החמור הוא הרבה פחות טיפש ותוקפני ממה שכמה מיתוסים היו רוצים לגרום לו להאמין. מחקר מדעי ודיווחים רבים ממגדלי חמורים נותנים תמונה שונה מאוד של בעל החיים הידידותי הזה, שלפני זמן לא רב היה אחד החברים הקרובים ביותר שלנו ועזר מאוד מועיל ויקר לבני האדם.
עקשן, טיפש, בור, כועס… הנה כמה דוגמאות להכפשות הרבות המיוחסות לו. אנחנו גם לועגים לו על האוזניים הגדולות והאף הארוך שלו. רעיונות אידיוטים רבים הכתימו את המוניטין הטוב של פעם. עם זאת, הוא היה אחד העוזרים העיקריים של האנושות במשך אלפי שנים. לאחר כמה עשורים של מנוע, הוא כמעט נשכח, ואנו מוצאים אותו רק בכמה ביטויים משפילים של חיי היומיום שלנו. עם זאת, זוהי אחת החיות הממושמעות ביותר המסוגלות לבצע את העבודה המלוכלכת ביותר, ושהייתה החבר הנאמן ביותר של האדם באומללותו.
למרות האינדיקטורים הללו, עלינו לזכור שאותן אוזני החמור המפורסמות שהיו מונחות פעם על ראשיהם של התלמידים הרעים לא שימשו במקור כדי לצחוק על הילד הנתון, אלא סימלו את הרצון של המבוגר לראות מעט מהחיה. חוכמה עוברת בראשו של הילד שלובש אותם. החמור העדין, המנומס, הקשוב והרציונלי שימש את המורים לשעבר לפני התלמידים כדוגמה שיש ללכת בעקבותיה.
נדיר מאוד שחמור יבעט החוצה. אם זה יקרה, זה אומר שהיתה לו סיבה טובה מאוד לעשות זאת. בניגוד לסוס שבועט לעתים קרובות, חמורים נלחמים רק במקרה של סכנה והגנה עצמית. זה יכול להיות גם תוצאה של תאונה. זה גם נדיר שחמורים מסתובבים זה נגד זה. בעוד שהסוסים חייבים להיות מופרדים, כאשר מחלקים להם את המנות, ניתן להאכיל את החמורים יחד בבטחה. הם בדרך כלל מתאספים סביב האוכל שהתקבל וחולקים אותו בצורה שוויונית לפני שהם אוכלים אותו יחד. רק זכרים לפעמים מסתכסכים זה עם זה בדרך כלל בגלל נקבה מקסימה. רק חמורים שגדלו בתנאים גרועים מאוד עלולים להפוך לתוקפניים ומסוכנים לבני אדם.
באופן כללי, החמור היא חיה מתוקה שאוהבת חברה. הם אוהבים ילדים מאוד ויש להם צורך גדול בחיבה המוחזרת מאה פעמים.
אם הם יכולים לחיות קהילה של חמורים. חיי קהילה אלו מתחילים עם הקטן כאשר הוא מוצג לקהילה בגיל 23, האם מתוודע לקהילה. במהלך 6 עד 10 חודשים של הנקה, את לומדת לחיות עם אחרים. מכיוון שחמור דואג באופן אינסטינקטיבי, מחוץ לאם, חברים אחרים בקהילה מעורבים באופן פעיל בגידול הסייח. בניגוד לסוסים, שבהם אפשר לראות במהירות איזה פרט הוא הפרט הדומיננטי בעדר, יש שוויון בין חמורים. בגיל צעיר מאוד קיימת חוסר תחרות על סמכות, אותה ניתן לראות כמעט בכל בעלי החיים וברוב האנשים. עם זאת, גבר מבוגר יכול להיות מעין "חכם זקן" ולפעול בצורה צורה אם נוצר מצב סכסוך בין שני בנקאים. קשישים זוכים לכבוד רב ועולים חדשים הם הרבה יותר חכמים מאשר סוסים ביניהם.
בקיצור, קבוצות חמורים מתפקדות כמשפחה מאוחדת שבה כולם מקשיבים ולוקחים אחריות על הקהילה. כבוד ושלווה ביחסים ביניהם הם התנהגויות מולדות וצפויות.
