על ידי Sipos Richard | אפר 27, 2021 | מצוות, ברית האדאשה
כמה מצוות יש?
המצוות – שהיהדות מכנה 613 מצוות – הן סדר החוקים שניתן לקרוא בחמשת ספרי משה, בחומש. למעשה יש יותר מ-613. המספר האמיתי שלהם הוא בין 650 ל-700.
אין זו מערכת הלכות נוספות שמקבל משה מיהוה, אלא הנוסח המפורט יותר של 10 הדיברות. 10 המילים מוסברות ומומחשות כך במעין תרגול עם מקרים קונקרטיים. בדיוק כפי ש-10 הדיברות עצמן הן למעשה הפיתוח, הגרסה המפורטת יותר של 2 דיברות האהבה הגדולות. (אהבה לה' ואהבת לרעך). לסכם,
יש רק 2 דיברות שפותחות בעצמן ב-10 ואז ב-613+ דברי הסבר.
האם מצוות אלו חלק מהלכות הפרושים?
מצוות "613" אינה שייכת לחוקי היהדות הנוספים, אלא לחלק התקף והבלתי ניתן להפרדה של הדיברות ב' וה-10 וכתבי הקודש, והדבר שהפך לבשר ביהושע.
אלו החוקים שהאב רוצה לחקוק בליבנו באמצעות רוחו, בדיוק כדי שלא נבקש עוד לציית להם מבחוץ, אלא מבפנים, דרך האינסטינקטים הטהורים של האדם החדש שלנו.
אנחנו לא מצייתים להם בתקווה לישועה, אלא כתוצאה מהישועה שכבר השגנו.
בקיצור, על ידי לידתנו מחדש, אנו מאפשרים להם לפעול בנו באמצעות פעולת רוח הקודש.
אנחנו כבר לא תחת החוק!
כפי שמזהיר פאולוס, אנחנו באמת כבר לא תחת קללת החוק. ובלבד שאלו חקוקים ברוחנו באש רוח הקודש. מצד שני, כל מי שנכנע לחוקים הללו מבלי להיוולד מחדש ומבלי להתוודות על מלכות המשיח יהושע המנסה לקיים אותם בעצמו, הוא מי שנשאר באמת תחת הקללה שמשפט החוק כרוך בו.
מאידך גיסא, כל חסיד המשיח הממשיך לשלול את תוקפו של התורה – כפי שהתגשמה ומוסדר על ידי רוח הקודש – נשאר גם הוא תחת קללתו.
מהטעם הפשוט ששלילת תוקפו של החוק שוללת את תפקודו המלא של רוח הקודש במוחנו.
החוק אינו עוד מטרה, אלא אמצעי. המצוות אינן מסוגלות להביא ישועה. עם זאת, הם נותרו שלטים בעלי חשיבות רבה כדי לעזור לנו להישאר על השביל המשובש והצר המוביל ישירות לישועה. האותות הללו מאפשרים לנו להישאר בחיים רוחנית עד שנעבור לבסוף לחיי נצח בסוף מסע התלמיד שלנו. זהו ההבדל המהותי בין הברית הישנה והחלשה המייצרת מוות לבין הברית החדשה המושלמת ונושאת חיים.
החדש, לעומת זאת, תקף רק על בסיס הישן. אם נאפשר לעצמנו לסגת מהישן, נוציא את עצמנו מהחדש. מי שרואה את הברית החדשה כאוטונומית ובלתי תלויה בישנה, אינו מבין את משמעותה העמוקה ומוצא את עצמו בכוחה של ברית כוזבת או זרה. המסר, ההבטחה והמצוות של יהוה נשארים זהים, כי הם בלתי ניתנים לשינוי. במקרה של מצוות, אופן היישום הוא זה שהשתנה בעקבות הופעת המשיח. יהושע נטל מידיהם של בני אדם את הזכות לבצע את העונשים הנובעים מיישום המצוות. אף על פי כן, זכות זו קיימת וממשיכה לפעול, אך רק בפעולת רוח המשיח ובעיקר ברמת הרוח. יש להחיל אפילו עונש מוות, כי אם הזקן שלנו לא יומת, לא נוכל להיוולד מחדש. ללא שיפוט, אין חסד אפשרי. בלי חוק, גם אין שיפוט. במילה אחת, החוק חייב להתקיים כדי להיות מסוגל לפנות את מקומו לחסד.
