פאולוס והחוק ב

פאולוס והחוק ב

באשר ל"סתירות" של השליח פאולוס

במאמר הבא, ברצוני לדון בכתביו של השליח פאולוס (הרב שאול) בנוגע להלכה מנקודת מבט יהודית. נקבל סקירה על תפקידה של ההלכה בימי החסד, לאחר הקרבת יהושע המשיח, לגבי יהודים ולא-יהודים, בעיקר באמצעות האיגרת לרומאים. חשוב להחזיר את העניין למחשבה המקורית, שכן המכתב מופנה לקהילה היהודית והלא-יהודית המתייוננת המתגוררת ברומא ונכתב על ידי אדם יהודי שהאמין ביהושע, אך מעולם לא הכחיש את זהותו. כל מה שכתב פאולוס היה בהשראת רוח הקודש/רוח הקודש של אלוהים.

חשוב לציין שעבור יהודים שחיו ברומא באותה תקופה, החוק שונה מהחוקים שגילה משה בתחילה משתי סיבות:

מצד אחד, המצוות המקוריות עדיין לא היו מופרדות ומטוהרות לחלוטין מהחוקים הפרושים האנושיים שנוספו, ומצד שני, גם החוקים המקוריים הכלולים בתורה פורשו ויושמו על פי צורת החשיבה הפרושה. למדו מלידתם. דרך החשיבה הפרושית הזו מתרחשת ברמה האינטלקטואלית ולא מגיעה מהלב.

במכתב לרומאים, פאולוס אינו יוצא לחלוטין נגד מצוות אלוהים, אלא:

הוא מתנגד לחוקי הפרשה שהוסיפו היהודים לחוק האלוקים המקורי

בנוסף

הוא עובד על שחזור מצוות אלהים שהרוח הרומית של ההלניזם כבר החלה להתפתל ולהתערבב עם פגאניות.

שמירת החוקים הנוספים הללו על פי המכתב הובילה לצדקנות, שיהושע נלחם נגדה. צדקנות זו מייחסת השפעה של הצלה עצמית לקיום החוק בפני עצמו. צורת חשיבה זו דוחפת לרקע את הקשר האישי עם אלוקים, זה שנובע מאמונה ואהבה שבאים מבפנים. להיות פרושים כמובן אינו מרמז על נאמנות לכל המצוות, אלא העמדת קיום אותן לפני הצורך להקשיב ישירות לקול ה'. מישהו הוא פרושים כי הוא לא שומר את התורה באמונה, כדי לכבד את אלהים שהוא אוהב, אלא כי הוא מצפה ממנו לתגמולים במעין קשר עסקי רוחני.

פאולוס נלחם נגד החוקים הנוספים הללו, שאינם באים מאמונה, שאינם נשמרים כי אנו עושים זאת בשמחה, לא בכפייה, אלא כי אנו אוהבים את אלוקים. כאשר הוא חווה מערכת יחסים משוחזרת עם יהוה, האדם מרגיש חופשי מתמיד, שכן החוק נמצא שם כדי להגן על חייו ולהחזיר את הסדר ביחסיו עם אלוקים ועם שכנו. פאולוס נאבק ברוח שמירת החוק באמצעות כפייה, באמצעות פחד מאלה נוזף. פאולוס רוצה לשחזר את התורה החיה הנובעת מאמונתנו הפנימית ואהבתנו לאלהים.

יתר על כן, פאולוס נלחם כדי שהחוק לא יהיה בראש ובראשונה בראשם של אנשים. מהקורבן על הצלב, הסדר השתנה והתהפך. החוק אינו עוד הפדגוג שלנו עד המשיח, אלא להיפך: רוח המשיח מלמדת אותנו את התורה מרגע שנולדנו בו מחדש. תחילה אנו פוגשים את יהושע, ואז הוא מגלה מי הוא על ידי מראה כיצד הוא מקיים את המצוות והנבואות שהן דבר אלוהים, אלו שהביאו לבשר ביהושע.

כך ההיסטוריה משתנה ולא עוד התורה מלמדת אותנו את המשיח, אלא המשיח שמלמד אותנו את התורה לאחר שקיבל את החסד.

פאולוס נאבק גם עם אחים מבוגרים שניסו ללמד גזירות שעדיין לא נוגעות לתלמידים שזה עתה נולדו מבחינה רוחנית. מי שזה עתה יצא מהמים ונולד מחדש אינו זקוק למשה עדיין! 7 חוקי נח, הכללים הבסיסיים והאוניברסליים שהתקבלו לאחר המבול עבור כל האנושות, מספיקים להם ולרגע זה. משה הוא כבר מאכל כבד יותר והילד עדיין צריך חלב. בכך, פאולוס לא ביטל או השמיד את משה רב יותר מהמצוות שקיבלו דרכו, אבל פאולוס שם הכל במקומו הנכון. אמנם זה לא בא לידי ביטוי, אבל עדיין ברור שהוא סבור שמטבע הדברים מצוות משה עדיין תקפות, אבל שכל אחד צריך להתעסק במה שמתאים לגילו.

פאולוס פעל לשחזר את העיוותים הללו, משום שעבודת השליחים היא מעל הכל עבודת רפורמציה.

