זה זמן רב שאסור ללמד ולספר לנוצרים מדוע מדינת היהודים היא לגיטימית לאור הנבואות. למרבה הצער, זה עדיין הכרחי, כי הדוקטרינות הנוצריות הכוזבות המנסות להחליף את ישראל ברוחן מייצגות חלק כזה של העולם הנוצרי שעדיין לא ניתן להזניח את קבוצות האנשים הללו ועלינו להמשיך להילחם למענם כדי לפתוח העיניים שלהם.
אך בקרב המקבלים את הנבואות, עולה לא פעם השאלה איזה סוג של נבואה מאפשרת למדינה מושחתת בעליל כמו המדינה הציונית המודרנית להמשיך להתקיים? כיצד נוכל לראות במדינה, שהיא אחת האתאיסטיות ביותר והמלוכלכות ביותר בכל מיני חטאים, כהתגשמות של נבואות מקרא בהתאם לרצון הכול יכול?
השאלה היא אכן לגיטימית, ואם אנחנו ברוח ונסתכל על ארץ, אנחנו מבינים מהר ששום תחושה אמיתית של קתרזות רוחנית לא זוכה לנו בנשמה, להפך.
מי הבעלים של ארץ הקודש ?
חובה לציין שהבעלים הבלעדי של ארץ הקודש הוא יהוה עצמו ולא העם היהודי, או באופן רחב יותר, בני ישראל, או כל עם אחר. זוהי פיסת האדמה האחת שבה, מלכתחילה, לריבונו של העולם הזה, השטן, אין זכות שליטה. והיה נעים ליהוה ששמר את הארץ הזאת לעם הנבחר מראשית ועד אחרית הימים. כאשר מדי פעם, בניגוד לרצונו המקורי, הוא נאלץ להגלות את בניו הסוררים, המדינה מוצאת את עצמה זמנית בידי עמים אחרים.
צִיוֹנוּת
תיוודר הרצל, עיתונאי דובר גרמנית ממוצא יהודי הונגרי, יליד בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאני בבודפשט, אך מתגורר בווינה ועובד בעיתון וינאי, היה במשימה בפריז כאשר התרחשה פרשת דרייפוס המפורסמת. . הוא ראה את הקצין דרייפוס, שהואשם בבגידה, מופשט מתפקידו ודרגתו בפומבי, כאשר חרבו נשברה. הרצל הזדעזע כשראה קהל מתנשף נאסף במקום וצעק "מוות ליהודי". הוא נדהם מכך שבקושי מאה שנה לאחר המהפכה הצרפתית והכרזה על זכויות האדם, העם הצרפתי עדיין היה ברמת הפרימיטיביות הזו. כפי שהתברר מאוחר יותר, האשמים היו הקצינים הצרפתים הנוצרים הבכירים של דרייפוס, והמסמכים הסודיים של הצבא הצרפתי הועברו לקצינים גרמנים באמצעות אריסטוקרט הונגרי, הרוזן אזטרהזי. הם היו הבוגדים שבחרו ביהודי כשעיר לעזאזל. חזון ההשפלה והזעם של דרייפוס הם שהולידו את הרעיון של המדינה היהודית המודרנית במוחו של תיוודר הרצל בפריז ברגע זה בהיסטוריה. הוא הבין שאנחנו צריכים מדינה שבה אנחנו נהנים מהגדרה עצמית, שבה נוכל להגן על עצמנו בנשק ולחיות בשלום אחד עם השני.
הציונות, מהרצל ועד היום הייתה תמיד אתאיסטית וסוציאליסטית באופן מסורתי. מדובר בעיקר ביוזמה שמקורה בעיקר ביהודים מתבוללים ולא מאמינים שחשו באירופה הזו של לפני הפוגרומים והשואה שמשהו מאוד לא בריא נמצא בהכנה ושהגיע הזמן לעזוב ולחזור למולדת אבותינו.
בסופו של דבר זה יצא לפועל קצת מאוחר ב-1946, כאשר סוף סוף הוכרזה מדינת ישראל.
