על ידי Sipos Richard | ינו 24, 2014 | מצוות
כִּי־יִתֵּן אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ־שׁוֹר אוֹ־שֶׂה וְכָל־בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ־נִשְׁבַּר אוֹ־נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה׃ שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם־לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם׃ שמות כב, ט-י
הנה אנחנו במבוי סתום. בדומה לחוק לגבי האישה הנאשמת בניאוף על ידי בעלה, ישנם מקרים בהם אין ראיה או עד שיכולים לאשר את האישומים. במצב כזה איש אינו מסוגל להכריז על פסק דין הוגן, אם הוא יהיה שופט או מלך.
הכל יכול בעצמו מתערב לשפוט את האשמים במקרה כזה. האדון מגן על החפים מפשע, מגלה את המסכות של רשעים ומרגיע את לבם של בעלי חשדות. הוא גם מרגיע ומפצה את אלו שנפגעו מהאשמות שווא בתנאי שהוא/היא עשה שימוש טוב ונאמן ברכושו.
לפעמים אנו מואשמים כוזב הן על ידי אנשים שאינם מאמינים, אך לעתים קרובות גם על ידי אנשים מאמינים. משהו קורה והכל מעיד שאתה האשם. במקרים קיצוניים, קורה שכמעט היית מסכים עם המאשימים שלך אז הרמזים כולם מצביעים עליך. במצב כזה, אין טעם לחפש סיבות, ראיות או להיכנס לדיונים אינסופיים. עלינו ללכת לפני ה' כדי שינקה אותך לעיני כולם. יתכן שלא תהיו ביניהם עוד הרבה זמן ושנים רבות יעברו, אבל אם תהיו חפים מפשע, תשתקמו, יפוצו וכבודכם ייצא מזוכך. אם המאשימים שלך, שיהיו מאמינים, מסרבים ללכת איתך לפני הקב"ה, עשה זאת לבד, אין לך ברירה אחרת. החוק יכנס לתוקף בכל מקרה וגזר הדין יפורסם במוקדם או במאוחר.
וְאִם־גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו׃ אִם־טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם׃ שמות כב, יא-יב
ניתן למנוע גניבה. על ידי נקיטת כמה אמצעי זהירות, עם מעט תשומת לב נוכל להימנע מגניבת רכוש שלנו ושל אחרים.
במקרה של טורפים שטורפים את החיות שהופקדו בידינו, המצב שונה לגמרי. אכן, הטורף גם מסכן את חיינו. התנגדות או ניסיון להתעמת עם זה יהיה מסוכן מדי ועלול להוביל למוות או למוות שלנו. המקרה של הגנב החמוש דומה לזה. הוא מוכן להרוג כדי להשיג את מה שהוא רוצה. אלה לא יברחו מעצם הנוכחות שלנו. חיי אדם מנצחים. במקרים אלה, לא נוכל לשאת באחריות להפסדים.
אלוהים הפקיד בידינו זמן. זמן השירות שלנו יכול להיגנב על ידי הרבה דברים. לרוב אנו החוטפים העיקריים של זמננו, כאשר אנו משתמשים בו באופן לא לגיטימי למטרות שאינן של האדון. גם במקרים אלו עלינו לשלם את עלויות חוסר האכפתיות שלנו ולספוג את ההשלכות. במקרה זה, הבעלים הוא זה שנתן לנו זמן או אלה שאליהם היינו צריכים להביא את הבשורה. דבר האדון לא הוכרז בזמן ובמקום שהוסכם עליהם. במקרה כזה, אנו סובלים בעצמנו מההשלכות הרוחניות של המעשים הרעים שלנו. הראייה שלנו יורדת, מערכת היחסים שלנו עם ה' מאבדת מעוצמתה, זמננו בורח והפירות לא מבשילים.
לפעמים התקפה רוחנית היא הסיבה להיחלשות שלי ובכך להאטה של השירות שלי. מקרה זה שייך לקטגוריית החיה הנקרעת על ידי טורף. השירות שלי וזמני נהרגים על ידי טורף רוחני. אני לא אחראי, אלא גם קורבן.
