על ידי Sipos Richard | ספט 5, 2022 | מצוות
לֹא־תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל־עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה־לָּךְ׃ ס
דברים טז כא
האם יש כנסייה נוצרית במדינה הזו שבה עץ אורן מעוטר לא יהיה גלוי על המזבח בחג הבא של הבקנאלי הבא, המכונה כיום חג המולד?
אני חושב שאין צורך להכביר מילים על הצד האפל של חג המולד ושורשיו הפגאניים, שכן רק מי שלא רוצה לדעת את האמת ובכך מתמרד במודע מתעקש שלא לשמוע את המסר החושף את הטבע הדמוני האמיתי של חג השקר הזה.
למי שעדיין רואה בחג המולד חג נוצרי, האם צריך לפחות להפריע לו ההילולה החילונית חסרת המעצורים שמשתוללת ברחבי העולם מאמצע נובמבר ועד לשיאה ב-25 בדצמבר. בוודאי יש אנשים כאלה, ואולי הם חושבים שה עובדי אלילים, כלומר לא מאמינים, מבזים את יום הולדתו של יהושוע בכך. בינתיים, הם לא מבינים שהחג הזה תמיד היה פגאני והוא שלהם, אז הם שמחים בצדק על ההזיות החומרנית שלהם. עלינו לנקות את עדותו של ישו ואת סיפור הופעתו לעולם מהלכלוך הזה, לדבר על זה בצורה אחרת, בזמנים אחרים.
לחג המולד אין שום קשר להולדתו של ישו,
מכיוון שהוא לא נולד אז, אנחנו לא יודעים מתי, אבל בטוח שהוא היה צריך להיוולד בחג מקראי, שכן האירועים הגדולים של תולדות היהושועה התרחשו כולם אך ורק בחגים מקוריים כאלה. אבל במקרה זה לא חשוב לדעת איזה מהם. יהוה ככל הנראה לא גילה את שעת לידתו, ולכן איננו צריכים לדאוג בקשר לזה. אלהים לא חשב שחשוב לשמור על זיכרון האירוע הזה, כדי שלא נתקע עם יהושוע התינוק, וגם לא עם דמותו של יהושוע האנושי שעושה אליל מהמושיע, שלמרות שהופיע כאדם , הוא כבר לא ייחשב ככזה עבורנו היום:
במקום זאת עלינו לראות בו את יהושוע המשיח שקם לתחייה, הכהן הגדול והמלך הנצחי המשוח.
חג המולד הוא לא יותר מ"התנצרות" של החג הפגאני העיקרי. זהו אחד הביטויים העיקריים של מדיניות המיזוג של האימפריה הרומית. הכלי הגדול ביותר שלהם לשכנע ביתר קלות את העמים השונים של האימפריה שלהם לקבל את הדת החדשה. זה קרה בדיוק אותו הדבר במקרה של ההמרה ליום ראשון, או החלפת השמות אלוהים ויהוה בתאוס/זאוס/דאוס/גות/אישתר/איסטן ועוד נסיכויות רוחניות פגאניות.
כדאי למאמינים שעדיין חוגגים את חג המולד לעצור לרגע ולבקש מאדוננו המשיח לשים את השאלות הללו במקומן. כי אף על פי שעדיין לא מדובר ביהושועה, כל עוד האדם מוטעה ובור ובכך עושה זאת בלב טהור,
אנחנו עדיין צריכים לגדול ברוח במוקדם או במאוחר.
במילים אחרות, עלינו לאפשר לרוח הקודש להמשיך את הקידוש והרפורמה בנו על ידי החזרת הסדר המקורי בליבנו בהדרגה.
אם אנחנו לא מתעסקים או לא רוצים להתמודד עם "פרטים קטנים" כאלה, אנחנו מתחילים לחיות ברוחניות מעורבת. במקרים כאלה, המילוי מרוח הקודש מוחלף אט אט בסוג אחר של מילוי מסוג אחר, שאולי נראה אפילו כמקורי, אבל מוביל רחוק ממנה. אז אנחנו יכולים לראות אנשים מדברים בלשונות למרגלות עץ חג המולד עם ידיהם מלאות במתנות.