אם הם יכולים, חמורים חיים בקהילה. חיי קהילה אלו מתחילים כאשר היילוד מוצג לקהילה על ידי אמו לאחר בגיל 23 ימים. הם לומדים לחיות עם האחרים במהלך 6 עד 10 חודשי ההנקה. בעוד החמור דואג באופן אינסטינקטיבי לבני זוגו, לצד האם, חברים אחרים בקהילה מעורבים באופן פעיל בגידול הסייח.
בניגוד לסוסים, שבהם ניתן לראות במהירות מיהו הפרט הדומיננטי בין העדר, בין חמורים, השוויון שולט. רוח התחרות פשוט חסרה כבר מתחילת חייהם. זה מדהים עוד יותר שכן תחרות היא אחד המאפיינים העיקריים של כל הנשמות החיות. עם זאת, חבר מבוגר מהעדר ממלא לעתים קרובות את תפקיד "חכמי השבט הזקן" ומתערב במקרה של סכסוכים בסופו של דבר בין זכרים צעירים. חברים מבוגרים זוכים לכבוד ועולים חדשים מתקבלים הרבה יותר מהר מאשר בקרב סוסים.
בקיצור, עדרי חמורים עובדים כמשפחות מאוחדות מאוד שבהן כל אחד לוקח על עצמו את אחריותו, דואג לנזקקים ולזולת. כבוד ושלווה הן תכונות מולדות ונדרשות בתוך הקבוצה. אתולוגים סבורים שחמורים הם חכמים יותר מסוסים מכיוון שיש להם יותר אישיות מאשר האחרונים. על פי תצפיתם של אתולוגים, חמורים הרבה פחות כנועים מהסוסים. בנוסף, המערכת החברתית שלהם מאפשרת להם להסתגל הרבה יותר בקלות למצבים חדשים. העקשנות כביכול שלהם מסתירה למעשה רמה גבוהה מאוד של חוכמה וחוכמה. כאשר הוא מסרב ללכת קדימה ולציית לפקודות מאדו, הוא אינו עושה זאת במרד אלא משום שהוא תופס סכנה. החמור לא ישים את פרסותיו על קרקע קפואה, רופפת או בוצית, אם הוא לא בטוח שיצליח לחצות אותה בבטחה. כשהוא פוגע בקרקע בפרסה, לא בקפריזות אלא מתוך זהירות לבדוק את עקביות הדרך שבה הוא הולך.
לפני שצולל לתוך משהו, חמור לעצור, לחשוב ולבסוף לקבל החלטה. הם נחשבים לגחמניים ומרדנים בגלל זהירותם, תבונתם וחוכמתם. הסוס, לעומת זאת, אינו חושש מכלום, הוא קופץ, ממהר בשדות הקרב ובשדות המוקשים מבלי לשאול שאלות אם הוא מקבל פקודה לעשות זאת. החמור, לעומת זאת, רואה את החיים שלו ושל אדונו כחשובים יותר מהפקודות של האחרון. החמור לעולם לא יציית לאנשים רודניים וחסרי אחריות. הוא מציית רק למי שהוא אוהב. הוא מציית למי שהוא מחשיב כבן משפחתו שלו.
אבל הוא יתנגד למה שהוא מתבקש לעשות, אם זה נוגד את השכל הישר והאינטרס המשותף.
הוא כל כך קשוב שאם הוא יוצא לטייל עם קבוצת אנשים ואחד מהם ישוטט או יתרחק מהקבוצה, הוא יעצור וימשיך בנסיעתו רק כשהאדם הצטרף מחדש לאחרות. אם אתה רוכב עליו ואתה נופל, הוא יעצור וימתין עד שתקום שוב. הוא לעולם לא ישאיר את המזוודות שלך ללא השגחה. הסוס אפילו לא עוצר כשהאדון שלו נופל מגבו!
מדענים גם הבחינו כי לחמורים יש את הטקטיקה שלהם כדי להשיג את מטרותיהם. הם בוחנים את הגדר עד שהם מוצאים פרצה ממנה היא תוכל לברוח בסופו של דבר במידת הצורך, למשל כדי להצטרף לאהובתם.
הוא חי 3000 שנה בענווה בשירות האנושות. מאז המצאת מנוע הבעירה, תפקידו נדחק לשכחה. עם זאת, הוא ממשיך לתת שירות מצוין ובעל ערך בטיפול בילדים חולים. מכיוון שהתחרות אינה נכללת בין חמורים, ילדים נכים וביישניים מסוגלים יותר לפתח מערכת יחסים רגשית עם בעל החיים במהירות, מה שיהיה הרבה יותר קשה עם סוס.