מה שהשתנה אפוא מאז קורבן הכבש וחג השבועות הוא החומר הנושא את המצוות:
אבן בפרשת הישן: האות ההורגת, ולב או רוח בפרשת החדש: המביא חיים.
חוק ומשיח: מראות זה של זה
החוק היה הפדגוג שלנו להוביל אותנו אל המשיח, כפי שאנו יכולים לקרוא במכתב לגלטים. כך ומביאת רוח הקודש,
המשיח מלמד אותנו באמצעות התורה כדי לקדש אותנו מבפנים.
רוחו של יהושע המשיח היא המורה שלנו, מגוללת את סדרו וחוקיו ומציבה אותם בתוכנו כדבר חי. העמים אינם יורשי הברית שנכרתה בהר סיני, אלא של זו שנחתמה בגולגותא. כאן התהליך מתחיל הפוך. מה שהיהדות לא הצליחה לשמור, נחקק ומחייה בלב ובמוחם של אנשיה על ידי המשיח באופן אישי, בין אם הם יהודים ובין אם לאו.
כך מתקיימות שתי הבטחות:
זׂאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרׂת אִתָּם אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם אָמַר יְהוָֹה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֳבֶנָּה׃
עברים 10-16
אַל־תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת־הַתּוֹרָה אוֹ אֶת־דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לׂא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם־לְמַלּאת׃
מתי ה':17
לפיכך, המצוות והפירושים שלהן שתמצאו באתר זה אינם מיועדים בשום אופן לשמירה קפדנית במאמץ אנושי. במקום זאת, הם נועדו לשפוך אור על תחומים בחיינו כמאמינים שבהם אנחנו עדיין תקועים ולעיתים קרובות אפילו לא חושדים שהסיבה היא ששיקרו לנו על זה כבר כמעט 2000 שנה. שקרים כמו המצוות תקפים ליהודים בלבד ואינם תקפים עוד לאחרים הנמצאים במשיח, מונעים מאיתנו לקיים מערכת יחסים מלאה ופורחת עם רוח הקודש.
הכרת המצוות ותוקפן הנוכחי עוזרים לנו לראות כיצד 2 מצוות האהבה הגדולות עדיין אינן שלמות בתוכנו, כך שנוכל לבקש ממושיענו להמשיך בעבודת הטהרה שלו ברוחנו באמצעות פעולתו.
קראו גם: מהות החוק – שבועות
על ידי Sipos Richard | אפר 21, 2021 | בראשית, ברית האדאשה, זמני סיום
במאמר זה, לא נדון בתיאולוגיה ההחלפה הרגילה. אני מאמין שהזמן לניסיון לשכנע אחרים עבר; רבים השקיעו מאמצים משמעותיים כדי לפטור את הנצרות מהנושא המטריד של אנטישמיות. התייחסתי לנושא זה במאמרים קודמים במספר הזדמנויות. לכל נושא יש את הזמן שלו ואת הנקודה שבה הוא צריך להגיע למסקנה כדי שהעניין יופסק. מי שעד עכשיו לא השתכנע כנראה לא יתנדנד יותר. ואם, כנגד כל הסיכויים, לחלק מהאנשים עדיין יש שינוי בלב, יש שפע של חומר זמין באינטרנט או בספריות להרהר בהם.