ורוח ה' אינה משתמשת בכוח ובכוח כדי להשפיע על רצוננו החופשי. כשאין יותר אוזניים לשמוע, אין עוד עיניים לראות, הוא נסוג לאחור ומחכה. ואם תדבקו במסורות וברעיונות האנושיים שלכם, אתם פותחים את הדלת לנסיכויות שמפעילות אותם, שיגרמו לכם להאמין שרוח הקודש עדיין מובילה אתכם. לכן זה חשוב
להכריז ולקבל את השלטון הייחודי של ישו בעצמנו ומעלינו בכל רגע,
של חיינו, כדי שהרפורמה תוכל להמשיך ולהתגשם סוף סוף!
ראה גם: חגי האדון במשיח, שבת /יום ראשון
על ידי Sipos Richard | ספט 5, 2022 | מצוות
וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם׃ לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל׃ ס
דברים יז, יט
זהו חוק היסוד השופט את הכנסיות. כאשר קהילות המוכרות על ידי המדינה ולכן נתמכות כלכלית זוכות למעמד כנסייה, או שכבר יש להן, הן זוכות לתמיכת ממשלה חיצונית וזרה שבה הן הופכות יותר ויותר תלויות. תלות חומרית זו מובילה אוטומטית לתלות רוחנית, אשר גורמת לבלבול ומובילה להתדרדרות מתקדמת. מכאן ואילך, הכוח החיצוני מתחיל בהדרגה להפעיל לחץ על העדרים המרומים כדי לגרום להם לקבל כללים זרים וחוקים אחרים.
יש להדגיש זאת
יש רק כנסייה לגיטימית אחת: גוף המשיח
שבתוכם יש קהילות וקבוצות. גוף זה מורכב מתאים שחייבים להתחלק עד אינסוף. יש לו איברים, אבל החברים האלה גם כולם שייכים למשיח. הם לא יכולים בכל מקרה להיות כפופים למערכת של סובסידיות חיצוניות כמו מדינות לאום, ממשלות או כל ארגון אחר שנמצא בהגדרה ובדרגות שונות גם בכוח השטן.
איזה תוכן רוחני היה לשירותו של ישוע אילו היה מחפש את טובות הכוח שהיה במקום בזמנו במקום להפקיד את כל בטחונו ואת אישיותו בידי אלוהים בלבד? זה היה בלתי נתפס שישוע היה שולח את תלמידיו להורדוס או לפילאטוס כדי להתחנן למעט כסף כדי לתמוך ולבנות את שירותו.
במקום זאת, ישוע שלח את תלמידיו להביא את הדנר החסר מפיו של דג שיהוה שלח להם בהשגחה. הוא גם לא יצא להתחנן ללחם ודגים עבור הקהל הרעב, אלא חיכה בסבלנות לזמן שבו עתיד להתרחש נס ריבוי המזון.
קבלה של אנשים
יתרה מכך, בתחום הפליית בני אדם, ישוע חוזר על החוק הזה במילים אחרות ומאוחר יותר מאשר אותו באמצעות השליח יעקב:
כִּי אִם־יָבוֹא אִישׁ לְבֵית הַכְּנֵסֶת שֶׁלָּכֶם וְטַבְּעׂת זָהָב עַל־יָדָיו וְהוּא לָבוּשׁ לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל וּבָא שָׁמָּה גַּם־אִישׁ עָנִי בִּבְגָדִים צוֹאִים׃ וּפְנִיתֶם אֶל־הַלָּבוּשׁ לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל וַאֲמַרְתֶּם לוֹ שֶׁב־לְךָ הֵנָּה בְּכָבוֹד וְלֶעָנִי תׂאמְרוּ עֲמָד־שָׁם אוֹ שֶׁב־פּׂה מִתַּחַת לַהֲדׂם רַגְלָי׃ הֲלׂא לֵב וָלֵב לָכֶם וְהִנְּכֶם שׁׂפְטִים בַּעֲלֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת׃
ג'יימס ב':ב–ד
לעתים קרובות נראה באסיפות שהאחים והאחיות המשגשגים, העשירים והמבורכים ביותר מבחינה כלכלית זוכים לרוב ליחס מיוחד. מתייחסים אליהם לעתים קרובות יותר, הם יושבים בשורות הראשונות ומוזמנים לבמה בתדירות גבוהה יותר למסור עדויות. כל זה נעשה לעתים קרובות לנגד עיניהם ואוזניהם של אלו הנאבקים על הישרדותם היומיומית באופן שבו הם בעליל לא נמצאים בחוסר ציות או חטא גדולים מאלה.
