא בעולם. התורה, המשיח, רוח הקודש חיו ושלטו בפאולוס. הוא היה חופשי מחטא ולא נאבק בכלום מרגע היוולדו מחדש.
ו. עַל־כֵּן עַתָּה אֵין־אַשְׁמָה בָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֵם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (הַמִּתְהַלְּכִים שֶׁלּא כַבָּשָׂר אֶלָּא לְפִי הָרוּחַ)׃ כִּי תוֹרַת רוּחַ הַחַיִּים אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ הוֹצִיאָה אׂתִי לַחָפְשִׁי מִתּוֹרַת הַחֵטְא וְהַמָּוֶת׃ כִּי מַה־שֶּׁלּא יָכְלָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת מִפְּנֵי שֶׁנֶּחֱלַשׁ כּׂחָהּ עַל־יְדֵי הַבָּשָׂר אׂתוֹ עָשָׂה הָאֱלׂהִים בְּשָׁלְחוֹ אֶת־בְּנוֹ בְּדִמְיוֹן בְּשָׂר הַחֵטְא וּבְעַד הַחֵטְא וַיַּרְשִׁיעַ אֶת־הַחֵטְא בַּבָּשָׂר׃ כְּדֵי שֶׁתְּקֻיַּם צִדְקַת הַתּוֹרָה בָּנוּ הַהׂלְכִים לׂא־כְדֶרֶךְ הַבָּשָׂר כִּי אִם־לְפִי הָרוּחַ׃ כִּי בְּנֵי הַבָּשָׂר יֶהְגּוּ בְּדִבְרֵי הַבָּשָׂר וּבְנֵי הָרוּחַ בְּדִבְרֵי הָרוּחַ׃ כִּי־מַחֲשֶׁבֶת הַבָּשָׂר הִיא הַמָּוֶת וּמַחֲשֶׁבֶת הָרוּחַ הִיא הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם׃ מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשֶׁבֶת הַבָּשָׂר רַק שִׂנְאַת אֱלׂהִים הִיא בַּאֲשֶׁר לׂא תִשְׁתַּעְבֵּד לְתוֹרַת הָאֱלׂהִים וְאַף לׂא תוּכָל׃ כָּל־אֲשֶׁר בַּבָּשָׂר יְסוֹדָם לׂא יוּכְלוּ לִהְיוֹת רְצוּיִם לֵאלׂהִים׃ הרומאים ח:א-ח
רק חוק אלוהים יכול להגן עלינו מפני חוק החטא. אבל בגלל הבשר, האדם אינו מסוגל לשמור אותם בכוחות עצמו. לכן יש צורך שלא ייחרטו עוד על לוחות אבן, אלא על לוחות בשר, מיד בליבם של בני אדם, כדי שיוכלו לפעול באופן אינסטינקטיבי על פי ההלכה. זו המשמעות של להיוולד מחדש במשיח. גם אם אני חוטא, אני מזהה אותו מיד בלי שאף אחד יספר לי או מחפש את המאמר המדויק בכתובים, כי רוח הקודש שחיה בי מיד מציינת אותי, מעכבת אותי ושופט אותי כדי שאבין. שיש לי מה ליישב. כך פועלת הקידוש. בלי קשר פנימי למשיח ובלי להיוולד מחדש, התורה עצמה מובילה לצדקנות ונשארת הבל. אולם כאשר אני מוצא את עצמי תחת מלכות המשיח, התורה מתעוררת בתוכי ואני מתחיל ליישם אותה באופן אינסטינקטיבי וללא כל קושי או הרגשה של אילוץ. הזקן שלי כבר לא שם כדי לנסות לעצור אותי, לגרום לי לאהוב חטא ולא קדושה. על זה עוסקים הפסוקים הבאים:
