יִתְרוֹ‎

יתרו הגיור הראשון

הגענו לאירוע החשוב ביותר של ספרי משה:

גילוי עשרת מצוות ה'.

מפתיע שחלק מהתורה המתאר את האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית, עצם היסוד של אמונתנו וזהותנו, נקרא על שמו של הכהן הגדול של העם האלילי שיישאר אחד מאויבי ישראל הגדולים: מדיין. העם היהודי הזה, המואשם לעתים קרובות בקומוניטאריזם ובזלזול בשאר העמים, מכנה את החלק המשמעותי ביותר בכתביו הקדושים בשם זר. בנוסף להיותו חותנו של משה, כבודו של יתרו נובע בעיקר מהעובדה שהוא היה הגיור הראשון בהיסטוריה.

יתרו ניהל את הונו של מוזס וטיפל באשתו ובילדיו, במילים אחרות, בתו ובנכדיו שלו. יתרו עוזר למשה, מבלי להכריע אותו, לא לכפות לא את אישיותו ולא את רצונו, הוא באמת עוזר למשה למלא את קריאתו. הוא גם עשה את עדות אמונתו לאחר שראה את כוחו של הנצח במהלך השחרור המרהיב של העם היהודי ממצרים. הוא מצהיר כי אדון ישראל הוא מעל כל שאר האלים ובסוג של פרפיגורציה של

הסעודה האחרונה, שוברים עמו הלויים לחם,

סימן להשתלבותו בעם הנבחר. כתוצאה מברית זו, הוא ממשיך את כהונתו הספציפית כלפי משה רבנו ובאמצעות השראה אלוהית ממליץ לחתנו למנות ע חכמים מהעם שיחלקו ביניהם את משימתו הענקית על מנת להיות חופשי להתעסק רק עם הנושאים המורכבים יותר. מועצה זו אפשרה למשה להשיג שירות עמוק יותר עלי אדמות. אם משה היה צריך להמשיך לנהל הכל לבד, הוא לעולם לא היה יספיק להשתחוות לפני הנצח כדי להתערב למען העם. כך קיבל יותר זמן להתמסר לתפילה ולקשר מתמיד עם ה' שבמקרה של משה קרה פנים אל פנים. כמות העבודה המוגזמת שהיה נאלץ משה רבנו הייתה מחייבת אותו במוקדם או במאוחר לקבל החלטות בצורה יבשה ומכנית והייתה הופכת את פרשנותו להלכה קרובה לאות ומתוך הרוח. אנו יכולים לומר שיטרו חסך על משה ליפול לצורה של פריזאיות.

זאב שלמה