עבור אנשים רבים, בהחלט יכול להיות הרבה יותר מעניין לשמוע עדות של איש עסקים מאמין שהתברך בצורה יוצאת דופן לאחר שהגדיל את הכנסתו פי עשרה בהשוואה לתקופה הקודמת, מאשר להקשיב לאח הצועני המתגורר בגטו שלו. שהיה מסוגל לקנות פי שניים את מנת הלחם השבועית שלו. שיהיה גם האחרון ברכה גדולה ועדות חזקה.
איזה דימוי של האדון ושל המשיח יכול להיווצר במוחם של אחים בנסיבות צנועות יותר או חיים בנסיבות הרבה יותר מוחלשות, כשהם רואים כיצד אחרים מצליחים ומשגשגים בזמן שהם ממשיכים להיות במצוקה.
איזו דרך מתעתעת הם מובילים אנשים שבגלל נעוריהם הרוחניים לא מבינים שיש משהו לא בסדר מאחורי כל זה. וכמה הם אלה שעוזבים את השביל הצר באשמה ובעצב, ואומרים לעצמם: "אם אני כל כך עני/חולה/חסר אונים, אז בוודאי 'אלוהים' אינו אוהב אותי ואינו רואה אותי ראויה לו".
זה לא חטא להיות עשיר ויהוה מאפשר לאנשים רבים להרוויח יותר כסף. אבל הדגשתו, כפיית הנושא והעלאתו לקדמת הבמה בצורה ילדותית ועיוורת יכולה לגרום נזק גדול בתוך הכנסייה. העניים ביותר יכולים לברוח בלב עצוב עד שהם ישובו לעולם, או אפילו להגיע עד להתאבדות כשתחושת האשמה והחוסר צדק מכרסמת בהם. העשירים, לעומת זאת, מרומים, נשמרים בבורות ובכך נמצאים בסכנה חמורה. כי בבוא זמן הרדיפה והצר, הם לא יבינו מה קורה ובחוסר מוכנותם למאורעות הקשים שיבואו, רבים לא יחזיקו מעמד וירחיקו לכת ויקבלו את אות הבהמה בבוא העת. הציעו להם על מנת לשמר את אלילי החומר שלהם.
לכן כדאי לזכור זאת
בימי הכנסייה הקדומה לאף אחד לא היה עודף והיה להם הכל במשותף
במילים אחרות, ההון הפיננסי של הקהילות צריך להיות מנוהל כפי שהיה אז. כולם עושים את אותו המאמץ בעבודה, אבל לא כולם מרוויחים את אותו הסכום. אז אלה עם הכנסה נמוכה יותר לא צריכים לסבול מחסור בגוף המשיח. אלוהים מסתכל על כמות ואיכות העבודה שנעשתה ואין לו כוונה לתת יותר למהנדס מאשר למי שמנקה את משרדו של האחרון. זה העולם שמעדיף אנשים משכילים יותר שבהגדרה עבדו פחות כי הם היו צריכים ללמוד. יתר על כן, לימודים ממומנים לרוב על ידי הנישום, ולכן על ידי מי שבנוסף עובד ולכן לא הייתה להם אפשרות ללמוד בעצמם. אלוהים, לעומת זאת, מסתכל על הזמן והאנרגיה שהושקעו בעבודה. לפיכך יש לחלק מחדש את הכסף שאנו מקבלים מהעולם הלא צודק בממלכת אלוהים, ולכן בכנסיות המקומיות שהן שגרירויות שלה כאן עלי אדמות. מטבע הדברים, גם לא מדובר בשמירה על עצלות ועצלנות. אם מישהו לא רוצה לעבוד, הוא גם לא אוכל, ולאדם כזה אין מקום בכנסייה.