כך ניתן להבין את מהותו של יהושע המשיח. מה זה אומר שהוא מקיים את התורה? כשאני מעמיד את עצמי בשליטה של המשיח ואני נולד מחדש ביהושע בטבילה במים ואחר כך בטבילת האש, אז אני כבר לא חי, אלא הוא חי בי. ברגע זה הוא לא פוטר אותי מהחוק, אלא להיפך הוא מיישם אותו ומכניס אותו לתוקף. אני שומר את ההלכה כי היא כבר לא כתובה על לוחות אבן, אלא חקוקה על בשר לבי דרך טבילת האש והמשכן בי של רוח הקודש.

וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר׃ לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים׃. יְחֶזְקֵאל יא:יטכ

אבל עכשיו, בואו נתבונן בפסוקים על החוקים ברומים:

א. אִם כֵּן מַה־הוּא יִתְרוֹן הַיְּהוּדִי וּמַה־הִיא תּוֹעֶלֶת הַמִּילָה׃ הַרְבֵּה מִכָּל־פָּנִים תְּחִלָּתוֹ שֶׁבְּיָדָם הָפְקְדוּ דִּבְרֵי אֱלׂהִים׃ רומנים ג:אב

מחלק זה מודגשת מיד המילה אורקל כדבר ה' שהופקד בידי עם ישראל. כאשר אנו מדברים על 10 הדיברות, אלו הם 10 חוקי היסוד שיש להם 613 או ליתר דיוק 700 הרחבות נוספות ואשר ניתן לסכם את כולן ב-2 מצוות האהבה הגדולות (אהבת אלוקים ורע). המילה היא אחת המילים הנרדפות לחוק, אך ככלל היא מכסה את כל הברית הישנה כולל כל הנבואות, שחלק חשוב ומשמעותי מאוד מהן הן המצוות. כך גם מתחיל יוחנן את סיפור ביאת יהושע המשיח:

בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר הָיָה אֶת־הָאֱלֹהִים וְהוּא הַדָּבָר הָיָה אֱלֹהִים׃…אֲשֶׁר אָלָה פִּיהֶם מָלֵא וּמְרׂרוֹת׃. יוחנן א:איד

יוחנן מתחיל מיד בתיאור עצם מהותו של יהושע. הוא עצמו היה המילה, במילים אחרות, הוא היה החוק. מה עוד יכול היה המילה להתכוון מלבד דבר ה', אשר נתן לעמו בהר סיני. מה הייתה המילה המוצהרת הזו אם לא החוק והנביאים? הנביאים שנשלחו לפסוק משפטים מחמת עבירה על החוק ועיקר עבודתם הייתה להשיב את המצוות על ידי הכרזת הכעס הבא עליהם עקב עברתו.

ב. מִפְּנֵי שֶׁמִּמַּעֲשֵׂי הַתּוֹרָה לׂא־יִצְדַּק לְפָנָיו כָּל־בָּשָׂר כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה דַּעַת הַחֵטְא׃. רומנים ג:כ

איך נוכל לדעת מהו חטא חוץ מהחוק? וכיצד פועל החסד אם איננו מסוגלים להכיר בחטא? איך אפשר לדעת שצריך חסד אם אנחנו לא מכירים במצב החטא שבו נולדנו? התורה מלמדת אותנו זאת, כדי שנוכל להכיר בצורך שלנו במשיח! האם חסד אפשר אם כך ללא החוק? בכלל לא, כי אם אבטל את החוק, גם גרייס הופכת אוטומטית לחסרת תועלת!

גם כאן, דברו של פאולוס מופנה בעיקר ליהודים שחיפשו את הצדקתם בקיום ההלכה הפשוטה, ולא לבני עמים אחרים שלא אכפת להם מהחוק, כי עדיין לא ידעו זאת. יש לפרסם את החוק לעמים בבוא העת כדי שיבינו מהי עבודת הגאולה. יש לשחרר את היהודים בצדם מהחוקים הנוספים ומהחוקים המקוריים שעוותים בהתבוללות.

ג. כִּי לׂא עַל־יְדֵי תוֹרָה הָיְתָה הַהַבְטָחָה לְאַבְרָהָם אוֹ לְזַרְעוֹ לִהְיוֹת יׂרֵשׁ הָעוֹלָם כִּי אִם־עַל־יְדֵי צִדְקַת הָאֱמוּנָה׃. כִּי אִלּוּ הָיְתָה הַיְרֻשָּׁה לִבְנֵי־הַתּוֹרָה הָאֱמוּנָה תִּהְיֶה לָרִיק וְהַהַבְטָחָה בְּטֵלָה׃. יַעַן אֲשֶׁר הַתּוֹרָה מְבִיאָה קָצֶף כִּי בְּאֵין תּוֹרָה אֵין עֲבֵרָה׃ עַל־כֵּן מֵאֱמוּנָה לְמַעַן תִּהְיֶה לְפִי־חֶסֶד בַּעֲבוּר אֲשֶׁר תִּכּוֹן הַהַבְטָחָה לְכָל הַזָּרַע לׂא לִבְנֵי הַתּוֹרָה לְבַדָּם כִּי־גַם לִבְנֵי אֱמוּנַת אַבְרָהָם אֲשֶׁר הוּא אָב לְכֻלָּנוּ׃ כַּכָּתוּב כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ וְהוּא הֶאֱמִין כִּי נֶגֶד פָּנָיו אֱלׂהִים הַמְחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים וְהַקּוֹרֵא לְמַה־שֶּׁלׂא־הָיָה כְּמוֹ הוֶֹה׃ בְּאֶפֶס תִּקְוָה הֶאֱמִין בְּתִקְוָה לְמַעַן אֲשֶׁר יִהְיֶה לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כּׂה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׃ רומנים ד:יגיח

במקום שבו החוק מתבטל, האנרכיה שולטת. האם בגלל זה כל כך הרבה אנשים דוחים את המצוות כדי לשטוף ידיים כמו פילטוס ולומר שאין לנו מה לעשות איתם? האם זו הסיבה שפול כתב את השורות הללו? אני לא חושב כך. גם כאן הדגש הוא על הצורך לדעת את הדין, כי מכאן נובעת ההכרה בחטא, המרמזת על צורך וקבלה של עבודת הגאולה של המשיח. בלי דין אין דין, בלי דין לא יהיה צורך ברחמים!