ז. וְהַתּוֹרָה נִכְנְסָה לְמַעַן יִרְבֶּה הַפָּשַׁע וּבַאֲשֶׁר רָבָה הַחֵטְא עָדַף עָלָיו הֶחָסֶד׃ לְמַעַן יִמְלׂךְ הַחֶסֶד עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה לְחַיֵּי עוֹלָם בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדׂנֵינוּ כַּאֲשֶׁר מָלַךְ הַחֵטְא בַּמָּוֶת עַד־הֵנָּה׃ אִם־כֵּן מַה־נּׂאמַר הֲנַעֲמׂד בַּחֵטְא לְמַעַן יִרְבֶּה הֶחָסֶד׃ חָלִילָה לָּנוּ כִּי מַתְנוּ לַחֵטְא וְאֵיךְ נוֹסִיף לִחְיוֹת בּוֹ׃ אוֹ הַאֵינְכֶם יׂדְעִים כִּי כֻלָּנוּ הַנִּטְבָּלִים לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמוֹתוֹ נִטְבָּלְנוּ׃ לָכֵן נִקְבַּרְנוּ עִמּוֹ בַּטְּבִילָה לַמָּוֶת לְמַעַן נִתְהַלֵּךְ בְּחַיִּים מְחֻדָּשִׁים כַּאֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ נֵעוֹר מִן־הַמֵּתִים עַל־יְדֵי כְּבוֹד הָאָב׃. הרומאים ה:כ–ו:ד
קשה להבין במחשבה אנושית מה קרה באמצעות קורבן הכבש. בקהילה היהודית של אותה תקופה, פאולוס השתמש לעתים קרובות בנוסחאות הבאות: "מה נגיד אז…" ואז הוא ממשיך: "… רחוק מזה – בשום פנים ואופן…". מרגע עלייתו של משיח לכס המלכות נכנסות לתוקף פקודות שמתפרשות בקלות לא נכון אפילו על ידי יהודים. "האם אנו מבטלים את הדין על ידי אמונה זו? כלל לא! אלא אנו מקיימים את הדין וכו'". התפנית החוזרת על עצמה תכופות מובילה גם למסקנה שבהחלט יש שינוי, אבל עדיין אין שינוי מהותי, אלא שמשהו ישן ולא מושלם הפך למושלם והתגשם. החוק אינו מציל, אך החוק שנעשה לבשר אכן מציל. קשה אפילו לאדם יזום להבין את מחשבותיו ומעשיו הגבוהים ביותר של אלוהים, והאויב מנצל את החולשה האנושית הזו בצורה מקסימלית: "בשביל מה התורה, תראה, אפילו פאולוס מדבר נגדה…". שוב השטן מוציא את פסוקי המקרא מהקשרם כדי לעוות את האמת המבוססת על אמיתות חלקיות.
מצד שני, הוא מבטל בצורה מאוד ערמומית את סדר ההלכות הנוגעות לטהרה וקרבנות בית המקדש ומסביר שאפילו היהודים של היום כבר לא מכבדים אותם כיון שאין יותר בית מקדש, אז מה מצפים מאיתנו. נוצרים?
ח. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עֻנֵּינוּ וּלְחֶרְפָּה הָיִינוּ בְּפִילִפִּי כַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם הִתְחַזַּקְנוּ בֵאלׂהֵינוּ לְהַגִּיד גַּם־לָכֶם אֶת־הַבְּשׂוֹרָה בְּנַפְתּוּלִים רַבִּים׃ כִּי תוֹכַחְתֵּנוּ אֵינֶנָּה מִתּוֹךְ טָעוּת וְלׂא מִתּוֹךְ טֻמְאָה וְלׂא בִּרְמִיָּה׃ ב תסלוניקים ב:ג
לכל חוק, בנוסף לתוכן הפיזי שלו, יש גם משמעות רוחנית. החוקים הנוגעים לקורבנות תקפים בדיוק כמו האחרים. אולם, כבש האלוהים לאחר ששפך את דמו אחת ולתמיד, הקורבנות שלנו מועברים לרמה אחרת והחיות מוחלפות בסחורות אחרות השייכות לנו. כזו היא המסירות של חיינו שלנו, המשפחות שלנו, העבודה שלנו, כל מה ששייך לנו. זה כבר לא את העזים, הטלאים או החיות האחרות שאנחנו מקריבים, כי סוג זה של הקרבה פיזית נעשה אחת ולתמיד על ידי יהושע. אך לפי התבנית של קורבן ייחודי זה, איזה סוג של קורבנות אנו מסוגלים להקריב ברוח כדי שחיינו הגלויים יהיו בהרמוניה עם המשיח השוכן בנו?
