עין תחת עין, שן תחת שן / מכה ללחי שמאל, הושט את הלחי השמאלית

עין תחת עין, שן תחת שן / מכה ללחי שמאל, הושט את הלחי השמאלית

וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל׃ ס

דברים יט כא

זוהי ההאשמה המועדפת והידועה לשמצה שמשתמשים בה נגד היהודים ונגד מה שמכונה "האלוהים האכזר" של הברית הישנה על ידי אנשים רבים, כולל הרבה נוצרים.

נכון שישוע עצמו נותן לנו פירוש שונה לכאורה בדרשת ההר, אך בכל זאת נשאר זהה למקור:

שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן׃ וַאֲנִי אׂמֵר לָכֶם אַל־תִּתְקוֹמֲמוּ לָרָשָׁע וְהַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל־הַלְּחִי הַיְמָנִית הַטֵּה־לוֹ גַּם אֶת־הָאַחֶרֶת׃

מתי ה':לח-לט

כפי שתיארנו שוב ושוב, ישוע קיבל לידיו מהעם את הזכות לשפוט ולבצע את הדין. כך הוא פתח את עידן החסד, שנמשך עד היום. מעתה והלאה, אסור לנו להגיב עוד כבעבר, אלא כתלמידיו של ישוע עלינו להטיף חסד אפילו לאויבנו, שכן הוא מוצע לכולם. עלינו לאהוב אפילו את האויב שלנו וחייבים לחפש רק את הגנתו של ישו הימנעות מלהגן על עצמנו.

כאשר אנו נותנים משפט ונקמה בידי המשיח, החוק הזה נכנס שוב לתוקף לפי הפירוש המקורי שלו. כאשר תקופת החסד של מישהו מסתיימת, או כאשר מישהו מסכן את תלמידיו, ישוע משחרר אותם לעתים קרובות על ידי הכאת האויב, כפי שנעשה שוב ושוב עם דוד, כפי שמתואר בתהילים.

כל זה יתגשם באופן סופי כשהוא ישוב לשפוט את החיים ואת המתים.

אכן ידרוש פיצוי מהאשם על כל עין, כל נפש, כל רגל וכל דבר אחר, ויפצה את הנפגעים פי מאה.

גם לשם התגשמותה והוצאה לפועל של ציווי זה זועקים חללי ישוע לבושים בגלימות מכוסות בדם בספר ההתגלות פרק ו'.

אז הנה שוב מצווה שעדיין תקפה היום כתמיד ואף יותר. אבל כאן שוב, המשפט נמצא בידי המשיח ואנחנו יכולים לבקש ממנו ליישם אותו.

עד אז, חובתנו היא לסבול רדיפות למען שמו, ללא כל התנגדות או הגנה אנושית אחרת. אם הם מטיחים בנו, בואו נראה להם שאנחנו אפילו מוכנים ללכת למוות בשבילו. אז הם יכולים להמשיך להכות אותנו, להעליב אותנו, להשמיץ אותנו, כי מישהו הרבה יותר חזק מאיתנו יתנקם בהם על הסבל שהם גרמו.

אנחנו לא צריכים להגן על עצמנו, כי בכך שהם מתעללים בנו זה המשיח שהם מתעללים.

אם תנקום או מקלל אותם בחזרה, זה שמו של ישו אתה רומס לנגד עיניהם.

אם אנו מותקפים על המשיח, יש לראות את המשיח בנו. זה אפשרי על ידי סבל מה שסבל גם לפני הסופרים והפרושים ואחר כך על הצלב שפירושו כמו כבש שהולך לטבח.

אויבינו מצידם יצטרכו לבחור: לתת למשיח לבצע את הדין הכרוך בציווי זה בזמן החסד כדי לקבל מחילה וחיי נצח על ידי ביצועם של זקןם? או האם הם הולכים להמשיך ולהתמיד במרד עד שישוב ישוב כך שהשיפוט ישתלט עליהם גם ברמה הפיזית, ויביא למוות השני, שיהיה סופי?

ראה גם: עונש מוות (שם מתחילים החיים)

עיר מקלט: מרד מודע או לא מודע

עיר מקלט: מרד מודע או לא מודע

וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר־יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת־רֵעֵהוּ בִּבְלִי־דַעַת וְהוּא לֹא־שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם׃וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת־רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן־הָעֵץ וּמָצָא אֶת־רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל־אַחַת הֶעָרִים־הָאֵלֶּה וָחָי׃פֶּן־יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי־יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי־יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט־מָוֶת כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃

דברים יט, ד-ו

ההבדל בין חטא לעבירה מומחש באמצעות ציווי זה.