קיום הציווי הזה מתרחש כאשר התבנית של הכנסייה המקורית והפרימיטיבית משוחזרת. זה מה שכולנו צריכים לעבוד עליו.
ראה גם: מעשי התלמידים (איך נראית הכנסייה המוקדמת), הגנת העניים
על ידי Sipos Richard | ספט 5, 2022 | מצוות
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן־לְךָ בְּכָל־שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם מִשְׁפַּט־צֶדֶק׃
דברים טז, יח
כיום במשיח, חוק מינוי השופטים מתגשם בו זמנית ואוטומטית בחייו של אדם כאשר הוא נולד מחדש ומקבל את רוח הקודש.
בְּכָל־שְׁעָרֶיךָ: כלומר בכל תחומי החיים שלך.
זה בלתי נפרד מהציווי הבא:
וְעָשִׂיתָ עַל־פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן־הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ׃ עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל׃
דברים יז י – יא
רוח הקודש היא השופטת שלנו, היא מנחה אותנו, באופן שהוא מפעיל בנו את החוק, כך שלא נוכל להפר אותו. זה דורש ציות שלנו. ציות הוא פשוט לכבד את הכללים שאנו כבר מכירים ולהתנהג בהתאם לעידן הרוחני שלנו, לא יותר ולא פחות. הבה נציית במודע למה שלמדנו ממשיח. צייתו במודע למה שלמדנו ממשיח. למרות שהחוק כולו כבר נחקק בליבנו, עדיין לא כל סעיפי החוק (או המצוות) מופעלים ולא כולם פועלים באופן מודע. אנחנו רק צריכים להיות קשובים לשופט, לרוח הקודש שתפעיל בנו ובזמן הנכון את כל החוקים לפי רמת הבגרות הרוחנית שלנו. זוהי המהות של תהליך ההתקדשות.
מה שאנחנו עדיין לא יודעים, בגלל שלא חווינו אותו, או בגלל שלפי עידן הרוחני שלנו עדיין לא הגיע הזמן שיעלה על פני השטח, שם מתערבת רוח הקודש בצורה קונקרטית יותר. הוא פותח וסוגר דלתות לפי רצונו וטובתנו, לפעמים אפילו בדרכים מרהיבות. הוא פותח בפנינו דרכים או חוסם אותן אם לא נלך לשם.
מִן־הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה: במשיח לבנו כמרכז מקדשנו.
ראה גם: כבוד לשופטים
על ידי Sipos Richard | אפר 27, 2021 | מצוות, ברית האדאשה
כמה מצוות יש?
המצוות – שהיהדות מכנה 613 מצוות – הן סדר החוקים שניתן לקרוא בחמשת ספרי משה, בחומש. למעשה יש יותר מ-613. המספר האמיתי שלהם הוא בין 650 ל-700.
אין זו מערכת הלכות נוספות שמקבל משה מיהוה, אלא הנוסח המפורט יותר של 10 הדיברות. 10 המילים מוסברות ומומחשות כך במעין תרגול עם מקרים קונקרטיים. בדיוק כפי ש-10 הדיברות עצמן הן למעשה הפיתוח, הגרסה המפורטת יותר של 2 דיברות האהבה הגדולות. (אהבה לה' ואהבת לרעך). לסכם,
יש רק 2 דיברות שפותחות בעצמן ב-10 ואז ב-613+ דברי הסבר.
האם מצוות אלו חלק מהלכות הפרושים?
מצוות "613" אינה שייכת לחוקי היהדות הנוספים, אלא לחלק התקף והבלתי ניתן להפרדה של הדיברות ב' וה-10 וכתבי הקודש, והדבר שהפך לבשר ביהושע.
אלו החוקים שהאב רוצה לחקוק בליבנו באמצעות רוחו, בדיוק כדי שלא נבקש עוד לציית להם מבחוץ, אלא מבפנים, דרך האינסטינקטים הטהורים של האדם החדש שלנו.