אלה שהם צאצאיו של אברהם ברוח – גוף המשיח – חייבים להפגין את צייתנותו ואמונתו. אברהם היה צייתן, אז הוא גם היה צדיק. למה הוא היה צדיק? כי הוא שמר על החוקים הידועים עד אז. למה הוא שמר אותם? לא מתוך אילוץ, מתוך ציפייה לטוב, אלא מתוך הכרת תודה, בשמחה, כי אהב את ה' בכל ליבו. המשיח כבר חי בו, עוד לפני בואו לעולם הגלוי. כל התורה כבר חיה בו כשעוד לא נתן יהוה למשה.

ד. אוֹ הֲלׂא יְדַעְתֶּם אֶחָי כִּי לְיׂדְעֵי הַתּוֹרָה אֲנִי מְדַבֵּר כִּי הַתּוֹרָה תִּשְׁלַט עַל־הָאָדָם כָּל־יְמֵי חַיָּיו׃ כִּי אֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה זְקוּקָה לְבַעְלָהּ בְּחַיָּיו וּבְמוֹת בַּעְלָהּ פְּטוּרָה הִיא מִדִּין בַּעְלָהּ׃ וְעַל־כֵּן אִם־תִּהְיֶה לְאִישׁ אַחֵר בְְּחַיֵּי בַעְלָהּ נׂאֶפֶת יִקָּרֵא לָהּ וּבְמוֹת בַּעְלָהּ חָפְשִׁית הִיא מִן־הַתּוֹרָה וְאֵינֶנָּה נׂאֶפֶת בִּהְיוֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר׃ וְכֵן אַחַי גַּם־אַתֶּם הֱיִיתֶם כַּמֵּתִים לַתּוֹרָה בִּגְוִיַּת הַמָּשִׁיחַ לִהְיוֹת לְאַחֵר לַאֲשֶׁר נֵעוֹר מִן־הַמֵּתִים לְמַעַן נַעֲשֶׂה־פְּרִי לֵאלׂהִים׃ כִּי בְּעֵת הֱיוֹתֵנוּ בַבָּשָׂר תְּשׁוּקוֹת הַחֲטָאִים אֲשֶׁר הִתְעוֹרֲרוּ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הָיוּ פׂעֲלוֹת בְּאֵבָרֵינוּ לַעֲשׂוֹת פְּרִי לַמָּוֶת׃ אֲבָל עַתָּה פְּטוּרִים אֲנַחְנוּ מִן־הַתּוֹרָה כִּי מַתְנוּ לַאֲשֶׁר הָיִינוּ זְקוּקִים לוֹ לְמַעַן נַעֲבֹד מֵעַתָּה לְפִי חִדּוּשׁ הָרוּחַ וְלׂא לְפִי־ישֶׁן הַכְּתָב׃ אִם־כֵּן הֲנׂאמַר שֶׁהַתּוֹרָה חֵטְא הִיא חָלִילָה אֶלָּא לׂא יָדַעְתִּי אֶת־הַחֵטְא בִּלְתִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כִּי לׂא־הָיִיתִי יוֹדֵעַ הַחִמּוּד לוּלֵי אָמְרָה הַתּוֹרָה לׂא תַחְמׂד׃ וְהַחֵטְא מָצָא לוֹ סִבָּה בַמִּצְוָה לְעוֹרֵר בְּקִרְבִּי כָּל־חִמּוּד כִּי מִבַּלְעֲדֵי הַתּוֹרָה הַחֵטְא מֵת הוּא׃ וַאֲנִי הָיִיתִי חַי מִלְּפָנִים בְּלׂא תוֹרָה וּכְשֶׁבָּאָה הַמִּצְוָה וַיְחִי הַחֵטְא׃ וַאֲנִי מַתִּי וְנִמְצָא שֶׁהַמִּצְוָה אֲשֶׁר נִתְּנָה לַחַיִּים הָיְתָה לִּי לַמָּוֶת׃ כִּי־מָצָא הַחֵטְא סִבָּה בַמִּצְוָה לְהַתְעוֹת אׂתִי וַיְמִיתֵנִי עַל־יָדָהּ׃ וּבְכֵן הַתּוֹרָה הִיא קְדוֹשָׁה וְהַמִּצְוָה קְדוֹשָׁה וִישָׁרָה וְטוֹבָה׃ הֲכִי הַטּוֹבָה הָיְתָה־לִּי לַמָּוֶת חָלִילָה אֶלָּא הַחֵטְא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה הַחֵטְא בַּהֲבִיאוֹ לִי הַמָּוֶת מִן־הַטּוֹבָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַחֵטְא לַחֲטָאָה יְתֵרָה עַל־יְדֵי הַמִּצְוָה׃ הרומאים ז:א-יג

בקטע הזה שמירת החוק והכרת התורה ברורה למדי, אבל מעתה לא אנחנו, אלא רוח המשיח החיה בנו שמנהלת את תפקודה.