לא, כאן נתעמק בסוג אחר לגמרי של "תיאולוגיה" חלופית. נדון בתחליף שהיה תמיד בכוונת יהוה. אנחנו הולכים לחקור את הרעיון של תחליף מפואר שאינו תוצאה של כוונותיה המושחתות של האנושות לתפוס את מה שלא שייך לה בצדק. בעוד שחלק ניכר מהנצרות עדיין מתחבט ברעיון לתפוס את מקומם של יהודים על ידי כך שהם רואים עצמם "יהודים ברוחם" באופן מוטעה ובלתי ראוי על ידי פירוש שגוי של דברי פאולוס, הוא אינו מצליח להבין את המטרה הבסיסית של הבריאה האנושית. שבאמת נועד להיות מוחלף. כי בזמן ישועתם, כאשר החתן, המשיח, בא לתבוע את כלתו, הכנסייה,
היחידים שנולדו מחדש יתפסו את מקומם של ישויות שהחזיקו בתחילה במשמעות רוחנית גדולה בהרבה מיהודים.
לכן, המאמצים של אנשים דתיים המנסים לתפוס את מקומם של העם הנבחר יישארו בסופו של דבר לשווא. בינתיים, אלו שקיבלו את הישועה ישפטו את המלאכים הנופלים, מהם הם מיועדים לתפוס את התפקידים ואת המקומות שהמלאכים הללו השאירו ריקים.
אחת המטרות העיקריות של הנצרות הייתה צריכה להיות לעורר קנאה בקרב היהודים על ידי שיתוף בעדותו של יהושע. למרבה האירוניה, זה עדיין חלק ניכר מהנצרות שמרגיש קנאה בעם שדוחה בהתמדה את המשיח.
האם בן מלך יכול באמת לחוש קנאה בנווד, גם אם אותו נודד הוא במקרה אחיו הגולה זמנית? או שמא קנאה לא במקום מעידה על כך שמי שמאמין שהוא נסיך אינו באמת בנו של המלך? קנאה נראית בלתי נתפסת כאשר אדם מחזיק בכל מה שאנו יכולים לדמיין.
כאשר הלל, אחד מהמלאכים המוכרים יותר כיום כשטן, יחד עם חסידיו, מרדו באלוקים, הם גורשו מממלכת השמים. זה נוגע לממלכה הנצחית שעוצבה בקפידה, שבה לכל אלמנט, אפילו למלאכים שנפלו מאוחר יותר, היו תפקידים ותפקידים ספציפיים. עם גירושם, נוצר חלל – חלל שהיה צריך למלא כדי להחזיר את מצב השלמות המקורי.
האדם נברא על ידי יהוה כדי לתפוס את מקומם של המלאכים שנפלו.
עם זאת, אלהים לא מיקם מיד את מאן במקומם הסופי. האדם היה צריך לעבור מבחן של רצון חופשי לפני שהגיע למצב של חיי נצח אולטימטיביים. בנוסף, לאלהים היה יריב להתגבר, מישהו ששאף לתפקידו וביקש להחליפו. במקום למחוק אותו מיד, יהוה נתן לו הזדמנות להוכיח את עצמו. במקביל, איפשר אלוהים זמן להציג את כוחו הבלתי נתפס בפני העולם הנברא, כולל מלאכים ואנושות.
לשטן הייתה הסמכות לפתות את האדם בשל החזקתו של האחרון ברצונו החופשי. וכך זה קרה. בעקבות הפיתוי של אדם, האנושות קיבלה גזר דין מוות, כפי שהובטח. עם זאת, אדם וחוה לא הוצאו להורג מיד. במקום זאת, אלוהים דן אותם לתהליך הדרגתי של מוות. אפשר להתייחס לתהליך הזה בתור היסטוריה עולמית, אבל בצורה פשוטה יותר,
תהליך זה הוא לא אחר מאשר זְמַן עצמו.
ספירה לאחור זו מייצגת את עצם התגלמות רחמיו של אלוהים – טווח שבו לכל אדם יש הזדמנות לקבל חסד על ידי הכרה ביהושע המושיע, ובכך ליישב את יחסיהם עם האב.