אנחנו לא מצייתים להם בתקווה לישועה, אלא כתוצאה מהישועה שכבר השגנו.
בקיצור, על ידי לידתנו מחדש, אנו מאפשרים להם לפעול בנו באמצעות פעולת רוח הקודש.
אנחנו כבר לא תחת החוק!
כפי שמזהיר פאולוס, אנחנו באמת כבר לא תחת קללת החוק. ובלבד שאלו חקוקים ברוחנו באש רוח הקודש. מצד שני, כל מי שנכנע לחוקים הללו מבלי להיוולד מחדש ומבלי להתוודות על מלכות המשיח יהושע המנסה לקיים אותם בעצמו, הוא מי שנשאר באמת תחת הקללה שמשפט החוק כרוך בו.
מאידך גיסא, כל חסיד המשיח הממשיך לשלול את תוקפו של התורה – כפי שהתגשמה ומוסדר על ידי רוח הקודש – נשאר גם הוא תחת קללתו.
מהטעם הפשוט ששלילת תוקפו של החוק שוללת את תפקודו המלא של רוח הקודש במוחנו.
החוק אינו עוד מטרה, אלא אמצעי. המצוות אינן מסוגלות להביא ישועה. עם זאת, הם נותרו שלטים בעלי חשיבות רבה כדי לעזור לנו להישאר על השביל המשובש והצר המוביל ישירות לישועה. האותות הללו מאפשרים לנו להישאר בחיים רוחנית עד שנעבור לבסוף לחיי נצח בסוף מסע התלמיד שלנו. זהו ההבדל המהותי בין הברית הישנה והחלשה המייצרת מוות לבין הברית החדשה המושלמת ונושאת חיים.
החדש, לעומת זאת, תקף רק על בסיס הישן. אם נאפשר לעצמנו לסגת מהישן, נוציא את עצמנו מהחדש. מי שרואה את הברית החדשה כאוטונומית ובלתי תלויה בישנה, אינו מבין את משמעותה העמוקה ומוצא את עצמו בכוחה של ברית כוזבת או זרה. המסר, ההבטחה והמצוות של יהוה נשארים זהים, כי הם בלתי ניתנים לשינוי. במקרה של מצוות, אופן היישום הוא זה שהשתנה בעקבות הופעת המשיח. יהושע נטל מידיהם של בני אדם את הזכות לבצע את העונשים הנובעים מיישום המצוות. אף על פי כן, זכות זו קיימת וממשיכה לפעול, אך רק בפעולת רוח המשיח ובעיקר ברמת הרוח. יש להחיל אפילו עונש מוות, כי אם הזקן שלנו לא יומת, לא נוכל להיוולד מחדש. ללא שיפוט, אין חסד אפשרי. בלי חוק, גם אין שיפוט. במילה אחת, החוק חייב להתקיים כדי להיות מסוגל לפנות את מקומו לחסד.
מה שהשתנה אפוא מאז קורבן הכבש וחג השבועות הוא החומר הנושא את המצוות:
אבן בפרשת הישן: האות ההורגת, ולב או רוח בפרשת החדש: המביא חיים.
חוק ומשיח: מראות זה של זה
החוק היה הפדגוג שלנו להוביל אותנו אל המשיח, כפי שאנו יכולים לקרוא במכתב לגלטים. כך ומביאת רוח הקודש,
המשיח מלמד אותנו באמצעות התורה כדי לקדש אותנו מבפנים.
רוחו של יהושע המשיח היא המורה שלנו, מגוללת את סדרו וחוקיו ומציבה אותם בתוכנו כדבר חי. העמים אינם יורשי הברית שנכרתה בהר סיני, אלא של זו שנחתמה בגולגותא. כאן התהליך מתחיל הפוך. מה שהיהדות לא הצליחה לשמור, נחקק ומחייה בלב ובמוחם של אנשיה על ידי המשיח באופן אישי, בין אם הם יהודים ובין אם לאו.
