על ידי Sipos Richard | פבר 28, 2017 | שמות
וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה׃ וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת־הַנֵּרֹת בֵּין הָעֲרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם׃ לֹא־תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו׃ וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל־קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה׃ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ כִּי תִשָּׂא אֶת־רֹאשׁ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא־יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם׃ שמות ל"ז-יב
עמודי המשכן בעלי בסיס כסף. גוף המשיח נשען על יסוד הישועה, כך שכל שירותיו של הכהן הגדול הולכים לאלה ששילמו את כופרם בכסף.
גברים מעל גיל עשרים נאלצו לשים את הסכום הזה על מזבח האדון כדי לממן את בנייתו של המשכן. זה היה סכום אוניברסלי, העשירים לא יכלו לתת יותר והעניים לא יכלו לשלם פחות. לכל אחד היה לפחות סכום כסף זה, הסמל של עצמנו, האדם שלנו שקיבלנו מלמעלה בחינם ושצריך להחזיר על המזבח כדי לתפקד כראוי.
מעשה סמלי זה אינו אלא אב-טיפוס של חזרה בתשובה, כאשר אדם מקבל את ההחלטה לחזור אל הנצח, כך שחיינו וגורלנו אינם בידינו, אלא בידי האדון. אנו שמים את עצמנו על המזבח ותחת שלטון יהושע המשיח כדי שיתחילו בנו חיים חדשים.
זאב שלמה
על ידי Sipos Richard | פבר 27, 2016 | זמני סיום, שמות
המשכן
התבנית שניתנה למשה לראות, שעל בסיסה היה אמור להיבנות המשכן, הייתה לא יותר מגוף המשיח. כל סמלי המשכן מתייחסים למשיח, לאדם שלו, למאפייניו, לתפקידו, לפארו ולתפארתו.
"אפגוש אתכם מבין שני הכרובים", אומר יהוה
אמר ה' למשה כי מעתה ואילך ידבר אליו ויגלה את מצוותיו בין הכרובים.
ארון הברית היה מכוסה בכנפיים של שני מלאכים. שני מלאכים מגנים על המצוות, שני עמודים שעל יסודם מדבר יהוה. (שמות כ"ה:22)
בית המקדש של יהוה נשען על שני העמודים או היסוד של השליחים והנביאים ישוע המשיח עצמו בהיותו אבן הפינה. (Ef 2: 19-20)
כאשר ישוע הפך את דמותו ומשה הופיע כחוק – המהות של שירות השליחים – מהצד השני, אליהו הופיע כנציג האולטימטיבי של המשימה הנבואית, אנו עדים לאיחוד מחדש של שילוש מלאכי שהתנפץ בנפילתו של לוציפר – הזוהר. – שהפך לשטן – אויב, מאשים (הר י"ז – מק ט – ל"ט)
יהוה עצמו, כמשיח (המשיח), בתפקידו של הבן, בא לתפוס את המקום הריק שהשאיר המלאך שנפל ומדבר, מה שאומר שהוא מפיץ את ברק תהילתו על ידי דברו שלו בהסתמך על החוק הנביאים. למרות שמשה באותה תקופה כאדם היה רק עד חיצוני לבניין המשכן, הכרובים הם לא אחרים מאשר ייצוגים של המלאכים מיכאל וגבריאל המעטרים את ארון הברית. שם, כמו בהר הזיתים בזמן השינוי, הוא מופיע בין שני הכרובים ורק בנוכחותם. זה על ידי השירות המשלים של אותם כרובים (שליחים ונבואיים) כי יהוה מדבר. שם עולה קולו לספר את המילה שנעשתה לבשר בישוע, זה שהוא המשוח, המשיח. זה מציין את שיקום השירות המושלם של המקדש השמימי.