אנטי ציונים
רבים יודעים שהאנטי-ציונים הגדולים בעולם הם לרוב יהודים, ומי שנחשבים רשמית כיהודים בדם הם אויבים עזים של מדינת היהודים. (לדוגמה גיורגי (ג'ורג') סורוס (גם הונגרי) – מוכרז כפרסונה נון גרטה בישראל, אדם בלתי רצוי, בהיותו תומך ומממן מוצהר של קבוצות טרור ערביות. הוא שימש גם כ"כלב גילוי" במהלך שנות העשרה שלו על ידי נאצים בבודפשט בתקופת המלחמה. הוא עזר לאדוניו הנאצים להפקיע את חפצי הערך שהשאירו בדירות היהודים שגורשו. ראה את סרטוני הראיונות בנושא זה הזמינים ביוטיוב שם הוא מסביר ומתוודה על עברו בעצמו כמעט בגאווה.
ישנה צורה נוספת של אנטי-ציונות יהודית שאינה מבוססת על אתאיזם, אלא להיפך נובעת משורשיה בהקצנה דתית. גם כאן, הצורות ההונגריות של האורתודוקסיה היהודית הן הבולטות מהקהל ואשר היא המתנגדת החריפה ביותר לציונות. הזרם האורתודוקסי של סאטמאר (מאזור הונגריה בעל אותו השם) מסרב מכל וכל לאפשר לאף אחד להקים מדינה יהודית בארץ הקודש. מבחינתם, רק למשיח יש את הכוח להחזיר את מדינת ישראל לחיים. עד אז, לאף יהודי אין זכות לעשות זאת. אולם חזרתם של היהודים לארץ הקודש היא, גם לטענתם, מורשית ואף מומלצת. אלה פועלים גם לטובת נבואת השיבה, אך באופן אחר, מזניחים לחלוטין את הצד המדיני והמנהלי של הנושא. הם אלו שנהנים ממערכת הביטחון, מהגנה צבאית ומהטבות סוציאליות של המדינה הציונית, אך מסרבים לתרום לה, לעבוד או לשרת בצבא. או ליתר דיוק, את נשותיהם הם שולחים לעבוד אצלם, כי גבר כמובן צריך ללמוד את הטקסטים מבוקר עד לילה. במהלך תקופה זו, הם מצפים מנשותיהם ללכת ולהרוויח את לחמם המשותף, תוך שהם מצליחים לשמור על משק בית נקי והגון ולדאוג ל-5 עד 13 ילדיהם בממוצע למשפחה.
אורתודוקסיה שאטמר היא הזרם הנפוץ ביותר בעולם. הם מאכלסים בעיקר את הערים אנטוורפן, ניו יורק וירושלים ומהווים את אחת הבעיות העיקריות של הציונים אולי אפילו יותר מהפלסטינים עצמם.
בתוך האורתודוקסיה הזו התפתח זרם ה"נטורי קרטה", "מגיני העיר" שאינם מגבילים עצמם להתנגדות שלווה, אלא לוחמים באלימות נגד מדינת ישראל. הם אלו שלבושים בדגלי פלסטין שורפים דגלי ישראל בעודם מממנים בעצמם קבוצות טרור ערביות השופכות דם יהודי ומופיעות לעיתים קרובות לצד מנהיגי האויבים העיקריים של ישראל. הם אלה שמבצעים בעקיפין רצח אחים, ובכך מפרים חוק הרבה יותר מהותי מזה של איסור הקמת מדינה יהודית במקום המשיח. אלו הם רוצחים גסים שלפי חוקינו המקובלים, וגם הרבנים שלהם בו זמנית, ראויים למוות מיידי בסקילה. מטבע הדברים הם עיוורים על אחת כמה וכמה לעובדה הברורה הזו, שכן האשליות התלמודיות הקיצוניות שלהם עולות על הממוצע של אלו מהתנועות הדתיות האחרות.
אורתודוקסי ראוי לשמו ובהרמוניה עם עצמו, אם יש כזה, רק מרשה לעצמו להצהיר על דעותיו האנטי-ציוניות בצורה מטה ומתונה. יהודי ראוי לשמו לעולם לא יכרות ברית עם האויב ויבקר את אחיו ברבים או יסתה את שנאתו והשמדתו. ואם ירגיש חשק לשרוף דגל ישראל, הוא יעשה זאת בבית עם משפחתו מאחורי הווילונות ולא ברחובות לנגד עיני כל העולם.