החסד העצום ואהבתו של אלוהים מתגלים כאן לראשונה. למרות העובדה שרוב האנשים מפרשים את גירושם של אדם וחוה מגן העדן כסימן לכעסו של אלוהים, לשיפוטו, לגמול ואפילו לאכזריותו של אלוהים, עלינו להבין שזה היה, למעשה, הפגנת הרחמים האולטימטיבית. גירוש זה עומד בעצם כהחלה הראשונית של חוק עיר המקלט. בסופו של דבר, המרד של האנושות באלוקים לא היה מכוון. הם לא ביקשו לפגוע או לבזות את הבורא שלהם. שאיפתם הייתה להיות כמוהו. המאבק שלהם בחולשות וברצונות שלהם גבר עליהם. הם רצו לשקף אותו אבל לא להחליף אותו. רגשותיהם כלפי אלוהים לא היו נגועים בשנאה, בניגוד להלל וחבריו, שנכנעו לחטא הבלתי נסלח.
ספירה לאחור זו משמשת כנתיב מרכזי לעבר ישועת האדם. זכינו לזמן – נתיב מילוט, בדומה למקרה של הרוצח שלא בכוונה שסופק לו מקלט, מקום להתגונן מפני זעמם של קרובי משפחתו של הקורבן, כפי שמתואר בספר דברים יט:4-6. באופן זה, ניתן לנו זמן לתקן את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים. אנו עושים זאת על ידי ניקוי עצמנו בדם הכבש, שנשפך בתמורה לחטאינו, על מנת לפייס את כעסו של אלוהים.
הסכסוך בין השטן לאלהים הוא לא פחות מדו-קרב. ובדומה לכל דו-קרב מכובד, ומאחר שהכללים נקבעו על ידי אלוהים עצמו, זה יכול להתנהל רק בצורה הוגנת. היריב, ערמומי או שפל ככל שיהיה, עדיין זוכה לכבוד יסודי ובעל זכויות על פי חוקי הלחימה. שני הצדדים חייבים לגלות כבוד אחד כלפי השני. גם אם היריב מתעלם מהכללים, אלוהים דבק בהם ומכריח את הצד שכנגד לא לחרוג מגבולות מסוימים.
זה היה פשטני מדי לזרוק את כל מה שהושחת, ואז לנקות ולאכלס מחדש את החלל מיד על ידי יצירת מלאכים חדשים. יהוה רוצה למלא את הפערים האלה עם אנשים שנוסו כמו מתכות יקרות. הוא שואף להקיף את עצמו בנשמות שבחרו ברצון בתשובה באמצעות החלטותיהן האישיות ובכך נוהרו בדמו. הוא משתוקק לאנשים אותנטיים סביבו, יחידים המשרתים אותו מתוך רצונם – לא סתם אוטומטונים או עבדים שנידונו לעבודת כפייה.
גם המלאכים קיבלו "זמן" להחליט לאחר יצירתם. חלק מהם בחרו אחרת. כאן נכנס לתמונה תפקידו של האדם. לאדם ניתנת ההזדמנות לתפוס את מקומם של המורדים הללו ובסופו של דבר לשפוט אותם על הנזק שהם גרמו לאנושות לאורך 6000 שנות ההיסטוריה שלה.
האדם הוא ההימור. הבחירה ברורה: או ישועה באמצעות דמו של המשיח או התיישרות עם המפתה, המובילה לחורבן נצחי.
השטן והשדים שלו נבלעים בזעם. מצד אחד, הם מכירים בחוסר יכולתם לגבור על יהוה, ומצד שני, הם סובלים מהשפלה עמוקה. פעם שהאמינו שהם עולים על אלוהים, כעת הם עומדים בפני היחלצות על ידי יצורים חסרי משמעות לכאורה כמו בני אדם.
למרבה הצער, נחמתם טמונה ביכולתם ללכוד רבים בקלקל נצחי.
אצלנו נחמה נמצאת ביהושע המשיח. באמצעות דמו, הוא גואל את כל מי שמחבק את קורבנו ונכנע לסמכותו.