לָכֵן אֵינְכֶם עוֹד גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים כִּי־בְנֵי־עִירָם שֶׁל־הַקְּדשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלׂהִים אַתֶּם׃ בְּנוּיִם עַל־יְסוֹד הַשְּׁלִיחִים וְהַנְּבִיאִים וְיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא אֶבֶן הַפִּנָּה׃ אֲשֶׁר חֻבַּר־בּוֹ יַחַד הַבִּנְיָן כֻּלּוֹ עַד אֲשֶׁר־יִגְבַּהּ לְהֵיכַל קׂדֶשׁ לַיהוָֹה׃ וּבוֹ נִבְנִים גַּם־אַתֶּם לִהְיוֹת מִשְׁכַּן אֱלׂהִים בָּרוּחַ׃
אפסיים ב': יט-כב
משה/מיכאל – אליהו/גבריאל
וַיַּרְאֵנִי אֶת־יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל־יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָםִ הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ׃
זכריה ג א-ב
אנו קוראים בזכריה ג, את משפטו של יהושע הכהן הגדול. השטן מאשים אותו ויהוה אמר לו: יהוה גער בך.
מלאך יהוה מופיע בכמה הזדמנויות, ומוסכם בדרך כלל שמשיח מתגלה כך לפני זמן הגאולה. למשל, כשהוא מופיע להוריו של שמשון ולא יכול לגלות להם את שמו, כי זה נפלא.
אז אנו רואים בזכריה, שהמשיח מגן על הכהן הגדול יהושע הלבוש בבגד מטונף ועומד לפני יהוה. יהושע או ישוע מופיעים כאן בעקבות הקורבן על הצלב, כאשר לקח על עצמו את חטאי העולם. הוא טמא את עצמו עבור אחרים, כפי שעשה הכהן הגדול קודם לכן בזמן הקרבת הפרה האדומה.
המשיח – המלך המשוח – מגן על ישוע (ישוע) – הכהן הגדול. אנו רואים כאן את המשיח מתבטא בצורה דואליסטית. הוא מחולק לשתי דמויות, שתי תפקידים מובחנים בפני בית המשפט העליון: ישו (כמלך משוח) וישו (ככהן הגדול, הכהן הגדול והמושיע).
בג'וד אנו מוצאים את אותו סיפור עם דמויות שונות. במקומו של ישו אנו מוצאים את המלאך מיכאל שמגן על משה מפני האשמותיו של אותו השטן.
וּמִיכָאֵל שַׂר הַמַּלְאָכִים בְּהִתְוַכְּחוֹ עִם־הַשָּׂטָן וַיָּרֶב אִתּוֹ עַל־אׂדוֹת גְּוִיַּת מׂשֶׁה לׂא־מְלָאוֹ לִבּוֹ לַחֲרׂץ מִשְׁפַּט גִּדּוּפִים כִּי אִם־אָמַר יִגְעַר יְהוָֹה בָּךְ׃
ג'וד 1: 9
יהושע/ישוע הוא הביטוי האנושי של המשיח
משה הוא הביטוי האנושי של מיכאל
שני השליחים המלווים את ישוע ברגע השינוי שלו, הכירו במבט ראשון הן את משה והן את אליהו מאות שנים לאחר נסיגת הנביאים הללו. בתקופה שבה לא היה קיים והותר גם ציור ואפילו פחות צילום, איך יכלו לדעת שהם רואים את משה ואליהו? מה שהם ראו הייתה רוחם של שני הנביאים העיקריים ולכן הכירו בהם ככאלה. היה להם החזון הרוחני שגרם להם לזהות את הגלגול הגופני ששני המלאכים אישרו במהלך ביקורם בעולמנו.
התלמידים עצמם כגברים יכלו לזהות רק את המלאכים שהם ראו דרך ההתגלמות האנושית שבה הופיעו אלה על פני כדור הארץ מאות שנים רבות קודם לכן.
כשכוכב הבוקר נפל, נפלו איתו שליש מהכוכבים בשמים. השטן, כמלאך, היה ללא ספק בעקבות צבא המלאכים שהיו במקור בפיקודו. ישעיהו י"ד 12, יחזקאל כ"ח 11-19
בניגוד לכל רעיון יהודי, נוצרי או דמיוני אחר, לפיו יהיו ארבעה, שבעה, עשרה או אפילו יותר מלאכים, גם אם הוא מוזכר במה שנקרא ספר חנוך, שמעולם לא השתלב בספרי הקודש ( או קדוש), יש רק שלושה מלאכים, או יותר נכון שניים, כי אחד מהם נפל.
