רַק לֹא־יַרְבֶּה־לּוֹ סוּסִים וְלֹא־יָשִׁיב אֶת־הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד׃
דברים יז:16
מלכנו, משיח ישוע, חי ופועל לא בכוח או בכוח, אלא ברוח ה' צבאות.
הוא לא היה המשיח שיהודים אז ציפו לו, זה שלוקח חרב, עולה על צבא ישראלי אדיר ורוכב החוצה את הרומאים כדי לשבת סוף סוף על כס המלכות.
ישוע חי בצניעות, לא היה לו היכן להניח את ראשו, וכשנכנס לירושלים, שם היללו אותו ההמונים כמלך, ישב על גבו של סייח בלבד.
הוא לא היה גיבור אדיר, אלא איש של כאב וחולי, שכן על הצלב הוא לקח על עצמו את חוליותינו ונשא את צערנו. כי מי שבאמת הפך לגדול מעל כולם היה המשרת של כולנו כשהוא התהלך כאן עלי אדמות.
אני חושב שברור מי המלך היחיד בהיסטוריה של העולם שמילא את התנאים האלה.
ואל תחזיר את העם למצרים…
המשיח אכן לעולם לא יחזיר אותי למקום ממנו הוציא אותי פעם. בדיוק כפי שמשה – אחד ממבשריו הגדולים – מעולם לא עשה זאת, למרות שהמורדים זימנו אותו לא פעם לעשות זאת. אם העם יחזור לשם בכל זאת, זה יכול להיות רק בגלל חוסר הציות שלהם.
ישוע בילה חלק מילדותו במצרים עד שנמלט מזעמו של הורדוס, אך לאחר שחזר הביתה הוא מעולם לא חזר.
וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד׃
דברים יז:17
ישוע המשיח נאמן וקדוש לחלוטין. זו הסיבה שיש לו רק אישה אחת שהיא לא אחרת מאשר הכלה שהיא אנחנו, הגוף שלו, הכנסייה האמיתית והיחידה.
למשיח ישוע אין שום קשר זוגי אחר עם אף זונה בין אם היא אקומנית ובין אם היא מחפשת את הדרך אל "אלוהים" איתו או בלעדיו או לא. גם אין לו חברה מוסלמית שמקבלת את ישוע הנביא, או פילגש רומאית שסוגדת למריה הבתולה ולאלילים אחרים.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים וְאִישׁ לֹא־יָבֹא אֶל־הָאָב בִּלְתִּי עַל־יָדִי׃
יוחנן י"ד:ו
ואמירה זו מרמזת, "כפי שקבעתי והכרזתי", ללא קשר לרצון טוב או מחשבה אנושית שרירותית.
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם׃ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם׃
דברים יז:יט
ברגע שהמשיח מוכשר בלבנו, הוא מתחיל להכריז על עותק זה של התורה, שכתוב כעת על הבשר ולא עוד על לוחות אבן.
כשהוא יושב על כסא ליבנו ומקבל את הכוח בחיינו, אז רוח הקודש מבצעת וקוראת בתורה, שהיא התורה, כדי שלא נצטרך עוד לחשוב מה עלינו לעשות במצב נתון. מכאן ואילך, נפעל באופן אינסטינקטיבי ונציית לו בשמחה מבלי שנצטרך להתאפק מכלום או להכריח את עצמנו לעשות דבר. הוא יקיים ויקיים את כל המצוות כפי שקיים מאז שהיה ללא חטא. מעתה ואילך, השאלה היא, האם אתה מציית לו, או שאתה פונה לפעמים שמאלה או ימינה ממה שהוא אומר לך כשופט בפנים, מתוך התודעה שלך. כי במקרה כזה אתה מביא בושה למלך החי בך בעיני העולם החיצון.
לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל׃ ס
דברים יז:יכ
ישוע המשיח וילדיו בהחלט יחיו בממלכה, בירושלים החדשה, זמן רב מאוד, כלומר לנצח. עלינו להיות ערניים כדי לא לאבד את מעמד הבן. עלינו למיטב "ידיעתנו", או ליתר דיוק, בבגרות וברגישות הרוחנית שלנו, לא לצאת נגד המצוות שאנו כבר יודעים והחקוקים בנו. אנו עלולים לחטוא בשוגג, אך איננו יכולים לחזור במודע לחטא שממנו כבר התנקנו, זה יהיה מרד מודע ורמיסת דמו של ישו, חילול השם של רוח הקודש.
ראה גם: תנאי בחירת המלך