כִּי־תִקְרַב אֶל־עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם׃ וְהָיָה אִם־שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל־הָעָם הַנִּמְצָא־בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ׃ וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ׃ וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת־כָּל־זְכוּרָהּ לְפִי־חָרֶב׃ רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל־שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת־שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ׃
דברים כ', י' – י"ד
שוב, רבים נעלבים מכך ומגיבים בהאשמות ב"אלוהים" האכזרי והנקמני של הברית הישנה.
היום, עבור אלה מאיתנו שנמצאים תחת חסד במשיח, המילים האלה באמת לא עוסקות בתקיפה והרג של אויבינו, אפילו לא מתוך הגנה עצמית
עם זאת, קרבות עדיין נמשכים היום יותר מתמיד, אבל לא נגד בשר ודם יותר
עבורנו המאמינים, נמשכים קרבות רוחניים נגד התקפות חיצוניות ופנימיות. לרוב, השמימיים נלחמים עבורנו, אדוננו וצבאות המלאכים שלו מגנים עלינו, אך ישנם מצבים בהם עלינו להתוודות במודע על הבטחותיו של הנצח ולצוות על רוחות זרות לעזוב בשם ישוע מכיוון שאין להם זכות. עלינו יותר.
נגד המעצמות הזרות הללו, אין רחמים, אין הומניזם, עלינו להכות ולהרוס אותם ללא רחמים. אולם הניצחון מביא תמיד את שלל המלחמה: בעיקר ברכת החירות, אך גם ברכות רבות אחרות.
ובמקרה שבו אנו מתמודדים עם הרוחות הזרות הללו דרך אנשים, אז המצב שונה והאסטרטגיה משתנה.
אנו רואים שחוק המשיח הזה מצווה עלינו להציע שלום – קודם שלום!
יש להפריד בין האדם שנושא חטא ומחכה לישועה מהחטא עצמו.
אם החוטא, בערלת המילה שלו, יקשיב לכללי היסוד שקיבל כל אדם בלבו בהריון, אז יש סיכוי שיכיר בחטא וייפטר ממנו בקבלת עזרתנו ושירותנו. ואם תוביל אותו למשיח, זה ניצחון עיקרי שיהיו לו אינספור פירות גם בחייך. כחיילים של ישוע, עלינו לעזור למאסטר שלנו להרוג את הזקנים של שכנינו כדי שיהפכו לבריאה חדשה במשיח. עם זאת, במקרה זה, האחים שזה עתה נולדו לא יהיו עוד עבדכם, כפי שקראנו בציווי לעיל, אלא כמוך וכמוני, הוא/היא עומדים להיות גם עבדו של המשיח. אבל כפי שאנו יכולים לקרוא את זה, אתה גם הולך ליהנות מהגזל שמגיע מהניצחון הזה. אתה תיהנה מכל הפירות של שירות מנצח בכך שתבורך באחים ואחיות חדשים במשיח שעשויים להפוך לבני לוויך בשירות.
כך אתם הולכים לאגור לעצמכם אוצרות בגן עדן, בהם עש ושרצים אינם משמידים, ואיפה גנבים לא פורצים פנימה וגונבים.
ואם הוא לא יקשיב, נהרוג אותו? ברור שלא. לא כמו שאנחנו חושבים. כאן שוב, המשפט נמצא כולו בידי המשיח. אם האדם מתנגד לך, הוא מורד בישוע. ואם האדם ייכנע במודע לרוחות הזרות המחזיקות אותו בשבי ומכריחים אותו לחטוא, במוקדם או במאוחר יתפוס דינו של המשיח את אותו אדם ויכול להוביל אותו למוות נצחי.
ישוע גם חוזר על פקודה זו כאשר הוא שולח את תלמידיו בלוקס 9 ו-10:
וַיּׂאמֶר לָהֶם אַל־תִּקְחוּ מְאוּמָה לַדָּרֶךְ לׂא מַטּוֹת וְלׂא תַרְמִיל וְלׂא־לֶחֶם וְלׂא־כָסֶף וְאַל־יִהְיֶה לְאִישׁ מִכֶּם שְׁתֵּי כֻתֳּנוֹת׃ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר תָּבֹאוּ בוֹ שָׁם שְׁבוּ־לָכֶם וּמִשָּׁם צֵאוּ׃ וְכׂל אֲשֶׁר לׂא־יְקַבְּלוּ אֶתְכֶם צְאוּ מִן־הָעִיר הַהִיא וְנַעֲרוּ אֶת־הֶעָפָר מֵעַל רַגְלֵיכֶם לְעֵדוּת בָּהֶם׃
לוק ט : ג – ה
אנחנו חייבים לדבוק בציווי האחרון הזה, אנחנו לא הורגים אף אחד פיזית, אנחנו רק מנערים את האבק מהרגליים. אם הם דוחים את השלום שאנו מציעים להם, הם מכריזים על עצמם כאויבי אדוננו. ברגע זה עלינו למסור אותם לבית המשפט העליון עם הסימן הזה של ניקוי האבק מהרגליים. ואז, אם הם ימשיכו להתנגד עד הסוף, המשיח עצמו יוציא לפועל את הדין עליהם בהתאם לציווי הקודם והמקורי שצוטט לעיל.
לסיכום, הציווי המקורי של הברית הישנה בתוקף. אבל זה לא אנחנו ולא עכשיו, אלא המשיח הוא השופט היחיד. אבל עדיין בהיותו בתקופת החסד, הוא עצמו מציע לכולם את ההוצאה להורג של זקנינו ברמת רוחנו כדי שנוכל לקבל חיי נצח. אך ברגע שישוב ישו, חוקי עונש המוות הללו יתגשמו גם ברמה הפיזית על פי פסק הדין המקורי הנדרש על ידי הברית הישנה במקרה של כל אלה שלא חיו בחסד זה וכך ימותו פעמיים ולתמיד .
שוב, מצווה, שהועלתה לשלמות על ידי גואלנו: בשילוב עם חסד, היא התקיימה ברמת הרוח.