כִּי אֶת־אֲשֶׁר לׂא־יָדַע חֲטָאָה אׂתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלׂהִים׃. בקורינתיים ה:כא

שוב, אנו יכולים לקרוא מפאולוס שכדי לחשוף את החטא, את התורה שהפכה לבשר, יהושע הפך לחטא, כדי שהחסד יוכל להיכנס לתוקף. האם זה אומר שאלוהים הכריז על בנו אשם? ודאי שלא, אבל חסדו הגדול מתגלה בכך: שהניח על היחיד שהיה תמיד חף מפשע את כל ההשלכות, את הדין המגיע לכולנו על פי ההלכה.

חוק/חטא/משפט/רחמים הם כולם מושגים בלתי ניתנים להפרדה מאז נפילת אדם וחוה.

ה. כִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲנִי פׂעֵל לׂא יָדַעְתִּי כִּי אֵינֶנִּי עׂשֶׂה אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי רׂצֶה בּוֹ כִּי אִם־אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי אׂתוֹ אֲנִי עׂשֶׂה׃ וּבַעֲשׂוֹתִי אֵת אֲשֶׁר לׂא־רָצִיתִי הִנְנִי מוֹדֶה כִּי הַתּוֹרָה טוֹבָה הִיא׃ וְעַתָּה לׂא־אֲנִי עוֹד הַפּׂעֵל אׂתוֹ כִּי אִם־הַחֵטְא הַשּׁׂכֵן בְּקִרְבִּי׃ כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר־בִּי בִּבְשָׂרִי לׂא יִשְׁכּׂן טוֹב כִּי רׂצֶה אֲנִי לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְלׂא אֶמְצָא׃ כִּי אֵינֶנִּי עׂשֶׂה הַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי רׂצֶה כִּי אִם־הָרַע אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רׂצֶה אוֹתוֹ אֲנִי עׂשֶׂה׃ וְאִם אֶת־אֲשֶׁר לׂא־רָצִיתִי אֲנִי עׂשֶׂה לׂא־עוֹד אֲנִי הַפּׂעֵל כִּי אִם־הַחֵטְא הַשּׁׂכֵן בְּקִרְבִּי׃ וּבְכֵן מׂצֵא־אֲנִי בִי זֶה הַחׂק אָנׂכִי רׂצֶה לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְדָבַק־בִּי הָרָע׃ הרומאים ז:טו-כא

פאולוס מתנגד כאן לשני סוגים של חוקים. חוקי אלוהים, והאנטי-חוק (חוקי האנטיכריסט), שמקורו ברצונות הגשמיים שלנו. יתרה מכך, כאן פאולוס אינו מדבר על מצב הנפש האישי שלו בפועל, אלא הוא מדבר כיצור אנושי אוניברסלי כדי לגרום לאנשים שעדיין לא נולדו מחדש או עדיין חלשים באמונתם, כדי לגרום להם להבין את נבכי החטא בעולם. התורה, המשיח, רוח הקודש חיו ושלטו בפאולוס. הוא היה חופשי מחטא ולא נאבק בכלום מרגע היוולדו מחדש.

ו. עַל־כֵּן עַתָּה אֵין־אַשְׁמָה בָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֵם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (הַמִּתְהַלְּכִים שֶׁלּא כַבָּשָׂר אֶלָּא לְפִי הָרוּחַ)׃ כִּי תוֹרַת רוּחַ הַחַיִּים אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ הוֹצִיאָה אׂתִי לַחָפְשִׁי מִתּוֹרַת הַחֵטְא וְהַמָּוֶת׃ כִּי מַה־שֶּׁלּא יָכְלָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת מִפְּנֵי שֶׁנֶּחֱלַשׁ כּׂחָהּ עַל־יְדֵי הַבָּשָׂר אׂתוֹ עָשָׂה הָאֱלׂהִים בְּשָׁלְחוֹ אֶת־בְּנוֹ בְּדִמְיוֹן בְּשָׂר הַחֵטְא וּבְעַד הַחֵטְא וַיַּרְשִׁיעַ אֶת־הַחֵטְא בַּבָּשָׂר׃ כְּדֵי שֶׁתְּקֻיַּם צִדְקַת הַתּוֹרָה בָּנוּ הַהׂלְכִים לׂא־כְדֶרֶךְ הַבָּשָׂר כִּי אִם־לְפִי הָרוּחַ׃ כִּי בְּנֵי הַבָּשָׂר יֶהְגּוּ בְּדִבְרֵי הַבָּשָׂר וּבְנֵי הָרוּחַ בְּדִבְרֵי הָרוּחַ׃ כִּי־מַחֲשֶׁבֶת הַבָּשָׂר הִיא הַמָּוֶת וּמַחֲשֶׁבֶת הָרוּחַ הִיא הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם׃ מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשֶׁבֶת הַבָּשָׂר רַק שִׂנְאַת אֱלׂהִים הִיא בַּאֲשֶׁר לׂא תִשְׁתַּעְבֵּד לְתוֹרַת הָאֱלׂהִים וְאַף לׂא תוּכָל׃ כָּל־אֲשֶׁר בַּבָּשָׂר יְסוֹדָם לׂא יוּכְלוּ לִהְיוֹת רְצוּיִם לֵאלׂהִים׃ הרומאים ח:א-ח