העולם עצמו מודע היטב לכך שפשעים מסוימים ראויים להישפט בנסיבות מקלות מסוימות. אכן, פשעים שבוצעו בכוונה תחילה או בלי, בכוונה או שלא בכוונה, אינם ניתנים לשיפוט על בסיס שווה. במקרה של תקלה שבוצעה בצורה לא מכוונת, העונש מקל יותר ובמקום עונש מאסר אנחנו בדרך כלל יוצאים מהמקום עם קנס על מנת לפצות את הנפגע.

אם אנחנו כבר במשיח, ויש לנו רוח הקודש, המשמעות עבורנו היא זו: אנחנו יכולים לעשות טעויות ונעבור על החוק. למרות שהסליחה עדיין חלה בכל המקרים כשהיא מתנגדת לרצוננו. כאשר אנו עוברים על כלל שאיננו יודעים עדיין, או שטרם נחקק בליבנו, חסד המשיח ממשיך להתקיים בחיי תלמידיו שכבר נולדו מחדש.

קורה גם שמסיבות שאינן בשליטתנו, אנחנו עדיין נשארים חלקית בשליטה זרה והרוח הכרוכה כך בנו עדיין מצליחה לרמות ולפתות אותנו כדי להכשיל אותנו. אזורים אלה של רוחנו שעדיין אינם לגמרי תחת שלטונו של המשיח חייבים להתגלות בדיוק על ידי עבירות אלו. התקלה היא האות שעדיין חייבת להתבצע העברת כוח לכאן או לכאן בהקדם האפשרי כדי שהקידושין שלנו יימשך.

המשיח עצמו הוא עיר המקלט שלנו. הוא מגן עלינו מההשלכות של כל עבירה שאנו מבצעים בבורות או בחוסר בגרות. אנו אמנם מגלים לעיתים קרובות שאנו עושים טעויות, אך איננו סובלים מההשלכות, מלבד הכאב הנובע מהכרה בטעויות אלו.

עם זאת, יציאה נגד חוקים שאנו כבר מכירים, ובכך לחזור באופן מודע למצב של חטא שממנו המושיע כבר הציל אותנו פעם אחת, יכולה להוביל לאובדן הישועה.

אז אל תמרוד עוד בפעולה של רוח הקודש שאינה עושה דבר מלבד להחיות את המצוות בליבנו כדי שלא יוכלו עוד לשפוט אותנו ובכך להוביל אותנו למוות.

בואו נפסיק לומר, "אלוהים הוא אהבה", כי אלוהים אכן אהבה, אבל הוא גם צדק, והוא מעל הכל קדוש.

הבה נזכור שצדקות וקדושה זו נמצאות בהרמוניה מושלמת עם מכלול דברו, שהן חלק מהמצוות שישוע, המילה שהפך לבשר, מילא ולא ביטל על הצלב.

הבה נזכור גם שבשום מקום בברית החדשה השליחים מעולם לא הכריזו את הבשורה על ידי תחילת נאומם ב"אלוהים" הוא אהבה, אלא ב"תחזור בתשובה, כי מלכות השמים קרובה". כל אחד מהשירותים שלהם התחיל בחשיפת החטא והזעם האלוהי הנובע מהחטא על מנת לשבור את ליבם הקשה של החוטאים כדי שיוכלו לבקש סליחה ולקבל חסד. רק בשלב המדויק הזה הוטיפים להם גם אהבה, רחמים וסליחה.

כל עוד אנו אומרים לחוטאים שישוע אוהב אותנו כפי שאנו ושהוא איתנו, החוטאים יישארו בחטאיהם וימשיכו את חייהם להעריץ את דמותו המעוותת של ישוע בצורת אנוש כוזב ולעולם לא יפגשו את המשיח האמיתי.

שוב, בואו נמנע מהוצאת פסוקי מקרא מהקשרם, אבל בואו ננסה לקבל את התמונה השלמה של הדָבָר, גם אם קטעים מסוימים אוהבים פחות מאחרים. אחרת, הבשורה שהיינו מודיעים תהיה שקרית.

עונש מוות לאנשים תחת שלטון זר

עונש מוות לאנשים תחת שלטון זר

כִּי־יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה־אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ׃ וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִי׃ וְהֻגַּד־לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל׃ וְהוֹצֵאתָ אֶת־הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת־הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל־שְׁעָרֶיךָ אֶת־הָאִישׁ אוֹ אֶת־הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ׃

דברים יז ב-ה

עוד גזר דין מוות.

כפי שדיברנו במאמר אחר, עונש מוות תקף מאי פעם. עם זאת, במשיח זה משלים את האפשרות של חסד. רחמים, לעומת זאת, אינם תחליף לביצוע עונש מוות, שכן הרחמים פועלים רק אם מישהו מת על חטא. מצד אחד, ישוע מת על הצלב עבורנו. אבל קבלת מותו, תחייתו ושלטונו מניחה גם את מותו של הזקן הפנימי שלנו.

