פאולוס והחוק א

באשר ל"סתירות" של השליח פאולוס

וְאֶת־אׂרֶךְ רוּחַ אֲדׂנֵינוּ תַּחְשְׁבוּ לִתְשׁוּעָה כַּאֲשֶׁר גַּם־אָחִינוּ הָאָהוּב פּוֹלוֹס כָּתַב אֲלֵיכֶם כְּפִי הַחָכְמָה הַנְּתוּנָה לוֹ׃ וְכֵן בְּכָל־אִגְּרוֹתָיו בְּדַבְּרוֹ־שָׁם עַל־אֵלֶּה וּבָהֶן יֵשׁ דְּבָרִים קָשִׁים מֵהָבִין וְהַבֹּעֲרִים וְהַפְּתָאִים יַהַפְכוּ אׂתָם כַּאֲשֶׁר גַּם־יַעֲשׂוֹוֹ בְּיֶתֶר הַסְּפָרִים לְאָבְדַן נַפְשָׁם׃ ב' פטרוס ג:טו-טז

כאוס שולט בכנסייה עקב הצהרות מסוימות של פאולוס שקשה לפרש. זה מה שננסה לתקן בשתי התורות הבאות.

אם אנחנו באמת רוצים להיות כנים, ייתכן שכולם שמו לב לפחות פעם אחת בחייו שנראה שפול נמצא בסתירה מוחלטת, הן עם הברית הישנה, עם ההצהרות של יהושע, ואפילו עם שלו.

עם זאת, עלינו להסכים על אמת בסיסית אחת:

אין ולא יכולה להיות סתירה כלשהי

באותם כתבים אשר נוצרו בהשראת רוח הקודש של אלוהים ונשמרו על ידי אותה רוח במהלך התהליכים שאנשים נוהגים לכנותם קאנוניזציה.

מעתה, אסור לנו יותר לברוח ממה שנראה לנו קשה, אפילו לסגת מהטוב ואז לטאטא את השאר מתחת לשטיח. כדאי לנו לבקש בהתמדה שרוח הקודש תאיר לנו עיניים ותיתן לנו את התשובות לשאלות הקרדינליות הללו.

יהודים ונוצרים מסכימים על דבר אחד מהותי הנוגע לדמותו של פאולוס. לפי שני הצדדים:

פול הוא זה ש"ביטל" את החוק.

הדבר נחשב לחילול קודש בעיני היהודים ולברכה אולטימטיבית עבור היוונים.

מצד אחד – היהודים – רואים בשערורייה שמישהו יטען שהחוק אינו עוד מטרה שיש להשיגה ושתפקידו העיקרי של האדם הוא לא לקיים אותו. מהצד השני, העמים שהיו במקורם פורעי חוק כשעדיין לא הכירו את יהושע המשיח, מבקשים תמיד להפיק תועלת רק מהצדדים החיוביים של הבריתות ומזנחים את מה שנראה להם קשה או לא נעים.

פאולוס עמד בין שתי התפיסות הקיצוניות והשגויות הללו לגבי מה צריך להיות מערכת היחסים שלנו עם אלוהים. זה במצב זה של אמצע רוחני שכולנו צריכים להיות כמו פאולוס. הוא הזהיר כי אנו נמנעים מלהלך ברוח הפרושים שמהמרים הכל על התורה ועל המעשים הנובעים ממנה, כדי לא לרמוס את קורבן שד ה'.

בתקופה שבה רוב התלמידים הראשונים היו יהודים שזה עתה התגיירו היישר מהיהדות המסורתית, הניתוק וההיטהרות מיהדות בבל עדיין לא הושגו במלואם. עדיין לא היה ברור להם לגמרי מה ההבדל בין החוקים שהוסיפו "חכמי בבל" לאלה שגילה יהוה עצמו למשה.