גם היהודים של היום כבר לא מקריבים חיות! למה ? כי בית המקדש בירושלים חרב. אין קרבן עד שייבנה השלישי. אבל בית המקדש השלישי הזה קיים זמן רב, והוא לא אחר מאשר גוף המשיח, שנבנה בשלושה ימים. המקדש הזה כבר לא עשוי מאבן, ולא מכל חומר פיזי גלוי, אלא מהרוח. לכן, ההקרבה חייבת להתבצע גם ברמת הרוח. החוקים הארוכים הכתובים הללו מספקים את התשובה כיצד הכל צריך לעבוד. יש רק כהן גדול אחד, יהושע, וכולנו נולדים בו מחדש הם הלויים שלו המשרתים בבית המקדש. כך כל החוקים הנוגעים לכהן וללויים תקפים לגבי יהושע ולנו תלמידיו.
החוק מסוג 'אל תיגע במת', למשל, לא אומר שאני לא יכול אפילו לקבור את ההורים שלי אם הם ימותו, כי אני לא יכול לגעת במתים, אבל זה אומר שאני צריך לעמוד הרחק מהרוחות האלה ומהאנשים הנושאים אותן. אל לנו להיות בקשר איתם, פן יזהמו אותנו. אבל בואו נהיה קרובים אליהם כדי שנוכל להטיף להם את האחד שיכול להביא להם חיים. הבה נתרחק גם מפעולות מתות שאינן מקדמות אותנו קדימה.
שאלה נוספת היא אילו חוקים חלים רק על העם היהודי ואילו חלים על כל האנשים. כאן ברצוני לעסוק רק בתוקפו של החוק בכללותו ובהקשר של זמן הרחמים. השאר יכול להיות נושא לשיעור אחר.
ט. הֵן הַמִּילָה תוֹעִיל אִם־תִּשְׁמׂר אֶת־הַתּוֹרָה אֲבָל אִם־עׂבֵר אַתָּה אֶת־הַתּוֹרָה מִילָתְךָ הָיְתָה־לְּךָ לְעָרְלָה׃ וְאִם־יִשְׁמׂר הֶעָרֵל אֶת־מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה הֲלׂא תֵחָשֶׁב־לוֹ עָרְלָתוֹ לְמִילָה׃ וְהֶעָרֵל מִלֵּדָה הַמְקַיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה הוּא יִשְׁפּׂט אׂתְךָ אֲשֶׁר־לְךָ הַכְּתָב וְהַמִּילָה וְעָבַרְתָּ אֶת־הַתּוֹרָה׃ כִּי לׂא־הַמְצֻיָּן לְמַרְאֵה עֵינַיִם הוּא הַיְּהוּדִי וְלׂא הָאוֹת הַנִּרְאָה בַבָּשָׂר הִיא הַמִּילָה׃ כִּי אִם־תּוֹכוֹ שֶׁל אָדָם הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא בַּלֵּב כְּפִי הָרוּחַ וְלׂא כְּפִי הַכְּתָב אֲשֶׁר־לׂא מִבְּנֵי אָדָם תְּהִלָּתוֹ כִּי אִם־מֵאֵת הָאֱלׂהִים׃ הרומים ב':כה-כט
נושא שחוזר על עצמו, מי נחשב כיהודי? האם יש ישראל רוחנית, ולמה לשמור על הזהות היהודית שלנו אם אנחנו מאמינים וכבר נמצאים במשיח? אין הבדל בין יווני ליהודי? בקצרה, אל לנו לבלבל את הסטנדרט הנהוג בשיפוט של כל אדם ללא קשר למוצאו עם המשימה והקריאה הארצית שנתן אלוקים לעמים השונים ואכן שונים זה מזה. עובד אליל שהפך לחבר בעם האלוקים, שנולד מחדש במשיח, אכן יכול להיות פסק דין גדול ליהודי שסטה מאלוקים על ידי עדות חייו, כיצד היחס עם יהוה חייב להיות. חי.