מנקודת המבט של העולם, החמור אינו באמת סמל להצלחה, כוח ועוצמה. למיטב ידיעתי, זה לא מופיע על שום דגל, סמל או כל סמל אחר של כל אומה. אבל אם נבחן אותו בזכוכית המגדלת של המילה, החיה הזו ממלאת תפקיד מאוד מעניין בתנ"ך. זה מופיע בסיפור בלעם, שם, בניגוד לאדונו, החמור ראה את מלאך יהוה וסירב להתקדם כדי להגן על אדונו ממוות בטוח. בעיוורון שלו, בלעם מגיב באלימות ומתחיל להכות את החיה הצנועה שלו. כאן הציע לו ה' את היכולת לדבר. בשום מקום אחר במקרא אין אנו מוצאים דוגמאות לבעלי חיים יבשתיים המסוגלים לבטא את עצמם בשפה אנושית. בעל חיים מקבל תכונה אנושית על מנת לחשוף אבסורד אנושי ולהשפיל את האדם.
שמשון גם היכה את הפלשתים עם עצם לסת חמור. אבל מאוחר יותר, תפקיד הרבה יותר אצילי עדיין יוצע לחיה שלנו.
החמור מופיע במספר מצוות, סימן לחשיבותו בקרב העם היהודי. לשבט יששכר יש את זה כסמל שכן יעקב עצמו מצהיר שבנו הוא חמור גולמי.
על גב חמור עלה אברהם להר המוריה להציע ליצחק את בנו כשואה בוערת. משה העלה את אשתו ובנו על חמור בשובו למצרים, וגם ישוע עשה את אותו מסע על חמור כאשר נאלץ לברוח עם יוסף ומריה לנוכח זעמו של הורדוס. מאוחר יותר קיבל החמור את התפקיד הגדול ביותר בתולדותיו כשהתגשמה הנבואה, לפיה המלך מגיע לירושלים כשהוא יושב על סייח חמור. ג'ון 12.15
החמור הוא אחד מבעלי החיים הרבים עלי אדמות. הוא לא היפה ביותר ולא האציל ביותר בין המינים. בכל זאת הוא אחד השחקנים הראשיים בתולדות הישועה. עם הגמל, הוא מילא תפקיד מרכזי בהובלה, תנועה ועבודה של גברים. הוא מעין סמל של העם היהודי כנושא דבר יהוה. עם שהוא לא הכי מבריק בבסיס, עם קטן מאוד בין הרבים האחרים. הם לא הכי חזקים וגם לא הכי יפים. זה לא יכול להיות עבד המשרת אינטרסים אנושיים ויתנגד לכל מה שנוגד את השכל הישר או יותר נכון נגד מצוות הקב"ה. הציעו לנו לעמים כדי לשרת אותם בדיוק כפי שהחמור שירת את האנושות כולה. נושאת מטען זהירה, צייתנית ומתחשבת המביאה את ה' באופן אישי. הוא לעולם לא ילך לאן שהמטען עלול להסתכן ולעולם לא ישרת את האינטרסים האנוכיים והאנושיים שעלולים לחלל את מה שהופקד בידיו. אף אחד לא יכול להשתמש בו ובכישרונותיו למטרות הרודנות שלו. התנהגותם המוזרה והחריגה מתפרשת באופן שגוי במכוון, ותכונותיהם הטובות מוסות במודע מהקשרן על מנת שיוכלו להאשים אותם בהיפך ממה שהם במציאות.
היהודי הוא החמור שעליו הופיע המושיע בעולם, כי הוא היה מדמנו, משבט יהודה, צאצא דוד המלך. היהודי הוא החמור של בלמן הזה, שלמרות שהוא עדיין לא מכיר את המשיח, יראה אותו מוקדם יותר על הדרך ויגלה ענווה גדולה יותר מהנביא האלילי שהוא נושא ושמדבר עם אלוהים, אפילו בשם ישוע.
המוסר בכל זה עבור היהודי הוא שהדרך היחידה האפשרית עבורנו היא זו: להיות חמור, לשאת את דבר יהוה ולסבול את קללותיהם של עובדי הסוסים.
זאב שלמה 07/08/2010