רק חוק אלוהים יכול להגן עלינו מפני חוק החטא. אבל בגלל הבשר, האדם אינו מסוגל לשמור אותם בכוחות עצמו. לכן יש צורך שלא ייחרטו עוד על לוחות אבן, אלא על לוחות בשר, מיד בליבם של בני אדם, כדי שיוכלו לפעול באופן אינסטינקטיבי על פי ההלכה. זו המשמעות של להיוולד מחדש במשיח. גם אם אני חוטא, אני מזהה אותו מיד בלי שאף אחד יספר לי או מחפש את המאמר המדויק בכתובים, כי רוח הקודש שחיה בי מיד מציינת אותי, מעכבת אותי ושופט אותי כדי שאבין. שיש לי מה ליישב. כך פועלת הקידוש. בלי קשר פנימי למשיח ובלי להיוולד מחדש, התורה עצמה מובילה לצדקנות ונשארת הבל. אולם כאשר אני מוצא את עצמי תחת מלכות המשיח, התורה מתעוררת בתוכי ואני מתחיל ליישם אותה באופן אינסטינקטיבי וללא כל קושי או הרגשה של אילוץ. הזקן שלי כבר לא שם כדי לנסות לעצור אותי, לגרום לי לאהוב חטא ולא קדושה. על זה עוסקים הפסוקים הבאים:

ז. וְהַתּוֹרָה נִכְנְסָה לְמַעַן יִרְבֶּה הַפָּשַׁע וּבַאֲשֶׁר רָבָה הַחֵטְא עָדַף עָלָיו הֶחָסֶד׃ לְמַעַן יִמְלׂךְ הַחֶסֶד עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה לְחַיֵּי עוֹלָם בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדׂנֵינוּ כַּאֲשֶׁר מָלַךְ הַחֵטְא בַּמָּוֶת עַד־הֵנָּה׃ אִם־כֵּן מַה־נּׂאמַר הֲנַעֲמׂד בַּחֵטְא לְמַעַן יִרְבֶּה הֶחָסֶד׃ חָלִילָה לָּנוּ כִּי מַתְנוּ לַחֵטְא וְאֵיךְ נוֹסִיף לִחְיוֹת בּוֹ׃ אוֹ הַאֵינְכֶם יׂדְעִים כִּי כֻלָּנוּ הַנִּטְבָּלִים לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמוֹתוֹ נִטְבָּלְנוּ׃ לָכֵן נִקְבַּרְנוּ עִמּוֹ בַּטְּבִילָה לַמָּוֶת לְמַעַן נִתְהַלֵּךְ בְּחַיִּים מְחֻדָּשִׁים כַּאֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ נֵעוֹר מִן־הַמֵּתִים עַל־יְדֵי כְּבוֹד הָאָב׃. הרומאים ה:כו:ד

קשה להבין במחשבה אנושית מה קרה באמצעות קורבן הכבש. בקהילה היהודית של אותה תקופה, פאולוס השתמש לעתים קרובות בנוסחאות הבאות: "מה נגיד אז…" ואז הוא ממשיך: "… רחוק מזה – בשום פנים ואופן…". מרגע עלייתו של משיח לכס המלכות נכנסות לתוקף פקודות שמתפרשות בקלות לא נכון אפילו על ידי יהודים. "האם אנו מבטלים את הדין על ידי אמונה זו? כלל לא! אלא אנו מקיימים את הדין וכו'". התפנית החוזרת על עצמה תכופות מובילה גם למסקנה שבהחלט יש שינוי, אבל עדיין אין שינוי מהותי, אלא שמשהו ישן ולא מושלם הפך למושלם והתגשם. החוק אינו מציל, אך החוק שנעשה לבשר אכן מציל. קשה אפילו לאדם יזום להבין את מחשבותיו ומעשיו הגבוהים ביותר של אלוהים, והאויב מנצל את החולשה האנושית הזו בצורה מקסימלית: "בשביל מה התורה, תראה, אפילו פאולוס מדבר נגדה…". שוב השטן מוציא את פסוקי המקרא מהקשרם כדי לעוות את האמת המבוססת על אמיתות חלקיות.

מצד שני, הוא מבטל בצורה מאוד ערמומית את סדר ההלכות הנוגעות לטהרה וקרבנות בית המקדש ומסביר שאפילו היהודים של היום כבר לא מכבדים אותם כיון שאין יותר בית מקדש, אז מה מצפים מאיתנו. נוצרים?

ח. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עֻנֵּינוּ וּלְחֶרְפָּה הָיִינוּ בְּפִילִפִּי כַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם הִתְחַזַּקְנוּ בֵאלׂהֵינוּ לְהַגִּיד גַּם־לָכֶם אֶת־הַבְּשׂוֹרָה בְּנַפְתּוּלִים רַבִּים׃ כִּי תוֹכַחְתֵּנוּ אֵינֶנָּה מִתּוֹךְ טָעוּת וְלׂא מִתּוֹךְ טֻמְאָה וְלׂא בִּרְמִיָּה׃ ב תסלוניקים ב:ג

לכל חוק, בנוסף לתוכן הפיזי שלו, יש גם משמעות רוחנית. החוקים הנוגעים לקורבנות תקפים בדיוק כמו האחרים. אולם, כבש האלוהים לאחר ששפך את דמו אחת ולתמיד, הקורבנות שלנו מועברים לרמה אחרת והחיות מוחלפות בסחורות אחרות השייכות לנו. כזו היא המסירות של חיינו שלנו, המשפחות שלנו, העבודה שלנו, כל מה ששייך לנו. זה כבר לא את העזים, הטלאים או החיות האחרות שאנחנו מקריבים, כי סוג זה של הקרבה פיזית נעשה אחת ולתמיד על ידי יהושע. אך לפי התבנית של קורבן ייחודי זה, איזה סוג של קורבנות אנו מסוגלים להקריב ברוח כדי שחיינו הגלויים יהיו בהרמוניה עם המשיח השוכן בנו?