לא יהודי כזה שנולד מחדש ייחשב אפוא נימול יותר מיהודי מרדן שנימול רק מתחת לתחתונים.
צורה פיזית גרידא זו של ברית מילה היא הבל בפני עצמה. אבל זה לא אומר שכל מי שאינו יהודי הופך פתאום ליהודי אמיתי ואמיתי.
אף אחד לא צריך לשלול מבני ישראל את ההבטחות, התפקידים והמשימות שה' העניק לנו במשך זמן רב כדי שנגשים זאת בעולם הגלוי. כי חלק מהמשימות נופלות עלינו ואף אחד אחר לא מסוגל למלא אותן.
י. וְאֵין עוֹד יְהוּדִי וְלׂא יְוָנִי אֵין עֶבֶד וְלׂא בֶן־חוֹרִין אֵין זָכָר וְלׂא נְקֵבָה כִּי כֻלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃. גלאטים ג:כח
בעולם הליברלי-שמאלני העיוור שבו אנו חיים היום, שבו אנשים שמעזים לטעון שיש אפילו הבדל ניכר בין גבר לאישה ייזרקו בקרוב לכלא, קשה יותר ויותר לנוצרים, שהם קשור יותר ויותר לעולם, להבין שאכן יש הבדל לא רק בין גברים לנשים, אלא גם בין יהודים ליוונים. אלוהים אוהב אותנו באותה מידה ולא ייעשה הבדל באהבתו ובשיפוטו ברגע שנהיה במשיח. עם זאת, הייעודים שלנו נשארים שונים ונבדלים זה מזה, למרות שעלינו לעשות זאת יחד בדיוק כמו זוג נשוי: בדיוק כפי שגבר ואישה צריכים לעשות יחד.
ואם מישהו עדיין מפרש לא נכון את המשפט הזה של פול, אני מזמין אדם כזה, אם הוא גבר, להשיג בגדי נשים ופאה, ללבוש אותם, למרוח אודם על השפתיים, ואז ללכת לכנסייה ביום ראשון הבא להשתתף סגידה לבושה כך. במיוחד אם זה הכומר או שר אחר. במקרה זה ישתדל גם לחקות את קולה של אישה ולהטיף כך לתלמידיו. לאחר מכן, כשהוא חוזר הביתה לאחר שאחיו בהו בו בבהלה, תן לו לכתוב את התרשמותו וניסיונו בקטע התגובות בתחתית עמוד זה. ואחרי זה, שילך במיוחד ויחשוב מתי ואיך הוא ייקח שוב וילמד כל דבר שיוצא מעטו של השליח פאולוס.
אני ממליץ על כך במיוחד לכל אותם אנשים שמתוך שנאה או אפילו אהבת היהודי, מזדהים את עצמם איתנו עד כדי כך שהם בסופו של דבר מכריזים על עצמם כיהודים בראש, בלב או כל דבר אחר. השליח פטרוס מזהיר מפני שימוש שרירותי במילים הבלתי מובנות של מלווהו, שכן לכך עלולות להיות השלכות חמורות. עדיף לחיות חוויה משפילה כזו של טרנסווסט באמצע העצרת מאשר יום אחד לתת דין וחשבון לפני יהוה על השטויות שאפשר היה לומר תוך התייחסות לפול.