אבל הבעיה רחוקה מלהיות כל כך פשוטה. כי ניתן לגשת אל הדיברות המקוריות גם בשני אופנים שונים. ניתן לפרש את החוק המקורי בפרושים ולא מבחינה רוחנית. כאשר אנו מצייתים לדברי האב כדי לקבל גמול ולהימנע מעונש, אנו עושים זאת רק מתוך אהבה עצמית. אבל אנחנו יכולים גם לציית לרצון אבינו מתוך אהבה אליו מבלי לצפות ממנו לתגמול כלשהו, אלא רק "כדי לרצות אותו". צורת ציות זו הנובעת מאהבה טהורה וללא תנאים היא הדרך הנכונה. זה כאשר בנו המושלם חי בליבנו ומכוון אותנו מבפנים וזה הסימן לכך שהמצוות נחקקו והתגשמו בתוכנו.

הגישה הראשונה היא צדקנית, כלומר פורמלית, על בסיס ויתורים הדדיים, כמו בחוזה בין שני שותפים עסקיים. לא באמונה ובלב, אלא בהיגיון, לא באהבת יהוה, אלא בפחד ממנו, כפי שאנו יכולים לראות זאת בעיקר היום בדתות כמו האסלאם שבהן המאמינים מפחדים פחד מוות מאלוהיהם שהם משרתים כעבדים ולא בנים.

כולנו צריכים להיות בני אלוהים דרך רוח הקודש, כאשר רוח הבן יהושע ממלאת את ליבנו לשלוט מבפנים.

כך המשיח מיישם את התורה בנו, מבלי שנצטרך להתאמץ לכבד אותה. זה פשוט מתחיל לפעול מעצמו בתוכנו, כאילו מתוך אינסטינקט.

פאולוס תוקף אפוא גם את היהדות הכוזבת, שהיא אנושית ביסודה, אבל הוא גם יוצא נגד הגשמה זו של החוק המקורי שמבוססת על המאמץ של האדם שרוצה לשכלל את עצמו. המאמץ האנושי הזה הוא חסר תועלת ומזיק. שניהם מובילים למוות.

מדוע פול סותר את יהושע? "אנחנו כבר לא תחת החוק" לעומת "שקט לא יעבור מהחוק…"?

בואו נתחיל מעיקרון בסיסי שעלינו ליישם בכל הנסיבות:

אם יש סתירה בין דברי יהושע לאלה של כל אופי אחר בתנ"ך, התקן הוא תמיד מה שיהושע אומר.

אם אנחנו לא מבינים, בואו לא נאחז במה שהכי אוהד אותנו או במה שתיאולוגים הכניסו לנו בראש במשך מאות שנים. עד שנהיה מספיק חכמים ובוגרים מבחינה רוחנית כדי להבין את דבריו של פאולוס, שאמנם לעתים קרובות מאוד קשים להבנה, עלינו להחזיק בתקיפות ובבלעדיות בדבר יהושע ולפעול בהתאם, כי שום רוע לא יכול לנבוע מכך.

ואז, כאשר אנו מגיעים לרמת בגרות וצייתנות מספקת, אנו מבינים את זה בסופו של דבר

פול מעולם לא סתר את יהושע

ההבדל הגדול ביניהם היה שבניגוד למסר של יהושע, המסר של פאולוס היה מכוון בעיקר לאנשים שכבר נולדו מחדש והיו בני גילאים ומצבים רוחניים שונים מאוד. יהושע היה במצב "פשוט" יותר אפשר לומר, מכיוון שכולם היו באותה רמה רוחנית ואף אחד עדיין לא נולד מחדש וקיבל את רוח הקודש.

חוק מוליד מוות

האות הורגת והרוח נותנת חיים.

הקורינתיים השנייה ג':ו

החוק הוא נשק מסוכן כמו סכין. עם זה אתה יכול להרוג, להטיל מום ולפצוע אם זה נחשב לאות פשוטה, אבל זה יכול לשמש גם כדי להאכיל, לחתוך גידולים וגנגרנה, אפילו כדי להתגונן, במילה כדי לשמור ולשמר את החיים, אם זה חי ברוח.