הזמנה / הבטחה להחזרה
המצב הכאוטי הזה, שבו מבחינה אנושית קשה מאוד לומר מיהו
נכון, יש לראותו מנקודת מבטו של האדון. כי כולם נוגעים ישירות או בעקיפין באמיתות יסוד המגיעות מיהוה ולרוב הצדדים יש תירוץ טוב להתנהגותם הדוויה-ציונית.
על פי רצון ה' ובעקבות חורבן הקודש, בסביבות שנת 70, החל העם היהודי את הגלות הארוכה ביותר בתולדותיו הנמשכת עד היום. אולם לפי הנבואות על העם לחזור למולדתו המקורית לפני שיבת המשיח.
כאן יש לנו קשר לעם שנקלע לשני קצוות. חלקם נטשו את העיסוק בדתם וכועסים על בוראו שלא הבין איך הוא אפשר להם לסבול כל כך הרבה. לעתים קרובות הם בחרו לנטוש את זהותם שלדעתם היא המקור והגורם לכל צרותיהם.
מאידך, אנו מוצאים יהודים המקיימים מצוות דתיות עד הסוף. מצוות אלו אשר עשויות להתבסס על התורה, דבר יהוה הנגלה, סטו ממנה מאוד על ידי ריבוי תורות מיותרות ואנושיות. דווקא התורות והמצוות המעוותות הללו מהוות את הצעיף שבא לכסות את לבם ועיניהם ומונע מהם להכיר במשיח בישוע. ביניהם, הרדיפות והייסורים שנמשכו במשך מאות שנים רק הגבירו את הפונדמנטליזם הדתי שלהם כדי להחזיר את אהדת האל. כאן אנחנו מדברים על האח המעט טיפש הזה שילמד כמו בהמה ויהיה בראש הכיתה כדי להוכיח שהוא ההיפך. הוא השכל של הקהילה, כמו הדרדס שמרכיב משקפיים בקריקטורה הבלגית, זה שאפילו עושה את מה שלא מצופה ממנו כדי לרצות את הדרדס אבא. הוא זה שימשיך ללבוש שטריימל וכפתן שחור מאוד (כובע פרווה וטוניקה שחורה ארוכה) גם לאחר שעזב את הערבות הרוסיות הקרות שלו וחי זמן רב תחת השמש הקופחת של המזרח התיכון. הוא משתכנע לעשות את החשיבה הנכונה בכך שהוא פוגע בעצמו כך כי זה מה שגדולי "חכמי ישראל" ביקשו ממנו לעשות 150 שנה קודם לכן. ואיש לא ידע למנות את האבסורדים הרבים שעדיין מצויים בספרות הרבנית. אף על פי כן, מסירותו נשארת נוגעת ללב, כי הוא כל כך משוכנע שכך הוא משמח את האב.
ברור שאף אחד מהצדדים אינו ממלא עוד את התפקיד, הזהות והדרך המקוריים שה' ייעד להם, במיוחד שהמשיח לא הוכר בישועה. אולם ההבטחה, הציווי, נבואת השיבה לארץ הקודש בשלב מסוים עדיין תקפות, שכן דחיית העם מעולם לא תתרחש ולא תתרחש (ראה רומים יא, אם עדיין יש צורך להסב את תשומת הלב לכך. ).
תארו לעצמכם אב שנאלץ להעיף את בניו מהבית כי הם לא מסוגלים לציית לכללים. ואז, לפני שהוא משחרר אותם, הוא מצווה עליהם לחזור הביתה לפני השקיעה כי הסכנה מתקרבת. הבנים עלולים לשוטט כל היום, חלקם מתרחקים עוד יותר ממצוות האב ואחרים מנסים לשמור עליהם בקנאות הזויה ומיותרת יותר ויותר. אף אחד מהם לא באמת חוזר לדבר האב, אבל שניהם מרגישים את סכנת הלילה וממהרים לחזור הביתה. מה שלפי המניעים והכוונות האתאיסטים או הדתיים הבסיסיים שלו, אבל הדבר החשוב הוא שכולם יחזרו. גם אם לא יעשו זאת בתשובה ראויה, העיקר שיישארו בחיים ובטוחים מסכנות החושך.