העם היהודי אינו נדחה. הוא ממשיך לשמש דוגמה לעמים אחרים, גם אם הוא עדיין לא במשיח.
לפני שנבואה קורית למישהו, היא תתגשם קודם כל בעולם הגלוי על העם היהודי, כמעין אב טיפוס, כמבחן העיקרי. (הסואה היא דוגמה לכך). זו המשמעות של להיות עם נבחר או נבואי, שנבחר ומופרד על ידי אלוהים לנצח למשימה אחרת ומיוחדת. זה תקף גם לעידן המשיחי גם כאשר חלקו הגדול של העם מתמיד באי זיהוי המשיח ביהושע.
חוק ברית המילה חל גם על יהודים בלבד, לרבות אלו הנמצאים במשיח, שכן יש להמשיך וללבוש את הסימן הגשמי והנראה לעין של הברית הישנה תוך ברית מילה בלב בנוסף לאות חסד, של אותו הדבר. ברית שקמה לתחייה.
אולם, ברית המילה שלנו במשיח יכולה להיות רק כמו של תיאופילוס, כדי שנוכל לשרת את עמנו. הסימן של הברית המושלמת והסופית הוא דרך מים ואש. ברית המילה הפיזית שלנו רק משמשת לפתוח את הדלתות לבני עמנו המסורתיים כדי שנוכל להחזיר להם את הבשורה.
המשימה הזו היא שלנו בלבד והיא נצחית. אבל אם נהיה בוגדים בה', אזי גוי שנימול בלבו יכול להשפיל נימול בשרו בכך שהוא צדיק ממנו. אולם בספירה הסופית, לפי שיפוטנו, לא נהנה מכל יתרון בגלל יהדותנו. למעשה, אנחנו נהיה במצב גרוע יותר מהאחרים שתמיד היו הבכורים בהשוואה אליהם. ככל שהופקדנו יותר, כך נידון יותר. זו הסיבה שאף אחד לא צריך לקנא! ברוח, אפשר להיות צאצא של אברהם באמונה, כמו אנשי ה' על ידי המשיח, אבל ישראל הרוחנית לא קיימת.
ישראל ויהודה, הם אשתו הראשונה של אלוהים והבכור. אין לערבבם עם אחותו הצעירה: אפרים שהיא כלת ה' הבאה.
למד עוד על אופי בחירת העם הישראלי ב: אנשים נבחרים: עם סגולה: מה זה באמת אומר ??
יא. כָּכָה גַּם־הָאֱמוּנָה אִם־אֵין בָּהּ מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא בְּעַצְמָהּ׃ וְאִם־יׂאמַר אִישׁ אַתָּה אֱמוּנָה בְךָ וְלִי מַעֲשִׂים הַרְאֵנִי נָא אֶת־אֱמוּנָתְךָ בִּבְלִי מַעֲשִׂים וְאַרְאֲךָ אֲנִי מִתּוֹךְ מַעֲשַׂי אֶת־אֱמוּנָתִי׃ אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהָאֱלׂהִים אֶחָד הוּא הֱטִיבוֹתָ לְהַאֲמִין גַּם הַשֵּׁדִים מַאֲמִינִים בּוֹ וְרׂעֲדִים׃ וְאַתָּה אִישׁ־בָּעַר הֲתַחְפּׂץ לָדַעַת כִּי הָאֱמוּנָה בְּאֵין מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא׃ אַבְרָהָם אָבִינוּ הֲלׂא בְּמַעֲשָׂיו נִצְדָּק בְּהַעֲלׂתוֹ אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ׃ הִנְּךָ רׂאֶה כִּי־הָאֱמוּנָה עׂזֶרֶת לְמַעֲשָׂיו וּמִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים הָשְׁלְמָה הָאֱמוּנָה׃ וַיִּמָּלֵא הַכָּתוּב הָאׂמֵר וְהֶאֱמִן אַבְרָהָם בַּיהוָֹה וַתֵּחָשֶׁב־לוֹ לִצְדָקָה וַיִּקָּרֵא אׂהֵב יְהוָֹה׃ הִנְּכֶם רׂאִים כִּי בְּמַעֲשִׂים יִצְדַּק הָאִישׁ וְלׂא בֶאֱמוּנָה לְבַדָּהּ׃ וְכֵן גַּם־רָחָב הַזּוֹנָה הֲלׂא נִצְדְּקָה בְּמַעֲשִׂים בְּאָסְפָהּ אֶת־הַמַּלְאָכִים אֶל־בֵּיתָהּ וַתְּשַׁלְּחֵם בְּדֶרֶךְ אַחֵר׃ כִּי כַּאֲשֶׁר הַגּוּף מִבְּלִי נְשָׁמָה מֵת הוּא כֵּן גַּם־הָאֱמוּנָה מִבְּלִי־מַעֲשִׂים מֵתָה׃ יעקב ב:יז–כו