זאב שלמה
על ידי Sipos Richard | ינו 24, 2014 | מצוות
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם׃ אִם־בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם־בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ׃ אִם־אֲדֹנָיו יִתֶּן־לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה־לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ׃ שמות כא ב-ד
חינם לנישואין:
נראה שמשהו כאן סותר את רצון האדון בנוגע לנישואין. הציווי לפיו הם משאירים את האב והאם לעשות רק בשר אחד נראה סותר את ההלכה המובאת כאן. נישואים הם איחוד משולש, ברית שנכרתה בין גבר, אישה ואדון. כיצד יכול צד שלישי להשפיע על ברית כזו?
אם הייתה לו אישה לפני שבא, תן לו לצאת איתה. כאשר הנישואים נחתמים מחוץ לשירותו לצד אדונו, אין לו זכות על האיחוד הזה. אבל אם התחתן במהלך שהותו בבית האדון, נתן האחרון את הסכמתו להחריג את האיחוד הזה. במקרה זה, יש לו זכויות ביחסים ביניהם. לפיכך, גם האישה והילדים הנובעים מברית זו שייכים לו. מצב דומה מופיע במקרה של האח המת, כאשר על היהודי מוטלת החובה להתרבות ירידה לאחיו המת ועליו לשכב עם גיסתו על מנת שתיכנס להריון. גם שם, הילד שנולד מאיחוד כזה אינו מיוחס לאביו הביולוגי, אלא נחשב כבנו של המת.
העבד העברי היה מי שביצע תקלה, לאחר מעד ובכך איבד את הונו ואת כל הרכוש שברשותו. מוסד העבדות היווה עבורו הזדמנות לעמוד על רגליו ולהתחיל חיים חדשים. ניתנה לו ההזדמנות לקבל את פניו בביתו של מישהו, בו הובטחו לו ולמשפחתו עבודה, מזון ולינה. אז הייתה לו עבודה, לחם וקורת גג לתקופה של שש שנים שבהן יכול היה לגייס את הכספים הדרושים כדי להתחיל חיים חדשים בתום תקופה זו. האדון לא היה עבד והעבד לא היה עבד במובן שאנו משתמשים במילה זו בשפות מודרניות. זה היה דווקא שירות שהגיע לכל מי שנקלע לצרות כדי שלא יידחה לרחוב או אפילו מהעם.
המאסטר היה חבר בעם שברכת הקב"ה נראתה עליהם ושיש לו מספיק סחורה כדי שיוכל לחלוק עם אחרים, לא בחינם, אלא בתמורה לעבודה מוגדרת היטב. זו הייתה כמעט חובה לעזור לאלה ששילמו את חובם לחברה אך לא נותר להם דבר להמשיך בחייהם העצמאיים. החוק הזה מונע מאנשים ליפול אפילו עמוק יותר בעוני ולמצוא את עצמם ברחוב או אפילו גרוע מכך. גבר לא נשוי במשבר כזה חייב להיזהר מלרצות להתחתן כשהוא אפילו לא יכול להרשות לעצמו לפרנס את עצמו. המטרה חייבת להיות להחזיר את האוטונומיה והחופש שלו, שהוא יגייס את הכספים הדרושים כדי שיוכל להקים משפחה לאחר סיום שירותו. אמנם אם הוא לא יכול לעמוד בקצב ללא מלווה גם בתקופה זו של שש שנים, יש לו זכות להתחתן. הקב"ה אינו אוסר נישואין גם במקרים אלו אלא מתריע על תוצאותיהם.
אבל עליו לדעת שכל עוד הוא לא חופשי, הוא גם לא לגמרי שייך לאדון. לפיכך כל ברית שנכרתה בין אנשים שאינם חופשיים תישאר גם בכוחו של האיש שאליו משתייכים בני הזוג. חוק זה אינו אלא ביטחון על מנת למנוע מאנשים שאינם ראויים לנישואין לעשות צעד שגוי.