שאלת החלשים

השורש של כל מה שנראה סותר במה שפול אומר, הוא מושג החולשה. הוא שם את כל חוקי ה' ומצוות ה' ברקע לחלשים, למי שעדיין ילדים ברוחם כדי שלא נעמיס עליהם דברים שעדיין לא נוגעים להם. אסור להתייחס לנושאים המעסיקים את המבוגרים באוזני הצעירים, כך ששום מנהג כוזב, דוגמות ומסורות אחרות לא יסתו את לב הילדים. אם הם היו מכריחים את עצמם לעשות דברים במקום לתת למשיח לעצב אותם מבפנים, זה רק יוביל אותם מרוח המשיח.

כי חוק החיים והאהבה גובר על כל האחרים.

אם נתקבע בנו מחדש חוק וטרם נמצא אצל רעתנו, נמנע מלמדו לציית לו, כי במקום ללוות אותו בדרך הקידושין, היינו מכניסים אותו שוב לקללת החוק. . כך יחסו לחוק יצטמצם לאות, לפורמליות, לצדקנות, במילה אחת, לדתיות. היינו הופכים אותו לפרוש ולא לתלמיד המסוגל להבחין בעצמו דרך הרוח מה עליו לחשוב ולפעול במצב נתון וברגע נתון במסעו. בסופו של דבר הוא יציית לגזירות בתקווה להשיג תגמולים וברכות נוספים ויתגעגע להתנהגותו של הרוח שבתורו ייגמר לרגע מחוסר כניעה אליו.

המצוות התקיימו בי כשאני כבר לא מציית להן באילוץ, אלא באופן אינסטינקטיבי, בלי לחשוב על זה ואפילו מתוך רצון עמוק לקיים אותן ואפילו לא יכול לדמיין לעשות אחרת.

זה טוב להיות מסוגל לעמוד בפיתוי. אבל אם הבעיה לא תיפתר ברמת הרוח ונשמע לרצון ה' רק במחיר של מאבקים פנימיים, במוקדם או במאוחר יתעוררו בעיות גדולות בחיינו הרוחניים. מה שאני עדיין צריך להתנגד כשאני כבר נולד מחדש הוא חטא שאני עדיין לא חופשי ממנו. לכן צריך להיפטר ממנו, לנקות אותו כדי שכוח המשיח לא יפסיק להתקדם בי. המנגנון הזה הוא לא יותר מה

תהליך הקידוש

החטא הוא השורש של כל אי סדר וכל המכשולים. רק החוק יכול לחשוף את החטא. ויהושע יכול לשחרר אותנו מהחטא על ידי יישום המצוות. כי הוא הכהן הגדול העושה בליבנו דין נגד החטא – ברמת שכלנו.

אנחנו מקדשי רוחו והוא משרת בנו ככהונה גדולה לפי סדר מלכיצדק ולפי כל המצוות על הכהנים הגדולים שנתגלו זה מכבר בתורה. במקום עגלים, פרות, עיזים וחיות אחרות, הוא שורף את החטאים הנותרים שלנו באמצעות ביצוע החוק.

זה יכול להתבטא ברמת היחסים שלנו עם הסביבה שלנו בעולם הגלוי: יחסים מתים, אחרים מתחדשים או מתעוררים; קישורים שבורים, אחרים מתחזקים; אנשים עוינים עד כה משנים לפתע את יחסם אלינו; תנאי החיים שלנו מתייצבים או אפילו משתפרים; וכו' אבל אני חושב כאן מעל הכל על הבעיות הפנימיות של האדם שלנו, שכמו מכשולים מונעים מאיתנו להתקדם.

בשורש כל חטא עומדת הפרת חוק. בטווח הארוך זה כרוך במוות אם לא נתנתק מהחטא, אבל יכול גם להוליד חיים אם רוח המשיח תשחרר אותנו ממנו. בכך שהוא נותן ליהושע ליישם את המשפט נגד החטא שיש בי הוא משחרר אותי ממנו בו זמנית. אז זה הוא, יהושע, שתופס את מקום החטא בליבי כדי שתורתו תחול מעתה והלאה בתוכי ובאמצעותי. לפיכך אני מציית לפקודה שניתנה, כי הוא חי בתוכי ופועל מעצמו, ללא מאמץ, כמו נשימה שנותנת חיים.