גם היהודים של היום כבר לא מקריבים חיות! למה ? כי בית המקדש בירושלים חרב. אין קרבן עד שייבנה השלישי. אבל בית המקדש השלישי הזה קיים זמן רב, והוא לא אחר מאשר גוף המשיח, שנבנה בשלושה ימים. המקדש הזה כבר לא עשוי מאבן, ולא מכל חומר פיזי גלוי, אלא מהרוח. לכן, ההקרבה חייבת להתבצע גם ברמת הרוח. החוקים הארוכים הכתובים הללו מספקים את התשובה כיצד הכל צריך לעבוד. יש רק כהן גדול אחד, יהושע, וכולנו נולדים בו מחדש הם הלויים שלו המשרתים בבית המקדש. כך כל החוקים הנוגעים לכהן וללויים תקפים לגבי יהושע ולנו תלמידיו.

החוק מסוג 'אל תיגע במת', למשל, לא אומר שאני לא יכול אפילו לקבור את ההורים שלי אם הם ימותו, כי אני לא יכול לגעת במתים, אבל זה אומר שאני צריך לעמוד הרחק מהרוחות האלה ומהאנשים הנושאים אותן. אל לנו להיות בקשר איתם, פן יזהמו אותנו. אבל בואו נהיה קרובים אליהם כדי שנוכל להטיף להם את האחד שיכול להביא להם חיים. הבה נתרחק גם מפעולות מתות שאינן מקדמות אותנו קדימה.

שאלה נוספת היא אילו חוקים חלים רק על העם היהודי ואילו חלים על כל האנשים. כאן ברצוני לעסוק רק בתוקפו של החוק בכללותו ובהקשר של זמן הרחמים. השאר יכול להיות נושא לשיעור אחר.

ט. הֵן הַמִּילָה תוֹעִיל אִם־תִּשְׁמׂר אֶת־הַתּוֹרָה אֲבָל אִם־עׂבֵר אַתָּה אֶת־הַתּוֹרָה מִילָתְךָ הָיְתָה־לְּךָ לְעָרְלָה׃ וְאִם־יִשְׁמׂר הֶעָרֵל אֶת־מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה הֲלׂא תֵחָשֶׁב־לוֹ עָרְלָתוֹ לְמִילָה׃ וְהֶעָרֵל מִלֵּדָה הַמְקַיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה הוּא יִשְׁפּׂט אׂתְךָ אֲשֶׁר־לְךָ הַכְּתָב וְהַמִּילָה וְעָבַרְתָּ אֶת־הַתּוֹרָה׃ כִּי לׂא־הַמְצֻיָּן לְמַרְאֵה עֵינַיִם הוּא הַיְּהוּדִי וְלׂא הָאוֹת הַנִּרְאָה בַבָּשָׂר הִיא הַמִּילָה׃ כִּי אִם־תּוֹכוֹ שֶׁל אָדָם הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא בַּלֵּב כְּפִי הָרוּחַ וְלׂא כְּפִי הַכְּתָב אֲשֶׁר־לׂא מִבְּנֵי אָדָם תְּהִלָּתוֹ כִּי אִם־מֵאֵת הָאֱלׂהִים׃ הרומים ב':כה-כט

נושא שחוזר על עצמו, מי נחשב כיהודי? האם יש ישראל רוחנית, ולמה לשמור על הזהות היהודית שלנו אם אנחנו מאמינים וכבר נמצאים במשיח? אין הבדל בין יווני ליהודי? בקצרה, אל לנו לבלבל את הסטנדרט הנהוג בשיפוט של כל אדם ללא קשר למוצאו עם המשימה והקריאה הארצית שנתן אלוקים לעמים השונים ואכן שונים זה מזה. עובד אליל שהפך לחבר בעם האלוקים, שנולד מחדש במשיח, אכן יכול להיות פסק דין גדול ליהודי שסטה מאלוקים על ידי עדות חייו, כיצד היחס עם יהוה חייב להיות. חי.

לא יהודי כזה שנולד מחדש ייחשב אפוא נימול יותר מיהודי מרדן שנימול רק מתחת לתחתונים.

צורה פיזית גרידא זו של ברית מילה היא הבל בפני עצמה. אבל זה לא אומר שכל מי שאינו יהודי הופך פתאום ליהודי אמיתי ואמיתי.

אף אחד לא צריך לשלול מבני ישראל את ההבטחות, התפקידים והמשימות שה' העניק לנו במשך זמן רב כדי שנגשים זאת בעולם הגלוי. כי חלק מהמשימות נופלות עלינו ואף אחד אחר לא מסוגל למלא אותן.