חוק זה עדיין רלוונטי היום. כאשר אנו מחפשים את בני גילנו כמאמינים צעירים שהתגיירו זה עתה ונולדו מחדש, עלינו לשאול את עצמנו את השאלה לפני האדון האם אנו מוכנים להינשא או לא. האם אנחנו חופשיים לגמרי, או שמא עדיין יש לנו קשרים שקושרים אותנו לעבר שלנו? האם אנחנו עדיין תחת עול המשפחה, של אמנו, של המסורות העתיקות שלנו דתיות ככל שיהיו, תמיד יש לנו את הרעיונות הטובים שלנו אליהם אנחנו קשורים, הטעם שלנו שלא היינו נפטרים מהם לחינם ב- עוֹלָם. במילה אחת, האם מסירת הכוח לידיו של ישו הושלמה בכל תחומי חיינו? האם אנו מסוגלים לחכות, או שההורמונים שולטים בהחלטותינו? עד כמה אנחנו חופשיים מהציפיות שלנו? כי יש לנו מושג מאוד מדויק איך בן לוויה שלנו חייב להיות מבפנים כמו מבחוץ. כמה תעודה צריך להיות לו ומה צריך להיות הטעם הקולינרי או המוזיקלי שלו. שכן איחוד נמהר יכול להיות עמוס מאוד בתוצאות. ברית שעברה תחת עול מעצמה זרה מביאה תמיד למפולת של בעיות. כי אכן האדון, שבמקרה שלנו אינו אח מעמנו שבא לעזרתנו כמו במקרה של האדון היהודי של העבד, אלא רוח מרושעת המוכנה ויודעת להזיק לנו. אדון רשע שכזה לא ייכשל בעמידה על זכויותיו על זוג כזה. הוא יעשה הכל כדי להרוס את האיחוד הזה. אם יהיה לנו הרצון הטוב ביותר בעולם המניע את פעולתנו על מנת לקיים את אחד מחוקי ה' היסודיים לפיהם גבר ואישה הופכים על בשר, איחוד נמהר יהיה עבורנו דרך זרועה במלכודות.
כמובן שניתן לקבל חסד גם בנסיבות כאלה. כי ה' סולח על פגמינו שנעשו בחוסר הכרה. אתה עדיין יכול להפציר לשחרור אם איחדת מישהו תחת שלטונו של אדון שקר המחזיק את חתונתך כבן ערובה כדי לצאת חופשי ומטוהר כמו שהעם מציל מידיו של פרעה. אבל עדיף למנוע מצב כזה ולהקשיב לאזהרות המוצעות לנו.
וְאִם־אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת־אֲדֹנִי אֶת־אִשְׁתִּי וְאֶת־בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי׃ וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל־הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל־הַדֶּלֶת אוֹ אֶל־הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת־אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם׃ שמות כא ה'-ו'
כפיפות מרצון
ענידת העגיל היא מסורת פגאנית זרה מאוד למחשבה היהודית. כמו בקעקוע, כל צורות הפירסינג הנוכחיות הן לא אחרות מאשר חותמות העור של אלילים וטרנדים רוחניים זרים אחרים השולטים על העונדים אותם. אנשים רבים עונדים מרצונם את התווית של השדים השולטים בהם. גולגולות, נחשים, עקרבים, עכבישים וחיות אחרות מכינים את העולם ומכינים את העולם לקראת הגעתה של החיה בסוג של הופעתו של האנטיכריסט.
יהוה לא מכריח אף אחד. הוא מרחיק לכת ומאפשר לאדם לבחור משהו אחר מלבדו והחופש שאחריו. אתה חלק מהעם שלו ואז אתה נופל. אתה שוקע בצרות. לאחר מכן, יש לך הזדמנות להתעדכן ולהתחיל מחדש. שיקום זה הינו תהליך שנקבע מראש עם שלביו המדויקים כמתואר בציווי זה. אם תחליט לפעול אחרת, אם אתה רוצה להיות מרוצה ממה שיש לך במהלך השיקום שלך ולהישאר תחת כוחו של גבר, זכותך לעשות זאת. אבל אתה חייב לדעת שאתה לא יותר מציפור חבושה שלא יכולה לעוף בעצמה. לא תוצב בשירותך ואשתך וילדיך לא יהיו שלך. אתה תהיה עובד פשוט בשירותו של מישהו אחר, אתה תעזור בשירות שלעולם לא יהיה שלך. כך מוצאים עצמם מאמינים רבים תקועים תחת כומר, מטיף או קהילה. במקרה הטוב, המאסטרים שלך עצמם הם חסידיו הנאמנים של הכומר האחד והיחיד, כי כך חייך כמאמין לא יהיו לגמרי לשווא. אתה תהיה עוזר טוב למשרדים שלהם שיהיו להם חיידקים, אבל אתה לא תהנה מפירותיהם. על ידי בחירה בדרך זו, לעולם לא תגשים את העבודה שה' רצה שתשיג. הוא ייאלץ למצוא משרתים אחרים שבחרו בחופש למלא את המשימה שהייתה צריכה להיות שלך.