כך מתקיימות שתי הבטחות:
זׂאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרׂת אִתָּם אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם אָמַר יְהוָֹה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֳבֶנָּה׃
עברים 10-16
אַל־תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת־הַתּוֹרָה אוֹ אֶת־דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לׂא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם־לְמַלּאת׃
מתי ה':17
לפיכך, המצוות והפירושים שלהן שתמצאו באתר זה אינם מיועדים בשום אופן לשמירה קפדנית במאמץ אנושי. במקום זאת, הם נועדו לשפוך אור על תחומים בחיינו כמאמינים שבהם אנחנו עדיין תקועים ולעיתים קרובות אפילו לא חושדים שהסיבה היא ששיקרו לנו על זה כבר כמעט 2000 שנה. שקרים כמו המצוות תקפים ליהודים בלבד ואינם תקפים עוד לאחרים הנמצאים במשיח, מונעים מאיתנו לקיים מערכת יחסים מלאה ופורחת עם רוח הקודש.
הכרת המצוות ותוקפן הנוכחי עוזרים לנו לראות כיצד 2 מצוות האהבה הגדולות עדיין אינן שלמות בתוכנו, כך שנוכל לבקש ממושיענו להמשיך בעבודת הטהרה שלו ברוחנו באמצעות פעולתו.
קראו גם: מהות החוק – שבועות
על ידי Sipos Richard | מאי 3, 2014 | מצוות
הָאָבִיב כִּי־בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם׃
שמות כ"ג ט"ו
על פי המסורת היהודית, ציווי זה אוסר עלינו לצרוך בשר וחלב בו זמנית. דין זה הוא באמת העמוד שעליו מבוסס השולחן ערוך. יצירה זו, קודקס חוקים יהודי מרכזי, כוללת חוקים הנוגעים להתנהלות שיש לאמץ בחיי היום-יום. אפילו יהודים פחות דתיים שואפים לכבד את המובן המוטעה של החוק הזה. הם מגיעים עד לבניית שני מטבחים שונים בבית אחד כדי להבטיח שבשר וחלב לעולם לא יפגשו זה את זה. אם אין מספיק מקום או כסף להחזיק שניים, הם לחילופין מוציאים את זה או את זה לפרק זמן מסוים מהמטבח הייחודי שלהם. בתום תקופה זו מחטאים את כל המטבח והסוללה שלו כדי להיות בטוחים שהאלמנטים לא מתערבבים זה עם זה. איסור זה מתקיים עד כדי כך שתכשיטי דת נמנעים משתיית קפה עם חלב שעות לאחר צריכת הבשר, הזמן לוודא שהעיכול נעשה ושהם לא יתערבבו בקיבתו.
במשך מאות שנים, ציווי זה אילץ את כל הקהילה היהודית לבזבז כמות מדהימה של אנרגיה, זמן וכסף כדי לכבד פרשנות שניתנה להם על ידי "חכמים" גדולים. (ראה טקסט על הלכות יהדות)
עם זאת, הסיבה העיקרית לאיסור זה סבורים כי היה זה מנהג פגאני להרתיח בהמות זכרים צעירות בחלב אמם כסוג של מעשה הפריון. יהוה נתן את החוק הזה לעם הנבחר כהפרדה מהסוג הזה של מערכת טקסים פגאנית.
האדון, לעומת זאת, אמר את המילה הזו מסיבה שונה מאוד. חלק עיקרי מהפרשה בה אנו מוצאים מצווה זו, מתייחס ליחס לאמץ כלפי העניים.
ברור שגם לבעלי חיים יש את הזכויות שלהם וגם להם ניתנות הגנות. גם בעלי חיים אוהבים את הילדים שלהם.
אם מבשלים חיה צעירה בחלב אמו, זה מרמז שהאם שרדה את הילד שלה, לאחר שנתנה את החלב לבישולו. למרות שהיא לא בהכרח השתתפה בשחיטת תינוקה, היא עדיין מרגישה שהוא חסר או אפילו יכולה להריח את דמו. מכיוון שלבעלי חיים אין הבעות פנים ושפה שניתן לפרש ולהבין על ידי בני אדם, אנחנו לא באמת מסוגלים להבחין בסימני הכאב על פניהם של בעלי חיים. לפיכך, מנהגים יכולים להתפתח בקלות, תוך התעלמות מוחלטת מרגשותיה של החיה, מכיוון שהאדם עלול לחשוב שלבהמות הללו אין כאלה.