החלשים צריכים חלב. הוא צריך לחוות ולראות את חסד, את הבשורה, הגאולה, הריפוי, כדי שאמונתו תתחזק. אז הוא יתחיל בהדרגה לרעב ליותר ויותר מזון מוצק. במוקדם או במאוחר

חייבת להיות לך סקרנות ללמוד מה מכיל המילה כולל המצוות שנמצאות בחמשת ספרי משה.

אם אנחנו רוצים לדעת את מהות המשיח יותר ויותר לעומק, אז עלינו לתת לתהליך הזה להתחיל.

ובעוד המוני מורים מטיפים לשלילת החוק, עדיין המוני מאמינים גדולים יותר נשללים מהסקרנות הזו ומהיכולת ללכת לחפש מזון מוצק בעצמם, לא דרך מורים, אלא באופן עצמאי, כמבוגרים רוחניים, באמצעות ההדרכה הישירה והוראת רוח הקודש. כאשר, על פי ההבטחה, איננו מלמדים עוד זה את זה (ירמיהו ל"א לג ועברית ח יא).

כולנו צריכים להגיע לרמה זו של בגרות רוחנית ובכך לאפשר לרוח הקודש לקיים את ההבטחה הזו בנו ולהפסיק ללמד את הילדים הרוחניים שלנו כאשר הם גם הופכים למבוגרים כמונו. בדיוק כמו במקרה של משפחה פיזית. אנחנו לא אותם הורים לילדים הבוגרים שלנו ממה שהיינו כשהיו ילדים. ברגע שהם גדלים, עלינו במקרה הטוב לעמוד מולם כעדים וכדוגמאות.

לכן אל לנו לאסור על אף אחד לאכול ארנב או חזיר, לחגוג את יום ראשון וחג המולד, או לתת שמות לועזיים לנצח, כל עוד האנשים האלה עושים זאת בלב טהור ושהם עדיין לא בשלים ברוחם, כי היינו. להעליב אותם. ואם היה שומע לנו וחוזר למקורים, למה שקדוש, אבל לא רוח הקודש הוא שמחזיר את השאלות הללו בלבו ובזמן המתאים, אלא אני וברמת שכלו, אז הייתי. עמלו לשווא.

כי אפשר להינצל אפילו בטביעה בחזיר, אם המושיע יתפוס אותנו בזמן ונאמר לו כן. אף אחד לא צריך לנסות להכריח או להאשים מישהו שמטוהר הלב עדיין לא מקיים גזירה שכבר הפכה חשובה וטבעית עבורנו.

אבל אם אתה כבר לא חלק מהחלשים, כי אתה כבר מבוגר או לפחות בוגר מספיק כדי לעבור לדברים יותר רציניים, אז תפסיק לשחק את הילד ולהעמיד פנים שאתה לא דואג לכל דבר ה'. כי אם תמשיך להירתע ותסרב לדעת ולציית לחוק, תגיע לצרות גדולות.

מגיל מסוים אפשר גם להכות אותנו במקלות אם נמשיך בילדותיות שלנו.

בשירות שלנו, אנחנו לא צריכים לשחק משיחים קטנים השופטים את החלשים, אלא להציג בפניהם את יהושע הרחמן. כי עוד לא הגיע זמן שיבת המשיח השופט. זמן החסד עדיין נמשך, אבל החוק נשאר נצחי ותקף. כל מי שמטיף אחרת מטיף לבשורה זרה. העובדה היא שהחוק מיושם על ידי רוח הקודש בחייו של כל אדם, לפי גילו הרוחני.

אסור ללמד את ההלכה הגסה לאחינו הצעירים אלא להראות להם את הדרך ללכת עם רוח הקודש שיכול לתקן את מצוות החיים באחיהם.

ואז כשאנחנו משוכנעים שהם מכוונים גם מבפנים על ידי רוח הקודש, אז אנחנו יכולים להתחיל לראות איך הוא החזיר את המצוות בתוכנו.

קרא עוד: פאולוס והחוק א

מאמרים קשורים: מהות החוק, מצוות ביהושע המשיח?

זאב שלמה/ריצ'רד סיפוס/2021.03.21