הכרתי אדם שמצא את עצמו במצב קשה לאחר שנולד מחדש. הוא היה נשוי לאישה לא מאמינה. חתמו נישואיו בטרם התגייר לעול הזר ממנו יצא. נישואיו היו אפוא בסכנה. הוא אמר שהוא לא יכול לסבול שאשתו עוזבת אותו. לאחר זמן מה, האישה נשארה במצב הרוחני הראשוני ללא כל שינוי חיובי בתחושת האמונה. האיש נעלם ולא ראינו אותו שוב. הוא נטש את דרכם של התלמידים ללא ספק כדי שיהיו פחות קונפליקטים בבית וכדי לשמור על הנישואים. דבר דומה קרה בבית. יחסיו עם האישה היו חשובים יותר מהחופש הרוחני שלו. הוא חזר לבית אדונו הישן, שם חורבה תנוך האוזן כך שהכל המשיך כמו קודם. הוא אולי לא הכחיש את המשיח, אבל הוא אכן הכחיש את כוחו. הוא לא ידע כיצד לחכות להפרדה ולקבל גט אפשרי כדי לראות את גיור אשתו, למרות שלא נותר דבר להניח שהיא תיכנע יום אחד לרצון האלוהי. הוא לא האמין שהקב"ה יכול לעשות את הנס של גיור אשתו או את הנס לשחררו מחוסר הפרידה ולתת לו מישהו אחר במקום.
הכרתי אדם שמצא את עצמו במצב קשה לאחר שנולד מחדש. הוא היה נשוי לאישה לא מאמינה. נישואיו נחתמו תחת עול זר, לפני שהתגייר. נישואיו היו אפוא בסכנה. הוא אמר שהוא לא יכול לסבול שאשתו עוזבת אותו. לאחר זמן מה, האישה נשארה במצב הרוחני הראשוני ללא כל שינוי חיובי בתחושת האמונה. לאחר מכן האיש נעלם ולא ראינו אותו שוב. הוא נטש את דרכם של התלמידים, ללא ספק כדי לשים קץ לסכסוכים ביתיים כדי לשמר את נישואיו. קרה לו דבר דומה כמו שמתואר לעיל. יחסיו עם האישה היו חשובים יותר מהחופש הרוחני שלו. הוא חזר ל"בית אדוניו לשעבר" שם חורבה את תנוך האוזן כך שהכל המשיך כמקודם. הוא אולי לא הכחיש את המשיח, אבל הוא אכן הכחיש את כוחו. הוא לא יכול היה לחכות לתוצאה ולא היה לו אמונה מועטה לקבל גירושים אפשריים או המרת אשתו למרות ששום דבר לא נתן לנו לשער שהיא תיכנע יום אחד לרצון האלוהי. הוא לא האמין שהקב"ה יכול לעשות את הנס של גיור אשתו או לשחרר אותו מחסרונה במקרה של פרידה למשל על ידי מתן לו מישהו אחר.
לפי מצוות המשיח, טוב עשה בכך שלא עזב את אשתו הכופרת, כדי שתתקדש באמצעות בעלה. העובדה שהוא נעלם ונטש כל מגע עם אחיו ואחיותיו ברוחו היא בעיה המתוארת בפקודה זו.
