(וְדָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ (שמות כג:ג
בעיני יהוה, אפליה חיובית היא דבר מעורר שנאה כמו אפליה שלילית. בחברה הומניסטית כמו שלנו, המושפעת מאידיאלים סוציאליסטיים, קומוניסטיים, ליברליים וכו', היישום והאהבה לעבודה נוטים להפוך למשהו בזוי ומביש. הפירות המתקבלים נתפסים גם כניצול של מי שבמקרים רבים פשוט מסרבים לעבוד. האיש שהתברך בעבודת שתי ידיו פחות מכובד בעיני דעת הקהל ואינו נחשב עוד דוגמה לדוגמא. לאדם המודרני יש רק רעיון אחד בראש, להתעשר כמה שיותר מהר על ידי עבודה כמה שפחות. מאחר שרבים מתפטרים בעצמם, בראותם שאין להם סיכוי להתעשר כך, הם בוחרים בעוני ומסרבים לעבוד. עובדים קשה נפגעים אפוא במהירות בכל מיני השמצות באשר למקור העושר המפוקפק שלהם. קנאה, יחד עם עצלות, היא אויב חסר רחמים. כמובן, ישנם עשירים רבים שחייבים את הונם בשטויות, אבל כאן הייתי מגביל את עצמי לנתח את המקרים שבהם אנשים מקבלים את המגיע להם, כאשר ה' הוא שמברך את בני האדם, ללא קשר לשאלה אם הם מאמינים או לא ולפי העבודה שהשיגו. עניים רבים שוקעים בגלל עצלותם, נסיגתם וסירובם להילחם למחייתם. ברור שהעוני היום הפך לאורח חיים אמיתי שלעתים קרובות נבחר במודע. זה נובע לא רק מעצלנות אלא גם מהערכה עצמית מטורפת שמונעת מאנשים לקבל פקודות של מישהו או שאומרים להם מה לעשות. זוהי למעשה הפרה של הציווי 77/613, של כבוד השליטים. זה לא הוגן להעדיף מישהו רק בגלל שהוא עני. גם במקרה שלהם אתה לא יכול לשפוט ספר לפי הכריכה שלו. העשיר יכול לפעמים להיות צודק מול אדם עני. לא תמיד העניים צודקים. שכן העשיר לא בהכרח התעשר על חשבון אחרים, והעניים הם לרוב המדכאים של עצמם. המראה החיצוני מטעה יותר ויותר במובן הזה בימינו.
לעיתים קרובות אנו יכולים להיות עדים לאופן שבו אנשים מסוימים מסוגלים להשתמש בברירות המחדל שלהם, אם הן גופניות, כספיות או רוחניות, כדי להקשות על החיים של אלה שקיבלו יותר ממה שקיבלו. ראיתי אחיות קטנות היסטריות צורחות כל היום כך שאחיה הבכור הוכה כל הזמן על ידי הוריהן מבלי לשאול שאלות על מה שקרה. הוא היה אחראי אוטומטית לצעקות אחותה מאחר והוא היה הזכר, הגבוה והחזק יותר מבין הילדים. ניתן להבחין באי צדק מסוג זה בין גברים לנשים, בין מבוגרים לילדים, בין חלשים וחזקים, צעירים וזקנים, זקנים וצעירים, רוב ומיעוטים וכמובן בסכסוך הערבי-ישראלי. חוסר אמונה וקנאה גורמים לרבים להשמיץ את האחר כדי לפייס את תסכוליהם ותסביך הנחיתות שלהם.
בעבר, העניים היו אלה שספגו עוול ברוב המכריע של המקרים. כיום, המאזן מתחיל לשקול יותר ויותר בכיוון ההפוך, לפחות בעולם המפותח כביכול.
אבל כבר ראיתי מקרים כאלה גם בסביבה נוצרית. כאשר אחים מתקוטטים ביניהם ומאמינים צעירים יותר פשוט לא מסוגלים לקבל את זקניהם. אני מכיר אנשים מבוגרים מבחינה רוחנית שנאלצו לנטוש את הקהילה שלהם כי החוק הזה לא כובד על ידי אלה שהיו אחראים על השיפוט, המנהיגים. ההגנה העיוורת והמוגזמת של הקטנים לא אפשרה לו אפילו לעמוד על זכויותיו ולהקשיב לו. הם פשוט רצו לגרום לו להתוודות על חטאים שלא ביצע ולכן נאלצו לעזוב ולגרום לכישרונותיו לגדול במקום אחר.
זאב שלמה03.03.2014