לישראל, כמדינה חילונית, המושפעת במובנים רבים גם מכוחות אנטי-כריסט, לפחות יש את היתרון של איחוד מחדש של העדר לפני שהוא הולך לאיבוד לנצח. לפיכך, הנצח מאפשר להתכנסות זו באופן זמני תחת דגלים זרים, כגון הציונות הסוציאליסטית והאתאיסטית. אז מי שמבקר את החילוניות בישראל עושה זאת בצדק, אבל פשוט אין להם חזון שהחזרה לארץ לא יכולה לקרות אחרת במקרה של יהודים רבים. ובמקום לבקר, צריך לשמוח, מחוסר משהו אחר, לראות לפחות את החוק הזה מתקיים, את החזרה לארץ המובטחת. מי שמקבל את ישראל, לעומת זאת, נופל לא פעם לקיצוניות השנייה. פעמים רבות אלה נופלים בחטא עבודת האלילים של היהודי או של התגשמות הנבואות. וגם אם הם לא מקבלים במודע את החטאים, הם עדיין סובלים אותם על ידי הטלת המסך על חטאי ישראל. במקום לתקן אותם על ידי חשיפת חטאים, ועל ידי הכרזה על דרך הריפוי שהוא המשיח, הם פשוט שותקים. אז הגישה דמוית היען הזו של הנושא רק מחמירה את המצב.
והקהילה היהודית הדתית תצטרך יום אחד להבין שרוב אחיהם החילונים לא ויתרו על אמונתם רק בגלל אנטישמיות. רבים נמנעו מלהישאר באמונה בגלל הדוקטרינות והחוקים התלמודיים האנושיים בעליל, אשר מטבעם זרים מאוד למנטליות היהודית המקורית. יהודי מפוכח והגיוני לעולם לא ייפול לאורתודוקסיה וזו לא שאלה של אמונה. כל מי שיש לו מושג בדברי ה' יבין במהרה שהיהדות הרבנית מלאה בדוקטרינות, חוקים ודרישות בלתי מקובלות הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה רוחנית! ומכיוון שאין אלטרנטיבה אחרת להישאר יהודי, רבים מעדיפים לצאת למדבר העולם ולהשתמש בכישרונותיהם כדי להצליח בחיים ולשרוד כמיטב יכולתם. מטרתם תהיה להבטיח את החינוך הטוב ביותר לילדיהם כדי שגם הם יוכלו לשרוד בעולם שהוא זר ועוין להם לחלוטין. כסף אינו קונה אושר, אך לרוב מהווה עזרה גדולה ואמצעי הישרדות. תפיסה זו מובנת מבחינה אנושית, ומנהיגי המדינה הציונית הנוכחית פועלים לפי העיקרון הזה. כל עוד יש מספיק כסף ונשק, הכל בסדר. אלה האלילים שלהם, לעת עתה.
השאלה הפלסטינית
לפי חלקם, נראה שאין היום עם פלסטיני. אבל זו לא השאלה. ייתכן מאוד שהם קיימים, מוטב שיהיו צאצאיהם הישירים של הפלשתים הקדמונים, מאשר יישארו זרים לארץ הקודש בדיוק כפי שהיו במקור. הפלשתים, אבותיהם כביכול, היו בעצמם תמיד פולשים וגנבים שנוכחותם בארץ הקודש ועוינותם ליהודים הייתה תוצאה ישירה של חטאי ישראל. אז אני לא ממש מבין את הדיון ומעל לכל אני לא מבין למה אף אחד לא מטיף לאמת היסוד הזו במקום לדון ולהסביר דברים היסטוריים שלא לצורך ?
ודווקא כן, הפלסטינים היו קיימים מאז התקופה הרומית, כאשר רצונו של רומא לדה-יהודה הלך עד כה לשם את ארץ הקודש, פלסטין והיהודים שחיו בה, הפלסטינים. האנציקלופדיות של שנות השלושים הגדירו מתנחלים יהודים כפלסטינים, והדגל הנלווה לפלסטין היה זהה במהותו לדגל הישראלי הנוכחי, לרקע הלבן עם מגן דוד הכחול באמצע. לכן, אם תרצו, הפלסטינים עדיין קיימים, זה אחד הכינויים שלנו כבר למעלה מ-2,000 שנה.