זאב שלמה
על ידי Sipos Richard | ינו 3, 2014 | מצוות
(וְדָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ (שמות כג:ג
בעיני יהוה, אפליה חיובית היא דבר מעורר שנאה כמו אפליה שלילית. בחברה הומניסטית כמו שלנו, המושפעת מאידיאלים סוציאליסטיים, קומוניסטיים, ליברליים וכו', היישום והאהבה לעבודה נוטים להפוך למשהו בזוי ומביש. הפירות המתקבלים נתפסים גם כניצול של מי שבמקרים רבים פשוט מסרבים לעבוד. האיש שהתברך בעבודת שתי ידיו פחות מכובד בעיני דעת הקהל ואינו נחשב עוד דוגמה לדוגמא. לאדם המודרני יש רק רעיון אחד בראש, להתעשר כמה שיותר מהר על ידי עבודה כמה שפחות. מאחר שרבים מתפטרים בעצמם, בראותם שאין להם סיכוי להתעשר כך, הם בוחרים בעוני ומסרבים לעבוד. עובדים קשה נפגעים אפוא במהירות בכל מיני השמצות באשר למקור העושר המפוקפק שלהם. קנאה, יחד עם עצלות, היא אויב חסר רחמים. כמובן, ישנם עשירים רבים שחייבים את הונם בשטויות, אבל כאן הייתי מגביל את עצמי לנתח את המקרים שבהם אנשים מקבלים את המגיע להם, כאשר ה' הוא שמברך את בני האדם, ללא קשר לשאלה אם הם מאמינים או לא ולפי העבודה שהשיגו. עניים רבים שוקעים בגלל עצלותם, נסיגתם וסירובם להילחם למחייתם. ברור שהעוני היום הפך לאורח חיים אמיתי שלעתים קרובות נבחר במודע. זה נובע לא רק מעצלנות אלא גם מהערכה עצמית מטורפת שמונעת מאנשים לקבל פקודות של מישהו או שאומרים להם מה לעשות. זוהי למעשה הפרה של הציווי 77/613, של כבוד השליטים. זה לא הוגן להעדיף מישהו רק בגלל שהוא עני. גם במקרה שלהם אתה לא יכול לשפוט ספר לפי הכריכה שלו. העשיר יכול לפעמים להיות צודק מול אדם עני. לא תמיד העניים צודקים. שכן העשיר לא בהכרח התעשר על חשבון אחרים, והעניים הם לרוב המדכאים של עצמם. המראה החיצוני מטעה יותר ויותר במובן הזה בימינו.
לעיתים קרובות אנו יכולים להיות עדים לאופן שבו אנשים מסוימים מסוגלים להשתמש בברירות המחדל שלהם, אם הן גופניות, כספיות או רוחניות, כדי להקשות על החיים של אלה שקיבלו יותר ממה שקיבלו. ראיתי אחיות קטנות היסטריות צורחות כל היום כך שאחיה הבכור הוכה כל הזמן על ידי הוריהן מבלי לשאול שאלות על מה שקרה. הוא היה אחראי אוטומטית לצעקות אחותה מאחר והוא היה הזכר, הגבוה והחזק יותר מבין הילדים. ניתן להבחין באי צדק מסוג זה בין גברים לנשים, בין מבוגרים לילדים, בין חלשים וחזקים, צעירים וזקנים, זקנים וצעירים, רוב ומיעוטים וכמובן בסכסוך הערבי-ישראלי. חוסר אמונה וקנאה גורמים לרבים להשמיץ את האחר כדי לפייס את תסכוליהם ותסביך הנחיתות שלהם.
בעבר, העניים היו אלה שספגו עוול ברוב המכריע של המקרים. כיום, המאזן מתחיל לשקול יותר ויותר בכיוון ההפוך, לפחות בעולם המפותח כביכול.
אבל כבר ראיתי מקרים כאלה גם בסביבה נוצרית. כאשר אחים מתקוטטים ביניהם ומאמינים צעירים יותר פשוט לא מסוגלים לקבל את זקניהם. אני מכיר אנשים מבוגרים מבחינה רוחנית שנאלצו לנטוש את הקהילה שלהם כי החוק הזה לא כובד על ידי אלה שהיו אחראים על השיפוט, המנהיגים. ההגנה העיוורת והמוגזמת של הקטנים לא אפשרה לו אפילו לעמוד על זכויותיו ולהקשיב לו. הם פשוט רצו לגרום לו להתוודות על חטאים שלא ביצע ולכן נאלצו לעזוב ולגרום לכישרונותיו לגדול במקום אחר.