החסד מביא תמיד להוצאה להורג של הזקן של האדם הגאול. כך גם הצו האכזרי ביותר לכאורה זה מתקיים במשיח.

אם האני הישן שלנו ימות ונהיה יצירה חדשה, נוכל להמשיך לחיות פיזית על פני האדמה עד המוות הראשון, מותו של גופנו מתרחש.

המוות השני, לעומת זאת, כבר אינו שולט בנו, שכן דם הכבש על ליבנו ועל מצחנו.

כולנו היינו פעם תחת שליטה ופולחן של השמש, הכוכבים או כל אלוהות ורוח אחרת. מי שעדיין נמצא בדרך זו צריך לדעת שיש ליישם את החוק הזה.

השאלה היא, האם תאפשר למשיח לשפוט את זקןך ברגע זה, כדי שתקבל חיים חדשים ותוכל להמשיך לחיות בגוף שלך, ברוח מחודשת, שתגמולה הוא חיי נצח? או שאתה עומד להישאר תחת שליטה זרה, ובמקרה זה, ביום הדין, המוות השני ייקח אותך איתם?

ישוע עדיין חי ומתגלה היום. הוא תמיד עונה על שאלותיהם ותפילותיהם של המבקשים אותו בלב טהור ומבינים שהם צריכים מישהו שיגאל אותם מהעולם המושחת הזה.

אז לך וחפש אותו. וכדי לעזור לכם למצוא אותו חפשו גם את אלו שכבר נמצאים בו ושיוכלו להעיד עליכם.

ראה גם: עונש מוות (שם מתחילים החיים)

לתת את אמוןך באלוהים בלבד

לתת את אמוןך באלוהים בלבד

לֹא־יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל־שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם־יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן׃

דברים יח, א

על ידי היוולדנו מחדש, אנו הופכים לכהנים, לוויים במובן הרוחני. חוק זה הוא עבורנו אב טיפוס של כל פסוקי הברית החדשה המעודדים אותנו לשים את כל דאגותינו בידיו של ישוע, לא לדאוג למחר ובעיקר לא להסתכל לעולם על פיננסי, בריאות או כל עזרה אחרת. עלינו לפנות אליו בראש ובראשונה.

וְנַחֲלָה לֹא־יִהְיֶה־לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ׃

דברים יח, ב

יכולים להיות לנו סחורות חומריות, כלים, אבל אסור לתת להם יותר מדי חשיבות, לא לסמוך עליהם ולא להיות תחת שליטתם. כי יאכלו עש וחלודה. נחלתנו היא במלכות ה'. הבה נאגור לעצמנו אוצר ששום דבר לא יכול להזיק לו ושנוכל ליהנות ממנו לנצח נצחים.

האוצרות הללו הם, למשל, כל האחים והאחיות שאנו מובילים למשיח ושיהיו שם איתנו לנצח.

אבל עבורנו, אוצרות הם אותן מתנות רוחניות שמקדשות אותנו כדי לזכות בכתר החיים. זו הסיבה שעלינו לרוץ, כפי שהזהיר אותנו פאולוס, ולא אחרי מוצרים ארציים והישרדות יומיומית.

הבה נלך אפוא על המים, בביטחון, כי אם צריך, אפילו ההרים ינועו, הימים יתפצלו לשניים, הבתים יקרסו, החצים המכוונים אלינו יפול בחזרה על אויבינו.

ראו גם: מינוי וציות לשופטים

מצוות על המלך: סוסים ונשים

מצוות על המלך: סוסים ונשים

רַק לֹא־יַרְבֶּה־לּוֹ סוּסִים וְלֹא־יָשִׁיב אֶת־הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד׃

דברים יז:16

מלכנו, משיח ישוע, חי ופועל לא בכוח או בכוח, אלא ברוח ה' צבאות.

הוא לא היה המשיח שיהודים אז ציפו לו, זה שלוקח חרב, עולה על צבא ישראלי אדיר ורוכב החוצה את הרומאים כדי לשבת סוף סוף על כס המלכות.

ישוע חי בצניעות, לא היה לו היכן להניח את ראשו, וכשנכנס לירושלים, שם היללו אותו ההמונים כמלך, ישב על גבו של סייח בלבד.

הוא לא היה גיבור אדיר, אלא איש של כאב וחולי, שכן על הצלב הוא לקח על עצמו את חוליותינו ונשא את צערנו. כי מי שבאמת הפך לגדול מעל כולם היה המשרת של כולנו כשהוא התהלך כאן עלי אדמות.

אני חושב שברור מי המלך היחיד בהיסטוריה של העולם שמילא את התנאים האלה.