אבל מנקודת המבט של ערבים המכונים פלסטינים, הסיפור של הכנענים, לא זה של הפלשתים, הוא הרבה יותר מעניין. כפי שמתברר מסיפורה של רחב בזמן הכיבוש הראשון, שגם דיירי הארץ המובטחת לשעבר לא שמחו לראות את עם ישראל מגיע. אולם מדברי רחב אנו יודעים שהגעתם וכוונתם של בני ישראל להשתלט על הארץ לא עלו עליהם במפתיע. האנשים שמעו על בואם של היהודים ופחדו, כפי שקראנו ביהושע ב: ט : וַתֹּאמֶר אֶל־הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי־נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת־הָאָרֶץ וְכִי־נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם׃
אנשים רבים משקיעים בנדל"ן גם היום. הם קונים דירות במרכזי הערים בזמן שילדיהם עדיין קטינים כדי לאפשר להם מאוחר יותר מקום מגורים ולהתחיל את חייהם הבוגרים. עד אז הם שוכרים את דירותיהם כדי להפחית את השקעתם אך גם כדי שהנכס יישמר ולא יפול. אותו דבר קורה עם ארץ הקודש.
ואז יהוה דיבר. הוא לבש את לב הכנענים שהגיע הזמן. הם ודאי לא קיבלו את המסר בדיוק כשהגיע הזמן, כשהיהודים כבר הקיפו את יריחו, אבל כנראה שכבר סיפרו לאבותיהם עמוק בנפשם. ודאי שכל הדורות של הכנענים תמיד הרגישו שהארץ הזו לא שלהם, אלא שהם יכולים להשתמש בה זמן מה. הם בטח הרגישו כמו זרים מההתחלה. ואז, כשהגיע הזמן שבעל הבית ימסור את הנכס לילד הבוגר שלו, הדיירים הגיבו בדרכים שונות ורבים מהם מרדו.
שום דבר לא השתנה מאז. ה' אינו דוחה את הערבים. ההבטחה של הגר וישמעאל, במידה שהערבים של היום הם צאצאיהם, תקפה בדיוק כמו ההבטחות שניתנו לישראל. זכרו שאנחנו לא עם מיוחס, אלא פשוט אחד נבחר. נבחרנו, הוצאנו בצד לשירות, לשירותם של אחרים, לא להיפך. עם זאת, יש לנו גם הזכות לדיור, הזכות לקבל מדינה אי שם בעולם.
במובן הרחב יותר ובמשיח, אנחנו מצפים גם לערבים במשפחה המורחבת, במיוחד שאנחנו גם קרובי דם. ה' אינו זורק אנשים באכזריות לרחובות. רוב הכנענים בוודאי התיישבו רחוק יותר, שם, לאחר שהתמזגו עם האוכלוסייה המקומית, צאצאיהם הנוכחיים הם חלק מהעולם הערבי. הם חיים, רק במקומות אחרים, אחרת, אולי טוב יותר. במקום שבו הם באמת יכולים להרגיש בבית. אולי הערבים העשירים של ימינו החיים מבנזין הם בדיוק צאצאיהם של הכנענים הקדמונים הצייתנים הללו שהסכימו לעזוב את הארץ. מי יודע ?
גם הקבוצה הערבית הידועה כפלסטינית משנות ה-40 ועד היום, שאכלסה את ארץ הקודש במאות השנים האחרונות, הייתה זוכה בהחלט לבית חדש, אילו היו מצייתים. אבל בסופו של דבר גם אלה שעזבו להתיישב בירדן ממשיכים לתבוע את זכויותיהם בארץ הקודש ומחכים רק לאור ירוק ממדינות העולם כדי להחזיר את החזקה במה שהם מאמינים שהם שלהם.
לפיכך, הם מכניסים את עצמם לקללה נוראה ונמצאים בסכנה גדולה בגלל התמדה שלא להחזיר את מה שלא שלהם. יש לזרוע בהם את רגשות הסליחה וההשלמה, ואת האמונה שאם יהוה לוקח משהו, הוא תמיד נותן משהו אחר במקום, משהו הרבה יותר טוב.
אין ספק שרוח יהוה הלכה בפני מתיישבים יהודים מסוף המאה ה-19 ועד הקמת המדינה ב-1946 ועד היום. לפיכך, הקבוצות האתניות המתגוררות שם, כמו הכנענים דאז, קיבלו את האולטימטום להחזיר את המדינה ולהעבירה, לא ליהודים, אלא לבעליה החוקי היחיד, יהוה שרצה שתשמש בית עבור העם היהודי.