זאב שלמה03.03.2014
על ידי Sipos Richard | ספט 29, 2008 | מצוות
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת׃ (שמות כא:יב)
המילים הללו הנוגעות לעונש המוות שאנו צורכים לעתים קרובות כל כך בזמן קריאת דפי הברית הישנה מייצרות מידה רבה של בלבול ואי הבנה במוחם של המאמינים של ימינו. מלבד הליברטיניזם ההולך וגובר המתפרסם בעולם הסובב אותנו – אשר למרבה הצער משפיע רבות על דרך ראייתנו ועל יחסינו עם אלוהים – נראה כי חוקים חסרי רחמים אלו סותרים את דברי אדוננו, את דברי המושיע.
עם זאת, המתח והתסכול הזה הם כמו זעקת אזעקה אלוהית המהדהדת באוזניהם של כל אלה שבאמת מבקשים להכיר את יהוה והנעים בנתיב הכניעה. יש מי שיקרא לזה "מצפון טוב", אבל מצדי, הייתי מגביל את עצמי לביטוי של רוח הקודש.
כאשר אנו קוראים ביוחנן ח': 1-11 את סיפור האישה הנואפת, דברי ישוע אינם מחליפים או מחליפים את המשפט שהייתה ראויה לאישה זו, שהוא גזר דין המוות בסקילה. הדבר היחיד שאומר אדוננו כאן הוא: מי שלא חטא מעולם, זרוק את האבן הראשונה.
באמצעות דבר זה מכריז ישוע על סמכותו העליונה והייחודית של המשיח הריבוני, כוחו המוחלט של המשיח. באמצעות דבר זה קבע ישוע המשיח והכניס לתוקף את סמכותו של הכוח הייחודי והמוחלט של הכהן הגדול שהוא ישוע עצמו, מעתה והלאה היחיד המוסמך לשפוט. בהכרזה על כך, נטל ישוע את הלגיטימציה הזו מידיהם של גברים.
לפני תקופת המשיח ועל פי המצוות שפרסם האב, הוא הטיל על חכמי הקהילה לשפוט ולטעון את האמת בין בני האדם. אולם, וכבר באותה תקופה, לא היה זה בשום אופן דין שרירותי על פי מחשבותיהם ורצונותיהם של השופטים, אלא היה זה שירות רציני ביותר שנעשה בידיעת מצוות ה' בצורה מלאה, ללא משוא פנים. התואר שופט הוענק על ידי יהוה ומרמז על ביטול כל הרשעותינו, כל דעותינו האישיות והאנושיות כדי שנוכל, במידת הצורך, להחיל ולבצע את העונש הראוי לפי רצון הנצח.
בדיוק כמו בתקופת שני המקדשים הראשונים, הסדר החקיקתי לא השתנה תחת השלישי. אבל מכיוון שבית המקדש השלישי, גוף המשיח מתפקד כקדש רוחני, שבו הכהן הגדול היחיד, הכהן היחיד, הוא ישוע המשיח עצמו, כעת הוא היחיד שיש לו זכות לשפוט ולהוקיע כל אדם על פי המצוות. של האדון.
אפילו ישוע מצהיר בפסוק זה שהוא עצמו אינו מגנה את החוטא, שכן כישוע (מושיע) הוא עדיין לא חזר לעמדת השופט שלו לאחר שקיבל את כל הכוחות בשמים ובארץ, המשיח ישוב כמשוח. מלך לשפוט את העולם. אפילו ישוע (ישוע) אינו מגנה אותה, כיון שעוד לא חלף זמן החנינה. אבל ביום שהוא יחזור, זה יהיה לשפוט את העולם על פי החוקים ש יהוה נתן דרך התורה.
מה יש לנו לחשוב ולעשות עם המושג עונש מוות?