על איזה סוג של פעולות ג'יימס מדבר כאן? מאיפה העבודות יכולות להגיע? מהרצון האנושי שלנו, מההומניזם עם כוונות טובות, מהרצון שלנו לרצות? האם כאשר אברהם האמין ופעל בהתאם, האם לא נשמע לדברי ה' ולמצוותיו שידע עד אז? (מאחר שאברהם חי לפני משה, הוא לא יכול היה לדעת את כל התורה המתגלה, ובכל זאת היו חוקים שהוא הכיר אפילו במצבו הבלתי נימול מאות שנים לפני משה.) יצירות אינן אלא קיום התורה, קבלתן וציותן. איך אוכל לפעול אם אני לא מכיר את החוק? ללא החוק, אין פעולות טובות אפשריות.
אמונה ללא מעשים מתה. כלומר, האמונה מתה בלי החוק, והחסד חסר משמעות בלעדיה!
כל מי שחושב שאפשר לפעול גם מחוץ לרצון, דבר וחוק ה' טועה!
לסיכום, ברצוני לסיים לימוד זה לא בדברי פאולוס, אלא מאת אדוננו יהושע המשיח עצמו:
יב. כִּי אָמֵן אׂמֵר אֲנִי לָכֶם עַד כִּי־יַעַבְרוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ לׂא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ־קוֹץ אֶחָד מִן־הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם הַכּׂל׃ לָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר יָפֵר אַחַת מִן־הַמִּצְוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וִילַמֵּד אֶת־בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ קָטוֹן יִקָּרֵא לוֹ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם וַאֲשֶׁר יַעָשֶׂה וִילַמֵּד אוֹתָן לָזֶה גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ כִּי אֲנִי אׂמֵר לָכֶם אִם לׂא־תִהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לׂא תָבֹאוּ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ מת'יו ה:יח–כ
כפי שכתבתי בעבר בהוראה אחרת, פאולוס דיבר בדרכים רבות, כי הוא דיבר לאנשים שונים מאוד במונחים של בגרות מדינתית ורוחני. בימיו של יהושע עוד לא נולד איש ברוח, כי עדיין לא נשלח רוח הקודש למלא את התלמידים לפחות לא באופן נרחב.
ואם איננו מבינים את פאולוס, בואו נצמד לדברי יהושע. הבה נתבסס תמיד ובעיקר על מה שיהושע אומר, כי פאולוס אינו המשיח. עם זאת, באמצעות פאולוס, המשיח דיבר בצורה שרבים לא/לא יכולים/או אפילו לא רוצים להבין, שכן הם לא מוכנים לגדול. מעל לכל, אסור לפול להפוך לאבן פינה שרבים נקלעים לחורבן שלהם, כפי שאמר השליח פטרוס לגבי עמיתו שלפעמים כל כך קשה להבנה. (פטרוס ב':15-16)
כתבים נוספים: מהות החוק, מצוות ביהושע המשיח?, פאולוס והחוק א'