התנ"ך מזכיר רק שתי רשויות, הן מיכאל וגבריאל.
כל שאר רפאל, אוריאל ושמות דמיוניים אחרים הם רק המצאות אנושיות, או ליתר דיוק דרך האדם, המצאת המוח הרבה יותר גרוע. אילו היו נסיכויות רוחניות גבוהות אחרות, התנ"ך בוודאי היה מזכיר אותן מהסיבה הפשוטה שיצורים רוחניים כאלה יכולים להתקיים רק כדי לבצע משימות בעלות מימד כה גבוה, עד שאי אזכורם בכתבי הקודש הוא בלתי נתפס לחלוטין.
סיפור שינוי דמותו של ישוע בהר הזיתים והמקום בו פגש את משה ואליהו הוא עדות לכך. מבין שלושת המלאכים, אחד נפל כשהוא נושא את חייליו לאבדון. השניים האחרים, משה ואליהו, נשארו. אלוהים, בתפקידו כמשיח, לוקח לעצמו את המקום שנותר פנוי על ידי מביא האור שהפך לשטן (מאשים/יריב). כמו שישוע אומר: אני האור של העולם…
עם ידע מלא של עובדות אלו, אנו יכולים אולי אפילו להרחיק לכת ולמצוא את התשובה לשאלה האבותית והקרבית ביותר שהאנושות שאלה אי פעם: מדוע ברא אלוקים את האדם?
את התשובה תמצא כאן: ב-ראשית / ב-התחלה / ב-תכנית
זאב שלמה / ריצ'רד סיפוס סאבו / 2016
על ידי Sipos Richard | ינו 24, 2014 | שמות
פרשת השבוע מכילה למעשה אך ורק שבח. אז כל המחשבות שלי על זה נאספות בכתבים הבאים:
הלכות העבד העברי
עונש מוות (שם מתחילים החיים)
האשמה ללא הוכחות
אין לאכול את בשר החיה הנסולה
אלמנות ויתומים
כבוד לשופטים
כבד את השליט
אל תאכל חיה קרועה
הגנת העשירים
הגנת העניים
הגנה על בעלי החיים
צריכת דם
על ידי Sipos Richard | ינו 17, 2014 | שמות
יתרו הגיור הראשון
הגענו לאירוע החשוב ביותר של ספרי משה:
גילוי עשרת מצוות ה'.
מפתיע שחלק מהתורה המתאר את האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית, עצם היסוד של אמונתנו וזהותנו, נקרא על שמו של הכהן הגדול של העם האלילי שיישאר אחד מאויבי ישראל הגדולים: מדיין. העם היהודי הזה, המואשם לעתים קרובות בקומוניטאריזם ובזלזול בשאר העמים, מכנה את החלק המשמעותי ביותר בכתביו הקדושים בשם זר. בנוסף להיותו חותנו של משה, כבודו של יתרו נובע בעיקר מהעובדה שהוא היה הגיור הראשון בהיסטוריה.
יתרו ניהל את הונו של מוזס וטיפל באשתו ובילדיו, במילים אחרות, בתו ובנכדיו שלו. יתרו עוזר למשה, מבלי להכריע אותו, לא לכפות לא את אישיותו ולא את רצונו, הוא באמת עוזר למשה למלא את קריאתו. הוא גם עשה את עדות אמונתו לאחר שראה את כוחו של הנצח במהלך השחרור המרהיב של העם היהודי ממצרים. הוא מצהיר כי אדון ישראל הוא מעל כל שאר האלים ובסוג של פרפיגורציה של
הסעודה האחרונה, שוברים עמו הלויים לחם,
סימן להשתלבותו בעם הנבחר. כתוצאה מברית זו, הוא ממשיך את כהונתו הספציפית כלפי משה רבנו ובאמצעות השראה אלוהית ממליץ לחתנו למנות ע חכמים מהעם שיחלקו ביניהם את משימתו הענקית על מנת להיות חופשי להתעסק רק עם הנושאים המורכבים יותר. מועצה זו אפשרה למשה להשיג שירות עמוק יותר עלי אדמות. אם משה היה צריך להמשיך לנהל הכל לבד, הוא לעולם לא היה יספיק להשתחוות לפני הנצח כדי להתערב למען העם. כך קיבל יותר זמן להתמסר לתפילה ולקשר מתמיד עם ה' שבמקרה של משה קרה פנים אל פנים. כמות העבודה המוגזמת שהיה נאלץ משה רבנו הייתה מחייבת אותו במוקדם או במאוחר לקבל החלטות בצורה יבשה ומכנית והייתה הופכת את פרשנותו להלכה קרובה לאות ומתוך הרוח. אנו יכולים לומר שיטרו חסך על משה ליפול לצורה של פריזאיות.