לאלהים אין כוונה לזרוק, לטאטא אף אחד. הוא יכול היה לברך את העם הזה שגורם לכל כך הרבה צרות בעולם ולתת לו מולדת חדשה. אם הם היו מצייתים, הם היו משחזרים בשפע במקומות אחרים את מה שהם איבדו כאן. הגיע הזמן והיהודי חייב לחזור הביתה כדי שנבואות ההתכנסות יתגשמו כהכנה לשובו של ישו. כל מי שנלחם נגד הפרויקט הזה מעמיד את עצמו בסכנת חיים.
הצבא הישראלי, לעומת זאת, לא ניצל את ההזדמנות לפני 40 או 50 שנה, כשלא היה מפריע לאף אחד בעולם, מלבד הערבים עצמם, לגרש את כל הערבים משטח ישראל כל עוד היה זמן. . היום, העולם מצפה מאיתנו לבקש את סליחתם על הכל, כמעט אפילו כשאנחנו במקרה מצליחים להימנע מהדקירות שלהם. נטילת נשק נגדם לאחר שנים של פרובוקציה וטילים שנורו נגד היהודים הפכה לחילול קודש שרוב האומות מגנים. העמים האלה שהפכו לעיוורים בטירוף. זה המקום שבו אנחנו נמצאים היום!
עם זאת, אני לא מכחיש שחלק מהערבים נתונים לפעמים ליחס בלתי הולם. אחרי הכל, במצב של מלחמה, כל אחד יכול להשתולל בכל עת וחייל ישראלי יכול להתנהג גם בדרכים לא אנושיות. עם זאת, אין בכך כדי לתרץ את נוכחותם הבלתי לגיטימית ויחסם המרדני של הערבים בשטח, כך שההגזמות הבאות של החיילים היהודים, אף שהן לעיתים קרובות לגינוי, אינן מצדיקות את זכויותיהם לכאורה.
יתר על כן, מי שמתגרה ללא הרף, לא צריך להיות מופתע מתגובה הגנתית בתמורה. הצבעת אצבעות לאחר הדלקת האש היא התנהגות נבזית וצינית במיוחד. יתרה מכך, אנושות שדעתה מבוססת על הומניזם מופרז וחסר פרופורציות, לעולם לא תבין כיצד מי שחזק יותר לכאורה יכול להיות צודק מול מי שנראה חסר אונים לחלוטין.
אלוהים היה מברך אותם בשפע במקום אחר, שבו הערבים כבר חיים אי שם במיליוני קילומטרים רבועים המייצגים את העולם הערבי. אם המשפט שלי גורם לך לחייך, בדוק בעצמך: 13,150,000 קמ"ר (8,171,000 sq mi), שטח של העולם הערבי ממרוקו ועד לגבול האיראני, מחופי הים התיכון ועד לגבול אפריקה השחורה. יש שיגידו שחלק גדול מהארץ הזו הוא מדבר בלתי ראוי למגורים? מי אשם בזה? ארץ הקודש הייתה גם קערת אבק לפני שהגיעו היהודים. הם הפכו כמעט בנס חלק גדול מהאזור לנווה מדבר משגשג. עם אורח חיים מתאים ונכונות לעבוד ולא רק לצאת לרעות את העזים והכבשים שיתעכלו בסופו של דבר עד עלה הדשא האחרון, האדם מסוגל לשקם ולשמור על סביבה בריאה וירוקה.
אני חושב שאין טעם לדון באופי הקטנוני והחמדני של הרוח הזו שמסרבת בעקשנות את חלקת האדמה הקטנה הזו בגודל חסר חשיבות לעם שאין לו לאן ללכת במשך 2000 שנה ושמגן בטיפשות על מיעוט מקופח כביכול. שטחה הנוכחי של ישראל הוא 21,000 קמ"ר. כאן חיים 6 מיליון יהודים ו-3 מיליון ערבים. בידיעה שמספר היהודים הרשמיים שעדיין מפוזרים בעולם הוא 12 מיליון נפשות נוספות, בלי לספור את צאצאי השבטים האבודים שטרם נאספו או את בני שבט יהודה האבודים שמתבוללים ושאיסוףם נמשך אף הוא, כאשר סוף סוף יתרחש איחוד מחדש בקנה מידה גדול על פי הבטחות המקרא, אנו מסתכנים להרגיש יותר כמו סרדינים בפחית מאשר יהודים בארץ המובטחת. במקרה כזה, הערבים שעדיין מתעקשים להישאר יימלטו סופית ולו רק בגלל הריח.