י. וְאֵין עוֹד יְהוּדִי וְלׂא יְוָנִי אֵין עֶבֶד וְלׂא בֶן־חוֹרִין אֵין זָכָר וְלׂא נְקֵבָה כִּי כֻלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃. גלאטים ג:כח

בעולם הליברלי-שמאלני העיוור שבו אנו חיים היום, שבו אנשים שמעזים לטעון שיש אפילו הבדל ניכר בין גבר לאישה ייזרקו בקרוב לכלא, קשה יותר ויותר לנוצרים, שהם קשור יותר ויותר לעולם, להבין שאכן יש הבדל לא רק בין גברים לנשים, אלא גם בין יהודים ליוונים. אלוהים אוהב אותנו באותה מידה ולא ייעשה הבדל באהבתו ובשיפוטו ברגע שנהיה במשיח. עם זאת, הייעודים שלנו נשארים שונים ונבדלים זה מזה, למרות שעלינו לעשות זאת יחד בדיוק כמו זוג נשוי: בדיוק כפי שגבר ואישה צריכים לעשות יחד.

ואם מישהו עדיין מפרש לא נכון את המשפט הזה של פול, אני מזמין אדם כזה, אם הוא גבר, להשיג בגדי נשים ופאה, ללבוש אותם, למרוח אודם על השפתיים, ואז ללכת לכנסייה ביום ראשון הבא להשתתף סגידה לבושה כך. במיוחד אם זה הכומר או שר אחר. במקרה זה ישתדל גם לחקות את קולה של אישה ולהטיף כך לתלמידיו. לאחר מכן, כשהוא חוזר הביתה לאחר שאחיו בהו בו בבהלה, תן לו לכתוב את התרשמותו וניסיונו בקטע התגובות בתחתית עמוד זה. ואחרי זה, שילך במיוחד ויחשוב מתי ואיך הוא ייקח שוב וילמד כל דבר שיוצא מעטו של השליח פאולוס.

אני ממליץ על כך במיוחד לכל אותם אנשים שמתוך שנאה או אפילו אהבת היהודי, מזדהים את עצמם איתנו עד כדי כך שהם בסופו של דבר מכריזים על עצמם כיהודים בראש, בלב או כל דבר אחר. השליח פטרוס מזהיר מפני שימוש שרירותי במילים הבלתי מובנות של מלווהו, שכן לכך עלולות להיות השלכות חמורות. עדיף לחיות חוויה משפילה כזו של טרנסווסט באמצע העצרת מאשר יום אחד לתת דין וחשבון לפני יהוה על השטויות שאפשר היה לומר תוך התייחסות לפול.

העם היהודי אינו נדחה. הוא ממשיך לשמש דוגמה לעמים אחרים, גם אם הוא עדיין לא במשיח.

לפני שנבואה קורית למישהו, היא תתגשם קודם כל בעולם הגלוי על העם היהודי, כמעין אב טיפוס, כמבחן העיקרי. (הסואה היא דוגמה לכך). זו המשמעות של להיות עם נבחר או נבואי, שנבחר ומופרד על ידי אלוהים לנצח למשימה אחרת ומיוחדת. זה תקף גם לעידן המשיחי גם כאשר חלקו הגדול של העם מתמיד באי זיהוי המשיח ביהושע.

חוק ברית המילה חל גם על יהודים בלבד, לרבות אלו הנמצאים במשיח, שכן יש להמשיך וללבוש את הסימן הגשמי והנראה לעין של הברית הישנה תוך ברית מילה בלב בנוסף לאות חסד, של אותו הדבר. ברית שקמה לתחייה.

אולם, ברית המילה שלנו במשיח יכולה להיות רק כמו של תיאופילוס, כדי שנוכל לשרת את עמנו. הסימן של הברית המושלמת והסופית הוא דרך מים ואש. ברית המילה הפיזית שלנו רק משמשת לפתוח את הדלתות לבני עמנו המסורתיים כדי שנוכל להחזיר להם את הבשורה.

המשימה הזו היא שלנו בלבד והיא נצחית. אבל אם נהיה בוגדים בה', אזי גוי שנימול בלבו יכול להשפיל נימול בשרו בכך שהוא צדיק ממנו. אולם בספירה הסופית, לפי שיפוטנו, לא נהנה מכל יתרון בגלל יהדותנו. למעשה, אנחנו נהיה במצב גרוע יותר מהאחרים שתמיד היו הבכורים בהשוואה אליהם. ככל שהופקדנו יותר, כך נידון יותר. זו הסיבה שאף אחד לא צריך לקנא! ברוח, אפשר להיות צאצא של אברהם באמונה, כמו אנשי ה' על ידי המשיח, אבל ישראל הרוחנית לא קיימת.

ישראל ויהודה, הם אשתו הראשונה של אלוהים והבכור. אין לערבבם עם אחותו הצעירה: אפרים שהיא כלת ה' הבאה.

למד עוד על אופי בחירת העם הישראלי ב: אנשים נבחרים: עם סגולה: מה זה באמת אומר ??