יתרה מכך, אם בעל החיים סובל, יש לכך השפעה על המוצרים שהיא יכולה לספק לנו. אכן, מצב הנפש גורם לייצור הורמונים. אלה הקשורים למרירות מרעילים את הבשר, את החלב ואת האורגניזם כולו, ובסופו של דבר חולפים על פנינו.
אם החיה סובלת, זה משקף אותנו כקללה כי אנחנו מרעילים את עצמנו באותו הזמן.
יתר על כן, הזנחת הכבוד והאהבה המגיעים לבעלי חיים פותחת דלת ישירה לחוסר כבוד/לא חיבה לבני אדם.
מצדי, אני משתדל לא לשתות קפה עם חלב לאחר אכילת בשר כשאני בחוגים יהודיים. לא בגלל שאני מקבל את הפרשנות הזו לחוק, או בגלל שאני רוצה לשחק את היהודי הטוב בצורה צבועה, אלא בגלל שאני לא רוצה לעשות שערורייה לאף אחד. כפי שהתלמידים הראשונים נצטוו לצרוך את בשר הקורבן של המקדשים האליליים במעשי השליחים, שכן השירות של הובלת רעתנו למשיח גובר על קיום רגעי של מצוות מסוימות, או במקרה זה על אי כיבוד גזירות אנושיות.
לכן, אל לנו לעולם להיות פרושים חריפים או אנטי-פרושים, שכן אותן השלכות שליליות עשויות לנבוע משתי ההתנהגות. ניתן לסגור אותן דלתות בפני היהודים היום, שהיו יכולות להיסגר לפני היוונים של אז, אם לורד לא התערב עם השליחים על מנת לנמק אותם. הדלת הזו שדרכה המלך יכול להיכנס לחייהם של אחרים.
זאב שלמה
על ידי Sipos Richard | אפר 8, 2014 | מצוות
לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא־תַעֲנֶה עַל־רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת׃ שמות כג:ב
אסור להרוויח מאדם עני. אם נתייחס אליו יפה ונעזור לו, הוא לא יוכל להחזיר לנו אותה ולהחזיר את חסדנו כלפיו. בהתחשב במצבו, אין לו כסף, אין לו עבודה ואין לו קשר טוב שיוכל לחלוק איתנו. זוהי אמת יסודית ואוניברסלית ידועה. העניים הם אפוא חסרי אונים בחברה חסרת אמון וחסרת אמונה. אם הואשם באשמת שווא, הוא לא ימצא חברים שעומדים לצידו ועוזרים לו שכן אף אחד לא נותן כלום בחינם. בנוסף, קל מאוד להאשים עני שכן יש סיכוי גבוה יותר לבצע פשע כשאתה בסבל.
ה' מאלץ את עמו לציית לחוק זה כדי לחסל את בעיית אי השוויון. עם זאת, זה עובד רק אם גם חוקים דומים אחרים מכובדים במקביל. כי לעני אין יותר זכויות מאשר לעשיר בתואנה שהוא עני. בנוסף, נוכל להיות חסרי פניות רק אם נסרב מכל וכל לכל קצבה ושוחד אחר שיכול להטות את הכף לצד זה או אחר. גם איסור השחיתות מחזק את המצווה הזו כי העניים לא יכולים להרשות לעצמם לקנות שירות כזה.
כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׃ שמות כג:ד
נכון שהיום ה"עניים" סובלים פחות ופחות מעוול. באווירה זו של הומניזם מוגזם וצומח, העולם נע מקיצוניות אחת לשנייה. זה כמובן לא האינטרס של השטן שחוק הנצח יחול בשוויון. הוא תמיד מנסה להפוך את המצב ולא להחזיר את האיזון המקורי. לכן חיוני לקחת בחשבון את זכויות העשירים במקביל לזכויות העניים כדי להראות שוויון מושלם. מעניין לציין שהחוק המגן על זכויות העשירים מוזכר לפני החוק המגן על זכויות העניים. זה מפתיע עוד יותר מאחר שבמהלך ההיסטוריה, העניים סבלו הרבה יותר עוול מהעשירים מאשר להיפך. רצף כרונולוגי זה מקבל את כל משמעותו כיום כאשר מיעוטים רוכשים זכויות מופרזות לרעת הרוב או העשירים.