יהודים שקריים וכוזרים אמיתיים או להיפך
זכותנו הבסיסית על הארץ נובעת מכך שאנו רואים את עצמנו כצאצאיו של יעקב, בעיקר בניו יהודה ובנימין. אולם, על פי כמה תיאוריות, ההמון היהודי של מרכז אירופה אינו מיעקב, אלא מוצא מהכוזרים שהתגיירו. במאמר אחר ארחיב על נושא זה ביתר פירוט. אבל בקצרה מאוד, יש שלוש אפשרויות, שאף אחת מהן לא ניתנת לביטול. הראשון הוא שהתיאוריה שגויה ושכולנו באים מיעקב. השני הוא שרק המעמד הכוזר השליט התגייר, כפי שטוענים היסטוריונים יהודים ולא-יהודים רבים.
המקרה השלישי, המקובל לרוב על ידי היהודים עצמם – היסטוריונים וגנטיקאים, הוא שהתיאוריה נכונה לחלוטין וכי יהודי פולין, הונגריה, אוקראינה, רומניה, עד הרי אוראל הם במידה רבה צאצאיהם של הכוזרים המתגיירים הללו.
וכאן, בדרך כלל אנחנו מפסיקים לחשוב. לפתע, היהודים המאותגרים שותקים ומעדיפים להפוך דף ולא לבחון את הנושא העדין הזה יותר לעומק.
עם זאת, שטחם של הכוזרים הקדמונים נמצא כמה מאות קילומטרים צפונית-מזרחית לממלכת ישראל. איזה צירוף מקרים! זה אכן הכיוון המדויק שאליו גורשו 10 השבטים. זה תמיד מאוד חשוד כשמישהו מרגיש משיכה כה עמוקה לעם היהודי שיש לו דחף עצום להתגייר. זה לא מה שקורה ברוב המוחלט של המקרים! מגע עם יהודים יוצר בדרך כלל משהו אחר מלבד משיכה. שנאה, בוז ועוינות הם הרגשות שנוכחותנו מחוללת בלבם של עמים ובוודאי לא כל צורה של אהדה או ערעור. יחסי האומות עם היהודים אינם משקפים בדרך כלל את יחסם של הכוזרים, אלא את יחסם של הקוזקים. במקרים רבים, משיכה מתחילה כאשר גנים דומים באים במגע זה עם זה. זה קצת מה שבטח הרגיש יוחנן המטביל בבטן אמו כשמרי ביקרה את אליזבת עם ישוע ברחמה.
הדבר הזה לא התגלה לי, זה לא חזון נבואי, אלא חשיבה אנושית פשוטה כמעט מתמטית, אבל יש לי תחושה חזקה שאם התיאוריה הכוזרית תתברר כנכונה, יתברר גם שהכוזרים, בשעה לפחות חלק גדול מהם, היו לא אחר מאשר צאצאיהם של 10 השבטים המגורשים. כך תתגשם נבואת ההתכנסות, לא באחרית הימים כפי שהיא מובנת היום, אלא באחרית הימים כפי שהוצג על ידי ישוע כאילו החלה כבר במהלך חייו על פני כדור הארץ. איסוף השבטים האבודים היה נמשך אפוא כבר כמעט 2000 שנה.
היהודים האשכנזים של היום יצטרכו רק להיחשף מאיזה שבט הם באמת באים. עד עכשיו חשבנו שאנחנו יורדים מיהודה, בנימין, שמעון או אפילו לוי, כיון שהארבעה הללו נשארו, אבל בקרוב אולי יתברר שרבים מאתנו שהיינו בני רחל יצטרכו להשלים עם זה שאנחנו אפילו לא יורדים ממנה. לאה, אבל אולי מאחת משתי המשרתות של האחרונים.
