כמה סרטים מציגים את אירוע הפסיון של ישו. רובם מתונים אבל אחרים פשוט מגעילים, מצמצמים את סבלו של ישו למופע אימה וולגרי. למה עוד אפשר לצפות מבמאי אנטישמי בכלל?

זה מאוד מפתיע איך רוב האנשים, מאמינים ולא מאמינים, מתמקדים רק בסבלות הפיזי והנפשי של הגואל: ציפורניים, ריסים, כתר קוצים , משקל הצלב, עלבונות וההשפלה הכרוכה בכך.

סבלו האמיתי והבלתי נתפס של ישוע היה הרבה יותר רוחני.
הגאולה לא הייתה מוגבלת למה שניתן היה לראות מבחוץ, החלק הגדול יותר של "הקרחון", המהות של עבודת הגאולה התרחשה ברמות הרבה יותר עמוקות, לא רק פיזית ונפשית, אלא גם ברמה הרוחנית.

זה היה על הצלב שהוא הביס את המוות.
על הצלב, באותו רגע בדיוק, הוא ראה והרגיש את כל החטאים והסבל של כל האנשים מכל. פִּי. הוא שם את הדין על חטאינו במקום כולנו, בין אם נקבל זאת ובין אם לאו.
פעמים רבות, הסבל שלנו נראים לנו כמעט בלתי נסבלים, האם אתם יכולים לתאר לעצמכם מה הוא הרגיש באותו רגע כשהוא חווה לבד את הכאב של מיליארדי מיליארדים, מכל המין האנושי?
באותו רגע, הוא הופיע בתור הכהן הגדול יהושע בפני התובע, האויב הקדום ביותר שרצה להטיל את האחריות על חטאיו שלו לקדוש שמעולם לא חטא או ביצע כל עבירה. (זכריה ג).

קל לי לכתוב את המילים הבודדות הללו על הסבל האמיתי שסבל מושיאנו ברגע המכריע של כהונתו. זה גם חלק מרחמי הקב"ה, כי אכן כל מי שיכול להציץ בדברים האלה רק לשבריר שנייה, בוודאי לא ישרוד את הכאב.

אפילו אם באופן שטחי, רכשתי מושג מסוים על טבע הסבל האמיתי שלו. כמו בכל תחומי החיים, אי אפשר להבחין בין רמת הבשר והנפש למימד הרוחני.

אני חושב שחשוב מאוד להיות מודעים למהות הגאולה, כדי שהיחסים שלנו עם האדון יוכלו להעמיק עוד יותר.

נכתב על ידי זאב שלמה 01/11/2017

Pin It on Pinterest

Share This