מאמרים נוספים קשורים:תְּרוּמָה, שאלה של חיים ומוות, ב-ראשית / ב-התחלה / ב-תכנית
על ידי Sipos Richard | נוב 25, 2017 | ברית האדאשה
וְכָל־הַמַּכְשִׁיל אַחַד הַקְּטַנִּים הַמַּאֲמִינִים בִּי טוֹב לוֹ שֶׁיִּתָּלֶה פֶלַח־רֶכֶב עַל־צַוָּארוֹ וְהֻשְׁלַךְ בַּיָּם׃ וְאִם־יָדְךָ תַכְשִׁילְךָ קַצֵּץ אׂתָהּ טוֹב לְךָ לָבוֹא לַחַיִּים וְאַתָּה קִטֵּע מִהְיוֹת לְךָ שְׁתֵּי יָדַיִם וְתֵלֵךְ אֶל־גֵּיהִנּׂם אֶל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר לׂא תִכְבֶּה׃ אֲשֶׁר־שָׁם תּוֹלַעְתָּם לׂא תָמוּת וְאִשָּׁם לׂא תִכְבֶּה׃ וְאִם־רַגְלְךָ תַּכְשִׁילְךָ קַצֵּץ אׂתָהּ טוֹב לְךָ לָבוֹא לַחַיִּים וְאַתָּה פִסֵּחַ מִהְיוֹת לְךָ שְׁתֵּי רַגְלַיִם וְתֻשְׁלַךְ לְגֵיהִנּׂם אֶל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר לׂא תִכְבֶּה׃ אֲשֶׁר־שָׁם תּוֹלַעְתָּם לׂא תָמוּת וְאִשָּׁם לׂא תִכְבֶּה׃ וְאִם־עֵינְךָ תַכְשִׁילְךָ עֲקׂר אׂתָהּ טוֹב לְךָ לָבוֹא בְּמַלְכוּת הָאֱלׂהִים בַּעַל עַיִן אַחַת מִהְיוֹת לְךָ שְׁתֵּי עֵינַיִם וְתֻשְׁלַךְ לְגֵיהִנּׂם׃ אֲשֶׁר־שָׁם תּוֹלַעְתָּם לׂא תָמוּת וְאִשָּׁם לׂא תִכְבֶּה׃ כִּי כָל־אִישׁ בָּאֵשׁ יָמְלָח וְכָל־קָרְבָּן בַּמֶּלַח יָמְלָח׃ טוֹב הַמֶּלַח וְאִם־הַמֶּלַח יִהְיֶה תָפֵל בַּמֶּה תְּתַקְּנוּ אוֹתוֹ יְהִי־לָכֶם מֶלַח בְּקִרְבְּכֶם וִיהִי שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם׃ מארק ט': מב-נ
מה מסמלים חלקי הגוף האלה? :
ידיים: פעולות
רגליים: הדרך בה אנו הולכים
עיניים: הפיתויים של העולם
הסרה של חלקי הגוף אינה פיזית, אלא חייבת להתרחש ברמת הנשמה שלנו.
למרות שבדרך כלל אני אף פעם לא מפרידה בין הגוף והנשמה הקשורים בקשר עמוק, כאן הייתי עושה חריגה, כי למעשה, זה בנשמה, בליבנו שהחטא נובט שאם קונקרטיזציה פיזית באה בעקבותיו, גורם למוות.
הרצונות הגשמיים הם שחייבים להיות מנותקים מנפשנו לפני שהם מתממשים בעולם הגלוי ומחלות הנפש שלנו מדביקות גם את המוח שלנו.
אם אתה מאמין (ונולד מחדש) ולך למקום שבו אתה לא צריך לדרוך, לעשות מה שאתה לא צריך לעשות, או להסתכל על מה שלא בסדר להיראות, עצור עכשיו לפני שהקללות שלך יגיעו אליך. עד כמה שהדברים האלה אטרקטיביים, וותרו עליהם ואל תחכו ל"גאולת" האדון, כפי שעושים רוב הנוצרים, אלא פתור את הבעיה בעצמך. אתה גדול מספיק כדי לקחת את האחריות שלך ולקבל החלטות משלך. תתנגד לשטן שיסתלק, כי אחרת הוא ייקח אותך איתו למקום שבו יהיה לו מקומו האחרון.