זאב שלמה
על ידי Sipos Richard | ינו 10, 2014 | שמות
חציית ים סוף
לעיתים קרובות אנו חווים את השגחת הקב"ה עד כדי כך שיש לנו הרושם שימים נפתחים לפנינו. במהלך חיינו כתלמיד, ישנם מצבים בהם אנו פשוט נחלצים ממצב מסוים ומי שרודפים אותנו פשוט טובעים בכעס של עצמם בעוד לצדנו, אנו ממשיכים את דרכנו על אדמה יבשה. בינתיים
העולם על כל סכנותיו ניצב משני עברינו כמו קירות מים אטומים הרמטית במחזה מבעית,
אך מבלי יכולת להגיע אלינו. עבור מאמין צעיר, מצרים ופרעה הם לעתים קרובות משפחה לא מאמינה או סתם משפחה דתית, כמו גם חברים ותיקים ומכרים אחרים. הם עושים כל שביכולתם למנוע ממך לצאת למדבר להגיש את קרבנותיך לה': קרבן אישיותנו. אז הקב"ה מפריד אותנו מהם בצורה מרהיבה והעוינות נפסקת, כאילו הושלכו הצבאות המצריים האלה לקרקעית הים. אנחנו מתקדמים ומגיעים לצד השני שבו יכולים סוף סוף להתחיל חיים חדשים.
עם זאת, יש עוד סיפור בתנ"ך שמרמז על מים וים. כאן מופיע המאסטר שלנו הולך על המים באמצע סערה. זוהי הגנה שבה, לאחר שהגיע לגיל רוחני מסוים, ה' דורש שגם אנחנו ניקח את חלקנו באחריות. עלינו לתרום מכוחנו האנושי כדי להתגבר על קשיים מסוימים. כאן הים כבר לא מופרד מצדנו, ואנחנו כבר לא הולכים בשביל יציב במיוחד,
אבל בנס קצת יותר "פשוט" עלינו ללמוד ללכת על המים בעצמנו.
אם אינך שייך יותר לעולם, אסור לדחות את העולם הזה יותר הצדה כדי שתוכל לעבור מנקודה אחת לאחרת. אתה בטח כבר יכול לדעת איך להתערבב עם העולם הזה מבלי ליפול אליו בחזרה. אתה צריך להבין יותר ויותר מה פירוש דבר ה' ישוע כשהוא אומר שלא תסור מהעולם הזה, אלא תישמר (יוחנן יז, טו). עליך לקחת אחריות לשמר את חייך הרוחניים.
בדרכנו של תלמיד, הקב"ה מציע לנו את השגחתו בהתאם למידת הניסיון, הכוח, החזון והחכמה הרוחנית שלנו. כל עוד אנחנו קטנים, חלשים או חסרי ניסיון, הוא מתערב בצורה דרמטית יותר. כך אנו רואים פתרונות דרסטיים בניסויים שלנו. אם בהמשך עולים שוב קשיים דומים, המשיח קורא לנו להושיט יד אליו ולהניח את רגלינו על המים. אני איתך, אתה חייב להיות מסוגל ללכת על המים, אין צורך לפתוח את המים לפני הפנים שלך יותר.