ואל תחזיר את העם למצרים…

המשיח אכן לעולם לא יחזיר אותי למקום ממנו הוציא אותי פעם. בדיוק כפי שמשה – אחד ממבשריו הגדולים – מעולם לא עשה זאת, למרות שהמורדים זימנו אותו לא פעם לעשות זאת. אם העם יחזור לשם בכל זאת, זה יכול להיות רק בגלל חוסר הציות שלהם.

ישוע בילה חלק מילדותו במצרים עד שנמלט מזעמו של הורדוס, אך לאחר שחזר הביתה הוא מעולם לא חזר.

וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד׃

דברים יז:17

ישוע המשיח נאמן וקדוש לחלוטין. זו הסיבה שיש לו רק אישה אחת שהיא לא אחרת מאשר הכלה שהיא אנחנו, הגוף שלו, הכנסייה האמיתית והיחידה.

למשיח ישוע אין שום קשר זוגי אחר עם אף זונה בין אם היא אקומנית ובין אם היא מחפשת את הדרך אל "אלוהים" איתו או בלעדיו או לא. גם אין לו חברה מוסלמית שמקבלת את ישוע הנביא, או פילגש רומאית שסוגדת למריה הבתולה ולאלילים אחרים.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים וְאִישׁ לֹא־יָבֹא אֶל־הָאָב בִּלְתִּי עַל־יָדִי׃

יוחנן י"ד:ו

ואמירה זו מרמזת, "כפי שקבעתי והכרזתי", ללא קשר לרצון טוב או מחשבה אנושית שרירותית.

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם׃ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם׃

דברים יז:יט

ברגע שהמשיח מוכשר בלבנו, הוא מתחיל להכריז על עותק זה של התורה, שכתוב כעת על הבשר ולא עוד על לוחות אבן.

כשהוא יושב על כסא ליבנו ומקבל את הכוח בחיינו, אז רוח הקודש מבצעת וקוראת בתורה, שהיא התורה, כדי שלא נצטרך עוד לחשוב מה עלינו לעשות במצב נתון. מכאן ואילך, נפעל באופן אינסטינקטיבי ונציית לו בשמחה מבלי שנצטרך להתאפק מכלום או להכריח את עצמנו לעשות דבר. הוא יקיים ויקיים את כל המצוות כפי שקיים מאז שהיה ללא חטא. מעתה ואילך, השאלה היא, האם אתה מציית לו, או שאתה פונה לפעמים שמאלה או ימינה ממה שהוא אומר לך כשופט בפנים, מתוך התודעה שלך. כי במקרה כזה אתה מביא בושה למלך החי בך בעיני העולם החיצון.

לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל׃ ס

דברים יז:יכ

ישוע המשיח וילדיו בהחלט יחיו בממלכה, בירושלים החדשה, זמן רב מאוד, כלומר לנצח. עלינו להיות ערניים כדי לא לאבד את מעמד הבן. עלינו למיטב "ידיעתנו", או ליתר דיוק, בבגרות וברגישות הרוחנית שלנו, לא לצאת נגד המצוות שאנו כבר יודעים והחקוקים בנו. אנו עלולים לחטוא בשוגג, אך איננו יכולים לחזור במודע לחטא שממנו כבר התנקנו, זה יהיה מרד מודע ורמיסת דמו של ישו, חילול השם של רוח הקודש.

ראה גם: תנאי בחירת המלך

תנאי בחירת המלך

תנאי בחירת המלך

כִּי־תָבֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי׃ שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא־אָחִיךָ הוּא׃

דברים יז 14-15

יהוה לא התכוון לתת לעם היהודי מלך באותה תקופה ולא שום סוג אחר של מתווך בינו לבינם. אולם משראה את חולשת העם ואת נטייתו לרצות תמיד לנהוג במנהגי האלילים, הוא מסכים לכוונה זו ככל שהמלך הוא יהודי המכבד את המצוות.

המצב שלנו זהה לחלוטין. טבעו החלש והמרדני של האדם אינו מאפשר לקיים את החוק. אנו זקוקים אפוא למשתדל שהוא מושלם וללא חטא, כלומר, המסוגל לציית למצוות יהוה ללא תנאי.

רק מלך שהוא לא אחר מאשר עצם דבר אלוהים מסוגל להציל את האנושות ממשפטו של יהוה.

המילה הזו שהפכה לבשר ושהופיעה בקרבנו בדמותו של ישוע מנצרת.

לכן, אבינו נתן לנו מלכות אחת ונצחית באמצעות בנו. במשיח יש לנו מלך נצחי, שהוא בנו של אבינו. לכן, ישוע הוא האדם האחד והיחיד המגלם ומקיים באופן מושלם את הציווי הזה שקראנו זה עתה.

מכאן ואילך, נאסר עלינו לקבל או לשמור על מלכים וכללי חוצנים אחרים.

ראה גם חוקים למלך: סוסים ונשים

Pin It on Pinterest