זאב שלמה / 25/11/2017
על ידי Sipos Richard | נוב 25, 2017 | ברית האדאשה
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו פֶּטְרוֹס וַיּׂאמֶר לוֹ אֲדׂנִי כַּמַה פְּעָמִים יֶחֱטָא־לִי אָחִי וּמָחַלְתִּי לוֹ הַעַד שֶׁבַע פְּעָמִים׃ וַיּׂאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ לׂא־אׂמַר לְךָ עַד־שֶׁבַע פְּעָמִים כִּי עַד־שִׁבְעִים וָשֶׁבַע׃ עַל־כֵּן דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמַיִם לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְחֶשְׁבּוֹן עִם־עֲבָדָיו׃ וְכַאֲשֶׁר הֵחֵל לְחַשֵׁב הוּבָא לְפָנָיו אִישׁ אֲשֶׁר הָיָה חַיָּב לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכְּרֵי כָסֶף׃ וְלׂא הָיָה־לוֹ לְשָׁלֵּם וַיְצַו אֲדׂנָיו לִמְכּׂר אוֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וִישַׁלֵּם׃ וַיִּפּׂל הָעֶבֶד עַל־פָּנָיו וְיִּשְׁתַּחוּ לוֹ לֵאמׂר אֲדׂנִי הַאֲרֶךְ־לִי אַפֶּךָ וַאֲשַׁלֵּם לְךָ הַכּׂל׃ וַיֶּהֱמוּ מְעֵי אֲדׂנֵי הָעֶבֶד הַהוּא וַיִּפְטְרֵהוּ וַיִּמְחׂל לוֹ אֶת חוֹבוֹ׃ וַיֵּצֵא הָעֶבֶד הַהוּא מִלְּפָנָיו וַיִּמְצָא אֶחָד מֵחֲבֵרָיו וְהוּא חַיָּב־לוֹ מֵאָה דִינָרִים וַיַּחֲזֶק־בּוֹ וַיַּחְנְקֵהוּ לֵאמׂר שַׁלֵּם אֵת אֲשֶׁר אַתָּה חַיָּב לִי׃ וַיִּפּׂל חֲבֵרוֹ לִפְנֵי רַגְלָיו וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לֵאמׂר הַאֲרֶךְ־לִי אַפֶּךָ וַאֲשַׁלְּמָה לְּךָ הַכּׂל׃ וְהוּא מֵאֵן וַיֵּלֶךְ וַיַּנִּיחֵהוּ בַּמִּשְׁמָר עַד שֶׁיְּשַׁלֶּם־לוֹ אֶת־חוֹבוֹ׃ וְהָעֲבָדִים חֲבֵרָיו רָאוּ אֶת־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיֵּעָצְבוּ מְאׂד וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לַאֲדׂנֵיהֶם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה׃ וַיִּקְרָא אֵלָיו אֲדׂנָיו וַיּׂאמֶר לוֹ אַתָּה עֶבֶד בְּלִיַּעַל אֶת־כָּל־הַחוֹב הַהוּא מָחַלְתִּי לְךָ יַעַן אֲשֶׁר־בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי׃ הֲלׂא הָיָה גַם־עָלֶיךָ לְרַחֵם עַל חֲבֵרֶךָ כַּאֲשֶׁר רִחַמְתִּי־אֲנִי עָלֶיךָ׃ וַיִּקְצׂף אֲדׂנָיו וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד הַנּׂגְשִׂים עַד כִּי־יְשַׁלֵּם אֶת־כָּל־חוֹבוֹ׃ כָּכָה יַעֲשֶׂה לָכֶם גַּם־אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם אִם־לׂא תִמְחֲלוּ אִישׁ לְאָחִיו בְּכָל־לְבַבְכֶם (עַל־חַטּׂאתָם)׃
מתי י"ח: כא-לה
לפיכך עלינו לסלוח 70 פעמים, כלומר תמיד.
אז אנחנו בדרך כלל שואלים את השאלה: "אבל מתי ואיך לסלוח גם כאשר האדם שפגע בנו עושה זאת. אפילו לא מבקש סליחה, הוא אפילו לא מבין שהוא עשה משהו לא בסדר?" כך אנו רגילים להתחמק מהפקודה שזה עתה קראנו כדי להקל על מצפוננו.