כאשר אנו רואים בעיה מתעוררת, לעתים קרובות אנו עוצרים על החוף ומחכים בקוצר רוח עד שהים ייפתח ואנו מופתעים לראות שום תגובה מהאדון כפי שהייתה בעבר. מדוע חיינו כמאמין נעצרים לאחר זמן מה מבלי שיקרה דבר? התשובה ניתנה כאן זה עתה. הוא כבר הוציא אותך ממצבים דומים, עכשיו תורך לשחק, אתה יודע את הדרך, שם רגליים על המים ותתחיל. אנחנו עומדים בסטגנציה כמו הדור שיצא ממצרים. העם הזה לא היה מסוגל להתקדם מכיוון שהוא דיבר נגד ה' ומשה בכל משפט חדש שהם נאלצו להתמודד איתו, למרות שהיה עד לאינספור ניסים מרהיבים בעבר הקרוב. הם תמיד קיבלו מזון ומים, אך הפכו ללא מאמינים ברגע שהרעב והצמא שוב התעוררו בקרב האנשים. התוצאה הייתה שדור זה נידון למות במדבר מבלי לחצות אי פעם את גבול הארץ המובטחת. הבטחה זו יכולה להתממש רק עם הדור הבא.
זאב שלמה 01/10/14
על ידי Sipos Richard | דצמ 27, 2013 | שמות
פרעה בנו
ניתן לקרוא את סיפור 10 המכות של מצרים כשקוראים רומן או צופים בסרט כצופה חיצוני פשוט שאין לו שום קשר לסיפור. התנהגותו המרדנית של פרעה בניגוד לרצון ה' עלולה אפילו להרגיז אותנו כשאנו קוראים את הקטע הזה מהתנ"ך. עם זאת, כדאי לנתח את הסיפור הזה גם מזווית אחרת, כי אפשר לגלות לנו דברים מאוד מעניינים הנוגעים לאדם שלנו. עבורי, הקטע הזה הוא תמיד אזהרה אם עדיין יש בי משהו פרעוני או לא. האם יש משהו בנפשי ובנפשי שמונע ממני להתפתח בדרך של תלמיד ולהתקדם ברוח לעבודת ה' מתוך מצרים? כי למרות שכבר יצאתי אחרי גיורי ולידה מחדש, עדיין נשארו דברים שצריך לפנות. חבל פשוט לראות את פרעה כשליט קדום שאין לו השפעה בהווה ובחיינו. במקרה זה, נאבד את האפשרות שהאדון ימשיך לחשוף ולשפוט את הנוכחות והפעולות של רוחות זרות שעדיין תקועים בתוכנו.
המאפיין העיקרי של פרעה הוא שהוא נבהל ונראה שהוא נכנע למראה המכות. ואז, כשהסערה חלפה, הוא מקשיח שוב את האח שלו. זוהי תכונה אנושית טיפוסית ומעטים מאיתנו משוחררים ממנה.
לעתים קרובות אנו משתחוים לפני האדון כשמגיעות בעיות.
הענווה שלנו ומספר התפילות שלנו גדל עם מספר המכות. ברגע שהרגיעה מגיעה, אנחנו חוזרים לעבודות הקטנות שלנו כאילו כלום לא קרה.
אנו חווים את השלבים הללו במהלך ההמרה שלנו. הכל הופך לדם בחיינו, כל מיני טפילים ומחלות סובבים ומאיימים עלינו. יש לנו הרגשה שהכל קורס סביבנו ואז מגיע מותו של הבכור. האדם שלנו, האגו שלנו בתור הבכור. האהבה העצמית הזו שמעמידה את עצמנו לפני ולפני הכל, האליל העיקרי שלנו שחייב למות כדי לפנות סוף סוף את מקומו לאדם החדש שלנו שנולד מחדש במשיח.
למרות זאת, תהליך זה נמשך וחייב להימשך, כאשר הקידוש מתרחש במוחנו. כתלמידים שנולדו מחדש במשיח, יש הרבה דברים להתיישב בנו, כך שכל האלילים הנוכחיים, הבכורים בפועל, ממשיכים למות כדי לפנות מקום למשיח בכל חלקי הווייתנו.