בעקבות החזרה בתשובה חייתי תקופה ארוכה בשכונה שבה התגוררו ידוענים רבים, רובם ממוצא יהודי. מהר מאוד הבנתי שסוג של אפליה פועלת בי. הרגשתי נלהב יותר להביא את עדות המשיח לאנשים האלה מאשר לאלמוניים. תיארתי לעצמי שלהביא אדם כזה למשיח יהיה אירוע שיעשה הרבה רעש וכל המדינה תשמע על זה. מצדי, הייתי מקבל גביע מפואר שיכולתי להתגאות בו לאחר מכן. החוק הזה הוא ששפט את הנטייה הזו שנשארה בי. רק מי שמסוגל לשים בצד את העדפותיו, אמונותיו ושאיפותיו האנושיות זכאי למלא כל תפקיד.
ישנן אסיפות נוצריות רבות, שבהן יושבים השליטים או הזקנים במקום נפרד, כמו אזורי ה-VIP של קונצרטי רוק. יושבים "הגדולים" כמו אריסטוקרטים בבגדיהם היפים, כי הם מפורסמים, עשירים או פשוט כי הם זקנים רוחנית. שמעתי פעמים רבות שמבקרים שמחפשים מזון רוחני שהבחינו בהפרדות הללו, פשוט עזבו מבלי לחזור למקומות כאלה. אלה שדיברו איתי מצאו בסופו של דבר קהילה מסבירת פנים שבה כיבדו את החוק הזה. הם אכן מצאו לבסוף מקום בו הזקנים אינם יושבים מלפנים ומפנים עורף לקטנים ולעניי רוחם, אלא להיפך, הם מתערבבים עם אחרים והם אלו שדואגים לחדשים ברחיצת רגליהם. . כמה חייבים להיות אלה שאולי מעולם לא חזרו לקהילה נוצרית לאחר שחוו מצבים כאלה ופשוט המשיכו לשוטט כמו אלמנות או יתומים?
ככל שאנו בוגרים יותר בנפשנו, כך הרפלקס של אי ישיבה בשורה הראשונה אמור לפעול באופן אוטומטי, מחשש שנצטרך להתבייש בהחזרה למקום השני על ידי בעל הבית. כי יכול לקרות שמישהו מכובד יותר מאיתנו יבוא אחרינו, אם כי לעת עתה, הוא עדיין צריך להאכיל ולרפא ברוח באמצעות השירות שלנו. (ל"ד, ח) אצלנו בבית, בדרך כלל בן המשפחה הצעיר ביותר יושב בראש השולחן, כי זה המקום היחיד מסביב לשולחן שבו אפשר למצוא כורסה והילד לא נמצא בו. סיכון ליפול במהלך הארוחה. אנחנו, הזקנים, יושבים על כיסאות משותפים ללא ידיים, כי רגלינו נוגעות בקרקע ומאפשרות לנו לשמור על איזון.
בניגוד לזה, קרה לי פעמים רבות שהתווכחתי על מקום בשורות האחוריות של כנסייה עם מישהו לפני תחילת הכת. אף אחד מאיתנו לא רצה לשבת מלפנים. חשבתי שהכל בסדר איתי ועם יריב, כי הענווה שלנו גרמה לנו לחשוק באותם מקומות צנועים יותר. ואז, הבנתי שהמצב לא כל כך אידילי. מכיוון שלעתים קרובות אנו הולכים לאחור כדי שלא נצטרך לקחת על עצמו את האחריות שלנו, את החיבור שלנו עם האחרים וכדי להימנע מחובותינו בשירות… אבל זה יהיה נושא ללימוד אחר.
ראה גם 65/613 אלמנות ויתומים
זאב שלמה