החטא קיים ויש לו השפעה עצומה עלינו. רק החוק מסוגל לגלות ולשפוט את החטא על ידי פעולתה של רוח הקודש. קבלת חסד אפשרית רק לאחר קבלת פסק הדין.
כן, מי שחוטא הוא הבן/בת המוות. באמצעות ידיעת המצוות ניתן לתפוס את רוח המוות בתוך הפרטים. יחד עם זאת, רוחניות זו היא ההוכחה למצב מותם. לרוח זו יש למרבה הצער את הזכות לחיים ולמוות על מי שהיא מחזיקה בשבי. עלינו לדעת שאם אנו חוטאים, התורה לא תקפה רק עבורנו, אלא ללא משפט וללא ביצוענו, איננו יכולים לקבל חסד. אם לא אמות כאדם זקן, לעולם לא אוכל לקום לתחייה כבריאה חדשה שרק המשיח מסוגל להחזיר בי לחיים. כמובן, זה לא מרמז על מותי הפיזי והגופני, אבל הרוחות הישנות ששלטו בי צריכות למות באמת כדי שאוכל להיוולד מחדש כיצור חדש, חבר בגוף המשיח. (עם זאת, התמדה וקיפאון מודע בחטאים עלולים במוקדם או במאוחר להוביל גם למוות פיזי).
עלינו לדעת לפי איזו פקודה ספציפית מגיע לנו מוות או עונש אחר, כך שבמודע, נוכל להשתטח בפני הכהן הגדול ולהתחנן לסליחתו.
אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם גַּרְגַּר דָּגָן אִם לֹא־יִפֹּל וָמֵת בְּתוֹךְ הָאָרֶץ יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ וְאִם יָמוּת יוֹצִיא זֶרַע רָב׃ יוחנן יב: כד
כיצד נוכל ללמד את המצוות ולהעביר שיפוט מבלי לשפוט אחרים?
אני חייב לדעת עם מי אני יכול להיות בקהילה רוחנית לפי הרגישות והחזון שהתקבלו מאת יהוה. האדם הנושא את רוח המוות או כל חטא אחר עלול לזהם אותי אם אהיה סובלני והומניסטי מדי, ואומר שזה לא ענייני, שאין לי מה לעשות עם זה, ש"זה לא משנה אחי היקר ". אני יכול וחייב להכיר בחטא באמצעות ידיעת מצוות ה', כדי להיות מסוגל להגן על עצמי ועל אלה שהופקדו בידי מפני הרוחניות הלא בריאות והרצחניות הללו. אף על פי כן, השירות כלפי הזולת ואהבת רעי אוסרים עליי לשפוט, לגנות ולחרבן אף אחד, אבל מצדי מוטלת עלי החובה להכריז את התורה על ידי הוספת האפשרות לקבל חסד תמיד. הדלת שלי חייבת תמיד לשמור על פתיחות מסוימת לשירות, אולם אני חייב להיזהר עד כמה אני מאפשר לאדם הנתון להיכנס למרחב הרוחני והחיוני שלי. אני צריך לרחוץ את רגליו לפני שאני נותן לו להיכנס לאוהל שלי, קהילת אחי, אבל אני חייב להימנע מלשטוף את ראשו וגופו, כי זו זכותו הבלעדית של הכהן הגדול לבצע את השירות הזה. (יוחנן 13:4-10)
הפרושים הנוצריים מכירים את המצוות (בחלקן) שבאמצעותן היא תוקפת ושופטת אחרים במקום האב והמשיח. מצוות חייבות להיות ידועות כמכלול כדי לקבל חזון טהור של העולם החיצון ושל שכננו. החזון היחיד הזה המבוסס על דברו של יהוה יכול לגרום לי לראות היכן יש לעשות כל שירות, איזה מילה, איזה חוק יש להגות, באיזה מצב ולפני מי, כדי לגעת ולהציל את הנוגעים בדבר. אדם. אבל תמיד, יש לעקוב אחר הכרזת החוק והמשפט ולהשלים את האפשרות לקבל תשובה וחסד ממשיח.
זאב שלמה 2008