תפקודו של אל שדאי בשטח ישראל של היום
כל מי שעדיין מטיל ספק בכך שלמדינת ישראל הנוכחית יש קשר לנבואות תנ"כיות ארוכות שנים, פשוט לכו לראות את התקשורת ואת החשבונות של האנשים החיים בה. כמה ניסים אמיתיים חזו יהודי ישראל מאז קום המדינה. ניקח רק את המקרה הנפוץ ביותר: רקטות שנורו מעזה. מאז תחילת שנות ה-2000 נורתה כמות בלתי נתפסת של רקטות מעזה לעבר ישראל. אלה היו צריכים לגבות מספר עצום של חיים. עם זאת, מספר הפציעות וההרוגים ואפילו הנזק לרכוש הוא כה נמוך בהשוואה למספר הפגזים, עד כי לייחס זאת למקרה אפילו לא יישמע כמו בדיחה גרועה.
למרות המראה והרצון של הרוב, ברצון להציג את הפלשתים המודרניים כדודים קטנים מול גוליית הגדול שהצבא הישראלי אמור לייצג, הסיפור נותר כפי שהיה בתקופת שלטונו של שאול. לישראל עשוי להיות כוח תקיפה עצום, להיות הצבא האדיר ביותר בעולם, הענק הוא לא פחות מה שנקרא פלשתי עם מיליארדי אחיו המוסלמים מאחוריו כדי לתמוך בו, מבלי לספור את האומות הנוצריות לשעבר שהתנערו מאמונתן. יותר ויותר מתגייסים מאחורי אויבי האומה היהודית.
דוד המודרני עדיין מצליח להגן על עצמו בכוחו שלו מול גוליית, אויביו. אבל בקרוב, יגיע הזמן שבו, כמו דוד המקורי, הוא יביס את האויב אחת ולתמיד רק על ידי אמון באדון צבאות.
תפקידה של ישראל באחרית הימים
זהו מקום ההתכנסות של היהודים, שבו תתגלה להם זהותו האמיתית של המשיח באופן קולקטיבי במקום שבו הם הולכים להתאבל עליו כמו שמתאבלים על בכור.
מדינת ישראל תהיה גם המטה של האנטיכריסט. כי שם ייבנה בית המקדש האחרון, שיהפוך לכס המלכות של האנטיכריסט. שם יתאחדו דתות העולם בעוד ירושלים העיר הבלתי ניתנת לחלוקה על פי יהוה, תחולק לשלושה חלקים. כאן תוקם דמותה של החיה ולפניה כמעט כל הברכיים ייאלצו להשתחוות, כמו בתקופתו של דניאל.
ישראל היא גם המקום בו גוג ומגוג נפגשים בסוף המילניום.
ירושלים היא גם העיר שבה יש להרוג את שני העדים לפני שהם יקומו לתחייה וישובו לגן עדן.
ייקח הרבה יותר מדי זמן לרשום את כל האירועים שלא יכלו להתרחש ללא חזרת העם היהודי לארץ הקודש. אבל שאף אחד לא יעלה על דעתו ששיבתו של העם היהודי לארץ הקודש חייבת להתרחש בהרמוניה ובהבנה הגדולה ביותר בין העמים תוך התחשבות בכל המסורות הדתיות של האזור. הנבואות אינן מכריזות או מבטיחות דבר כזה. מה שכתוב הוא שעלינו לחזור ולהחזיר לעצמנו את הארץ בין אם יש אנשים שאוהבים זאת ובין אם לאו, בדיוק כמו בזמן הכיבוש הראשון עם יהושע. מי שלא מצליח להתעלם מרגשותיו ההומניסטיים ומהצדק האנושי נופל במלכודת שמטמן האויב: לגרום לו למרוד ברצונו ובתוכניתו של יהוה. טעות כזו פועלת כמו רעל החוסם את הנצרות ומונע ממנה למלא את תפקידה המהותי לצד היהודים בהגשמת נבואות אחרית הימים.
לגבי המיעוט הנוצרי הפרו-יהודי, המילים הללו צריכות גם לעודד זהירות. כי לכל מלכודת יש את הכפיל שלה, האנטיתזה שלה, הקיצוניות האחרת שלה שלעתים קרובות אף יותר מסוכנת מהראשונה כי היא פועלת בשם האהבה והסובלנות. אל תגן על הכל באמתלה שהדבר נושא חותמת של יהודי. הרעל נוכח שם באותה מידה ויכול לשתק אותך בייעוד שלך כמו במקרה של האחים היודו-סקפטיים שלך.
זאב שלמה / ריצ'רד סיפוס / 30/04/2021