הקוסמים של מצרים
מדהים לראות שעד לנקודה מסוימת, קוסמי מצרים מסוגלים לשחזר את אותם ניסים כמו אלה שה' עשה באמצעות משה ואהרן. הם הופכים מקלות לנחשים, מים לדם, מייצרים צפרדעים, כל מיני חרקים וטפילים וכו'. תיאוריות והסברים רבים עלו על השיטות בהן השתמשו לביצוע החיקויים שלהם. אני לא רוצה להתעכב על הפרטים האלה, כי אכן יש לדברים האלה הסברים מדעיים ואחרים פחות מדעיים. אכן אפשר להפנט נחשים עד שהם הופכים ישרים ונוקשים כמקלות ואז לזרוק אותם על הקרקע כדי להעיר אותם. המטה של אהרון לא היה עשוי מנחש מהופנט, אלא מעץ יבש. זה עדיין הפך להיות נחש, יתר על כן נחש המסוגל לבלוע אחרים. ניסים גדולים יותר, לעומת זאת, חשודים יותר ובוודאי מרמזים על התערבות רוחנית המגיעה מכוח על טבעי. כמובן, עבור כמה פלאים, כמעט שלא יעלה על הדעת שתחבולות קסם או תופעות מדעיות מספיקות כדי ליצור אותם. השטן וצבאו קיבלו כוח מסוים שהם משתמשים בו מעת לעת. זה בהחלט מה שהם עשו אז, והם יעשו זאת בקרוב כדי להונות רבים על פי נבואות אחרית הימים.
מה שיותר מעניין אותנו הוא להבחין שפרעה מחשל את לבו כשהוא רואה את אנשיו עושים את אותם מעשה כמו אדון ישראל. נראה שלאנשים פשוטים יש את אותו כוח כמו הכול יכול. פרעה עד לנסים של יהוה והוא מובטח כאשר אנשיו עושים את אותו הדבר.
לעתים קרובות אנו שומעים גברים מטיפים לנושא 10 המכות של מצרים על ידי מתן הסברים מדעיים לתופעות המתוארות, למשל כיצד הופכים מים לדם. תהיה אצה או חיידק שמתחילים להסתובב במימי הנילוס מדי פעם, נותנים לו צבע אדמדם ומחסלים כל צורת חיים סביבו. כתוצאה מכך, שרידי החי של הנהר עולים בצורה מסיבית אל פני המים, ומעדיפים את התפשטותן של קרפדות או צפרדעים וחרקים טפילים אחרים המפיצים מחלות. הם מצליחים להסביר את כל התהליך של 10 המכות בטיעונים רציונליים ומדעיים שבוודאי נוצרו מרצונו של הקב"ה, אבל הם בהחלט לא כל כך יוצאי דופן. הם מדגישים שאסור לנו לקחת הכל כפשוטו.
חיידקים, או אצות עשויים בהחלט להתעורר, זה גם אחד ההסברים הפוטנציאליים ל"כוחם" של הקוסמים, אבל התנ"ך אומר לנו שכל המים הפכו לדם. … וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה־יָדְךָ עַל־מֵימֵי מִצְרַיִם עַל־נַהֲרֹתָם עַל־יְאֹרֵיהֶם וְעַל־אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל־מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ־דָם וְהָיָה דָם בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים׃ שמות ז’: יט
ברור שהקב"ה מסוגל לגרום נזק לא מבוטל רק על ידי הנחילת החיידקים במימי הנהר כך שצבעו הופך לאדום, כאן מדובר בכל זאת בדם אמיתי, אולם החיידקים לא מופיעים כך סתם בעץ. או מקבלי אבנים. אלוהים יכול להשתמש בכוחות הטבע שכן הכל הוא יצירתו. עם זאת, מסוכן לרצות לשכנע את הכופרים על ידי התכופפות לכללים שלהם כדי למשוך את תשומת לבם. ברצון יותר מדי לערב את מדעי האדם בהוראת המילה, אנו מסתכנים, מבלי משים, לשחק את תפקיד הקוסמים של פרעה. אכן פרעונים להוטים לקבל תגובה "רציונלית" ומורגשת על מנת לנטרל ולבטל את האותות והמשפטים שנתן ה'. שכן לבו של פרעה לא תמיד התקשה למראה היעלמות הנפלאות. אם נקרא היטב, אנו רואים שברוב המקרים אכן היה זה למראה כוחם של הקוסמים שלו לחקות או להסביר את הנפלאות שהוא התעקש בדחיית הציות לנצח.
זאב שלמה
