וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר־יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת־רֵעֵהוּ בִּבְלִי־דַעַת וְהוּא לֹא־שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם׃וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת־רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן־הָעֵץ וּמָצָא אֶת־רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל־אַחַת הֶעָרִים־הָאֵלֶּה וָחָי׃פֶּן־יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי־יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי־יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט־מָוֶת כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃
דברים יט, ד-ו
ההבדל בין חטא לעבירה מומחש באמצעות ציווי זה.
העולם עצמו מודע היטב לכך שפשעים מסוימים ראויים להישפט בנסיבות מקלות מסוימות. אכן, פשעים שבוצעו בכוונה תחילה או בלי, בכוונה או שלא בכוונה, אינם ניתנים לשיפוט על בסיס שווה. במקרה של תקלה שבוצעה בצורה לא מכוונת, העונש מקל יותר ובמקום עונש מאסר אנחנו בדרך כלל יוצאים מהמקום עם קנס על מנת לפצות את הנפגע.
אם אנחנו כבר במשיח, ויש לנו רוח הקודש, המשמעות עבורנו היא זו: אנחנו יכולים לעשות טעויות ונעבור על החוק. למרות שהסליחה עדיין חלה בכל המקרים כשהיא מתנגדת לרצוננו. כאשר אנו עוברים על כלל שאיננו יודעים עדיין, או שטרם נחקק בליבנו, חסד המשיח ממשיך להתקיים בחיי תלמידיו שכבר נולדו מחדש.
קורה גם שמסיבות שאינן בשליטתנו, אנחנו עדיין נשארים חלקית בשליטה זרה והרוח הכרוכה כך בנו עדיין מצליחה לרמות ולפתות אותנו כדי להכשיל אותנו. אזורים אלה של רוחנו שעדיין אינם לגמרי תחת שלטונו של המשיח חייבים להתגלות בדיוק על ידי עבירות אלו. התקלה היא האות שעדיין חייבת להתבצע העברת כוח לכאן או לכאן בהקדם האפשרי כדי שהקידושין שלנו יימשך.
המשיח עצמו הוא עיר המקלט שלנו. הוא מגן עלינו מההשלכות של כל עבירה שאנו מבצעים בבורות או בחוסר בגרות. אנו אמנם מגלים לעיתים קרובות שאנו עושים טעויות, אך איננו סובלים מההשלכות, מלבד הכאב הנובע מהכרה בטעויות אלו.
עם זאת, יציאה נגד חוקים שאנו כבר מכירים, ובכך לחזור באופן מודע למצב של חטא שממנו המושיע כבר הציל אותנו פעם אחת, יכולה להוביל לאובדן הישועה.
אז אל תמרוד עוד בפעולה של רוח הקודש שאינה עושה דבר מלבד להחיות את המצוות בליבנו כדי שלא יוכלו עוד לשפוט אותנו ובכך להוביל אותנו למוות.
בואו נפסיק לומר, "אלוהים הוא אהבה", כי אלוהים אכן אהבה, אבל הוא גם צדק, והוא מעל הכל קדוש.
הבה נזכור שצדקות וקדושה זו נמצאות בהרמוניה מושלמת עם מכלול דברו, שהן חלק מהמצוות שישוע, המילה שהפך לבשר, מילא ולא ביטל על הצלב.
הבה נזכור גם שבשום מקום בברית החדשה השליחים מעולם לא הכריזו את הבשורה על ידי תחילת נאומם ב"אלוהים" הוא אהבה, אלא ב"תחזור בתשובה, כי מלכות השמים קרובה". כל אחד מהשירותים שלהם התחיל בחשיפת החטא והזעם האלוהי הנובע מהחטא על מנת לשבור את ליבם הקשה של החוטאים כדי שיוכלו לבקש סליחה ולקבל חסד. רק בשלב המדויק הזה הוטיפים להם גם אהבה, רחמים וסליחה.
כל עוד אנו אומרים לחוטאים שישוע אוהב אותנו כפי שאנו ושהוא איתנו, החוטאים יישארו בחטאיהם וימשיכו את חייהם להעריץ את דמותו המעוותת של ישוע בצורת אנוש כוזב ולעולם לא יפגשו את המשיח האמיתי.
שוב, בואו נמנע מהוצאת פסוקי מקרא מהקשרם, אבל בואו ננסה לקבל את התמונה השלמה של הדָבָר, גם אם קטעים מסוימים אוהבים פחות מאחרים. אחרת, הבשורה שהיינו מודיעים תהיה שקרית.