וְכָל־דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה׃ ויקרא ז': כו
התנ"ך מסביר את הסיבה לאיסור זה. דם אינו אלא כלי הנשמה.
היהודים מקפידים מאוד על הכנת הבשר. יש להם שיטות בלתי נכונות להוציא את טיפות הדם הקטנות ביותר מבשר נא לפני בישול ואכילתו. (הוא ספוג במים חמימים ומלוחים, או שהוא נצלה על אש גלויה וכו')
האיסור על צריכת דם נועד בעיקר להימנע מרוח האלימות.
חזון ומגע מתמיד עם הדם עשויים לפתוח דלתות לפראות ולהסלמה של האלימות בין גברים.
ידוע היטב שצריכת דם היא המחווה העיקרית, רגע השיא של כתות פגאניות שמטרתן ליצור קשר עם העולם הרוחני.
כולם גם יודעים שעדיף להימנע מהאכלת כלבים בבשר נא, שמא הם יהיו תוקפניים ובלתי נשלטים.
מהו דם?
לכל אמונה טפלה שנדחתה בצד, אנו יכולים לאשר שצריכת דם מייצגת סוג של מיזוג עם החיה או האדם שממנו מגיע הדם. זו הסיבה לאיסור. עובדי האלילים השתמשו בשיטה זו באופן מודע כדי לרכוש את המאפיינים של היצורים החיים שאת דמם הם שתו. זה מעשה של ספיריטיזם וכישוף. צריכת דם עלולה לגרום לחדירת שד למוחו של האדם ששותה אותו.
השתלת איברים די דומה. כיום, אנו מכירים הרבה עדויות של אנשים שקיבלו איבר של מישהו אחר ושינו את דעתם וירשו את הטעמים הקונקרטיים של המתים או אפילו את הזיכרונות.
בתנ"ך, יש עדיין פקודה נוספת:
הָאֹכֵל מִבְּשָׂרִי וְהַשֹּׁתֶה מִדָּמִי יֶשׁ־לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אֲקִימֶנּוּ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן׃ כִּי בְשָׂרִי הוּא אֹכֶל אֱמֶת וְדָמִי שִׁקּוּי אֱמֶת׃ יוחנן ו', נד-נה
דברי ישוע בברית החדשה ברורים ונראים כסותרים את ציווי האב שאסור לצרוך דם, אפילו של כבש פסח.
אכן, דמו של ישוע, הכבש של יהוה הוא באמת הדם האחד והיחיד שניתן וצריך לצרוך אותו, אחרת מתנת חיי הנצח לא הייתה אפשרית. שתיית דמו נקבעה להתמזג איתו, כדי שרוח הקודש שלו תחדיר אותנו כדי להתנקות מהחטא ומהמוות שאחריו. רוח הקודש היא היחידה שאיתה כולנו חייבים להתמזג.
אין להתבלבל עם מפגשי השינוי המבוצעים על ידי כמה כנסיות נוצריות שעושות הכל מלבד לזכור את מעשה הגאולה הייחודי של ישו. זהו חילול קודש שבו כוהני אלילים מרשים לעצמם לחזור על הקרבת ישוע באופן שרירותי ובלתי לגיטימי. הם מתנהגים כמו אלים קטנים. מעשה ידוע לשמצה זה נופל באופן טבעי לקטגוריה של סיאנסים כמו כל פולחן אלילי אחר.
הרפואה מכירה את המקרה של עירוי exosanguino כאשר יש חוסר התאמה בין קבוצת הדם של האם והילוד שלה. אלו מקרים נדירים מאוד ברפואה, אבל עלינו לדעת שמבחינה רוחנית, כולנו נולדים כך, עם דם טמא ולא תואם לזה של האב. אנו נושאים את חטאי אבותינו מלידתנו ואנחנו יורשים את הבטחת המוות שניתנה לאדם.
עם זאת, יש לנו את האפשרות לעבור עירוי אקסוזנגינו זה על ידי הדם של ישוע.
כאשר אנו נולדים מחדש ברוח, זו בדיוק ההתערבות ה"רפואית" הזו שמתרחשת. פעולה זו מתממשת כעת ברמה הרוחנית והיא מה שאנו מכנים: תהליך ההתקדשות.
כאשר רוח המשיח מגיעה, רוח הקודש מתחילה לזרום בנו, ומרוקנת בהדרגה את הרוח הטמאה, הדם הישן והשיכור, כדי לתפוס את מקומו ולהחיות אותנו. כאשר המשיח שופט אותנו לפי מצוותיו, אנו פוטרים ומשיבים את הכוח על החלק הנתון של הווייתנו על ידי שליחת רוח הקודש עליו שמתחילה להזריק את דמו המטוהר לתחייה. כך הוא מנקה בהדרגה את כוחו של השטן להחזיר לעצמו את זכויותיו בכל חלקי חיינו. כך הופך האדם הישן ליצור חדש.
בעקבות הטבילה במים, באה טבילת האש, ולאחר מכן הטבילה בדם, כאשר מסירת השלטון מתקיימת.
באופן כללי יותר, לא רק ברמת הפרט, אלא באופן קולקטיבי, נבואת ההשתלה בעץ הזית ובחזרה, אכן מלווה בדיוק את אותה תבנית
כאשר הענף מושתל, או מושתל שוב במקרה של העם היהודי, המוהל המצוי בגזע ובשורש דוחה ומנקה כל מוהל זר אחר כדי לגרש אותו, לתפוס את מקומו ולהחיות את הענף.
כך אנשים נולדים מחדש, כיצד הנצרות יכולה להחיות ולהשתייך בהחלט למשיח.
זאב שלמה