מתי ואיך לסלוח אז?
הנה התשובה:
מיד, בלי שום ציפייה ובלי לחכות שהאחר יבוא עם חרטות ויבקש מחילה!
כי כך קיבלנו בעצמנו את סליחתו של ישוע המשיח.
החלק השני של המילה מתאר כיצד אנו מתייחסים לאחרים ברוחם בין אם הם מאמינים ובין אם לאו. לאחר קבלת הסליחה האמיתית מהאדון האחד והיחיד, אנו חושבים להיות אדונים בעצמנו, אך אנו בדרך כלל משמיטים לסלוח לשכנו. כשקורה לנו משהו רע, שוכחים שבמקום לקלל את השני צריך לברך אפילו את מי שממנו בא הרע, כגון שקיבלנו את הפקודה:
אֲבָל אַתֶּם הַשּׁׂמְעִים אֲלֵיכֶם אֲנִי אׂמֵר אֶהֱבוּ אֶת־אׂיְבֵיכֶם הֵיטִיבוּ לְשׂנְאֵיכֶם׃ בָּרֲכוּ אֶת־מְקַלֲלֵיכֶם וְהִתְפַּלֲלוּ בְּעַד מַכְלִימֵיכֶם׃ לוקס ו' כז-כח
קרא גם: כוחה של אמונה, מלח
נכתב ע"י זאב שלמה 25.11.2017
על ידי Sipos Richard | נוב 25, 2017 | ברית האדאשה
כִּי כָל־אִישׁ בָּאֵשׁ יָמְלָח וְכָל־קָרְבָּן בַּמֶּלַח יָמְלָח׃ טוֹב הַמֶּלַח וְאִם־הַמֶּלַח יִהְיֶה תָפֵל בַּמֶּה תְּתַקְּנוּ אוֹתוֹ יְהִי־לָכֶם מֶלַח בְּקִרְבְּכֶם וִיהִי שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם׃ מארק ט': מט-נ
למה זה שימש ומה הוא סימל ?:
- הוא שימש לקידוש. גברים, חפצים וחיות נהגו לפזר מלח בבית המקדש על ידי הכוהנים.
- זהו אחד המרכיבים העיקריים של החיים יחד עם מים. אם אחד מהם חסר, אנחנו פשוט מתייבשים כמו עץ התאנה.
- מלח היה מוצר יוקרה עד ימי הביניים כאשר הסחר העולמי החל בקנה מידה גדול יותר. זה לא היה מצרך זול שנקנה בכמה סנטים. בנוסף, המלח המוצע היום ושרוב האנשים צורכים, מכיל רק נתרן כלורי (NaCl2) ללא כל שאר המינרלים שתעשיית התרופות הפצה ושמשרתים בדיוק את האורגניזם לטיפול ב-NaCl2 הזה. זה גם חלק מאובדן טעם המלח.
- מלח הוא חומר משמר מצוין. לכן הוא מסמל את האופי הבלתי משתנה של דבר ה'.
- זה נותן טעם למה שאין טעם. בישול ללא מלח בהחלט טוב מאוד לגזרה שלך, אבל הוא כמעט בלתי אכיל ובהחלט לא בריא. מניעת מלח כמו גם סוכר יכולה להיות בעלת השלכות חמורות בטווח הארוך. יש לנו צורך חיוני באלמנטים הללו, בתנאי שהם טבעיים, איכותיים ונצרכים במידה.
- אלקטרוליזה: מלח הוא המרכיב החיוני לזרימת המידע המתרחשת בגוף האדם דרך מערכת העצבים שלו. ללא מלח, מידע לא יכול לעבור והגוף מתכלה.
נכתב ע"י זאב שלמה 25/11/2017
על ידי Sipos Richard | נוב 11, 2017 | ברית האדאשה
כמה סרטים מציגים את אירוע הפסיון של ישו. רובם מתונים אבל אחרים פשוט מגעילים, מצמצמים את סבלו של ישו למופע אימה וולגרי. למה עוד אפשר לצפות מבמאי אנטישמי בכלל?
זה מאוד מפתיע איך רוב האנשים, מאמינים ולא מאמינים, מתמקדים רק בסבלות הפיזי והנפשי של הגואל: ציפורניים, ריסים, כתר קוצים , משקל הצלב, עלבונות וההשפלה הכרוכה בכך.
סבלו האמיתי והבלתי נתפס של ישוע היה הרבה יותר רוחני.
הגאולה לא הייתה מוגבלת למה שניתן היה לראות מבחוץ, החלק הגדול יותר של "הקרחון", המהות של עבודת הגאולה התרחשה ברמות הרבה יותר עמוקות, לא רק פיזית ונפשית, אלא גם ברמה הרוחנית.
זה היה על הצלב שהוא הביס את המוות.
על הצלב, באותו רגע בדיוק, הוא ראה והרגיש את כל החטאים והסבל של כל האנשים מכל. פִּי. הוא שם את הדין על חטאינו במקום כולנו, בין אם נקבל זאת ובין אם לאו.
פעמים רבות, הסבל שלנו נראים לנו כמעט בלתי נסבלים, האם אתם יכולים לתאר לעצמכם מה הוא הרגיש באותו רגע כשהוא חווה לבד את הכאב של מיליארדי מיליארדים, מכל המין האנושי?
באותו רגע, הוא הופיע בתור הכהן הגדול יהושע בפני התובע, האויב הקדום ביותר שרצה להטיל את האחריות על חטאיו שלו לקדוש שמעולם לא חטא או ביצע כל עבירה. (זכריה ג).
קל לי לכתוב את המילים הבודדות הללו על הסבל האמיתי שסבל מושיאנו ברגע המכריע של כהונתו. זה גם חלק מרחמי הקב"ה, כי אכן כל מי שיכול להציץ בדברים האלה רק לשבריר שנייה, בוודאי לא ישרוד את הכאב.
אפילו אם באופן שטחי, רכשתי מושג מסוים על טבע הסבל האמיתי שלו. כמו בכל תחומי החיים, אי אפשר להבחין בין רמת הבשר והנפש למימד הרוחני.
אני חושב שחשוב מאוד להיות מודעים למהות הגאולה, כדי שהיחסים שלנו עם האדון יוכלו להעמיק עוד יותר.
הוא לא מת רק על הצלב על חטאינו
גורם חשוב נוסף, אשר מוזכר רק לעתים רחוקות ורבים שוכחים:
דם הכבש לא נשפך רק לסליחת החטאים, אלא גם לריפוי המחלות והפצעים שלנו.
חשוב מאוד לשחזר את התמונה שיש לנו של קורבן הצלב, מכיוון שהרוב המכריע של הבישורים מתמקדים אך ורק בסליחת החטאים. מסר הבשורה הוא אפוא חלש כשלעצמו, מכיוון שרעיון החטא אינו ידוע לרוב האנשים, מכיוון שהם אפילו לא מכירים את החוק אשר לבדו מסוגל לחשוף את החטא. יתרה מכך, באופן פרדוקסלי, סליחה על חטאים מוטפת לרוב על ידי נוצרים שאינם מכירים אפילו בתוקפו של החוק במשיח, כך שהידע שלהם בתחום זה הוא רק שטחי ביותר.
לכן, לא מאמינים זקוקים למפגש גלוי וניתן לתפיסה פנימית עם המושיע: אותות ומופתים, ריפויים, ישועות והתמלאות ברוח הקודש. כך הם יכולים לזהות את האמת בישוע ולהקשיב לדבריו כדי שיוכלו לפקוח את עיניהם למה זה חטא. כך הם יידחקו מבפנים לרצות לטהר את עצמם מחייהם הישנים על ידי טבילה במים כדי שיוכלו להיוולד מחדש ולהתמסר לדרך ההתקדשות.
ראה גם: מעשי התלמידים
נכתב על ידי זאב שלמה 01/11/2017