יא. כָּכָה גַּם־הָאֱמוּנָה אִם־אֵין בָּהּ מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא בְּעַצְמָהּ׃ וְאִם־יׂאמַר אִישׁ אַתָּה אֱמוּנָה בְךָ וְלִי מַעֲשִׂים הַרְאֵנִי נָא אֶת־אֱמוּנָתְךָ בִּבְלִי מַעֲשִׂים וְאַרְאֲךָ אֲנִי מִתּוֹךְ מַעֲשַׂי אֶת־אֱמוּנָתִי׃ אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהָאֱלׂהִים אֶחָד הוּא הֱטִיבוֹתָ לְהַאֲמִין גַּם הַשֵּׁדִים מַאֲמִינִים בּוֹ וְרׂעֲדִים׃ וְאַתָּה אִישׁ־בָּעַר הֲתַחְפּׂץ לָדַעַת כִּי הָאֱמוּנָה בְּאֵין מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא׃ אַבְרָהָם אָבִינוּ הֲלׂא בְּמַעֲשָׂיו נִצְדָּק בְּהַעֲלׂתוֹ אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ׃ הִנְּךָ רׂאֶה כִּי־הָאֱמוּנָה עׂזֶרֶת לְמַעֲשָׂיו וּמִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים הָשְׁלְמָה הָאֱמוּנָה׃ וַיִּמָּלֵא הַכָּתוּב הָאׂמֵר וְהֶאֱמִן אַבְרָהָם בַּיהוָֹה וַתֵּחָשֶׁב־לוֹ לִצְדָקָה וַיִּקָּרֵא אׂהֵב יְהוָֹה׃ הִנְּכֶם רׂאִים כִּי בְּמַעֲשִׂים יִצְדַּק הָאִישׁ וְלׂא בֶאֱמוּנָה לְבַדָּהּ׃ וְכֵן גַּם־רָחָב הַזּוֹנָה הֲלׂא נִצְדְּקָה בְּמַעֲשִׂים בְּאָסְפָהּ אֶת־הַמַּלְאָכִים אֶל־בֵּיתָהּ וַתְּשַׁלְּחֵם בְּדֶרֶךְ אַחֵר׃ כִּי כַּאֲשֶׁר הַגּוּף מִבְּלִי נְשָׁמָה מֵת הוּא כֵּן גַּם־הָאֱמוּנָה מִבְּלִי־מַעֲשִׂים מֵתָה׃ יעקב ב:יזכו

על איזה סוג של פעולות ג'יימס מדבר כאן? מאיפה העבודות יכולות להגיע? מהרצון האנושי שלנו, מההומניזם עם כוונות טובות, מהרצון שלנו לרצות? האם כאשר אברהם האמין ופעל בהתאם, האם לא נשמע לדברי ה' ולמצוותיו שידע עד אז? (מאחר שאברהם חי לפני משה, הוא לא יכול היה לדעת את כל התורה המתגלה, ובכל זאת היו חוקים שהוא הכיר אפילו במצבו הבלתי נימול מאות שנים לפני משה.) יצירות אינן אלא קיום התורה, קבלתן וציותן. איך אוכל לפעול אם אני לא מכיר את החוק? ללא החוק, אין פעולות טובות אפשריות.

אמונה ללא מעשים מתה. כלומר, האמונה מתה בלי החוק, והחסד חסר משמעות בלעדיה!

כל מי שחושב שאפשר לפעול גם מחוץ לרצון, דבר וחוק ה' טועה!

לסיכום, ברצוני לסיים לימוד זה לא בדברי פאולוס, אלא מאת אדוננו יהושע המשיח עצמו:

יב. כִּי אָמֵן אׂמֵר אֲנִי לָכֶם עַד כִּי־יַעַבְרוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ לׂא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ־קוֹץ אֶחָד מִן־הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם הַכּׂל׃ לָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר יָפֵר אַחַת מִן־הַמִּצְוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וִילַמֵּד אֶת־בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ קָטוֹן יִקָּרֵא לוֹ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם וַאֲשֶׁר יַעָשֶׂה וִילַמֵּד אוֹתָן לָזֶה גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ כִּי אֲנִי אׂמֵר לָכֶם אִם לׂא־תִהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לׂא תָבֹאוּ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ מת'יו ה:יחכ

כפי שכתבתי בעבר בהוראה אחרת, פאולוס דיבר בדרכים רבות, כי הוא דיבר לאנשים שונים מאוד במונחים של בגרות מדינתית ורוחני. בימיו של יהושע עוד לא נולד איש ברוח, כי עדיין לא נשלח רוח הקודש למלא את התלמידים לפחות לא באופן נרחב.

ואם איננו מבינים את פאולוס, בואו נצמד לדברי יהושע. הבה נתבסס תמיד ובעיקר על מה שיהושע אומר, כי פאולוס אינו המשיח. עם זאת, באמצעות פאולוס, המשיח דיבר בצורה שרבים לא/לא יכולים/או אפילו לא רוצים להבין, שכן הם לא מוכנים לגדול. מעל לכל, אסור לפול להפוך לאבן פינה שרבים נקלעים לחורבן שלהם, כפי שאמר השליח פטרוס לגבי עמיתו שלפעמים כל כך קשה להבנה. (פטרוס ב':15-16)

כתבים נוספים: מהות החוק, מצוות ביהושע המשיח?, פאולוס והחוק א'

zeev shlomo / richard sipos / 21.04.2021

פאולוס והחוק א

פאולוס והחוק א

באשר ל"סתירות" של השליח פאולוס

וְאֶת־אׂרֶךְ רוּחַ אֲדׂנֵינוּ תַּחְשְׁבוּ לִתְשׁוּעָה כַּאֲשֶׁר גַּם־אָחִינוּ הָאָהוּב פּוֹלוֹס כָּתַב אֲלֵיכֶם כְּפִי הַחָכְמָה הַנְּתוּנָה לוֹ׃ וְכֵן בְּכָל־אִגְּרוֹתָיו בְּדַבְּרוֹ־שָׁם עַל־אֵלֶּה וּבָהֶן יֵשׁ דְּבָרִים קָשִׁים מֵהָבִין וְהַבֹּעֲרִים וְהַפְּתָאִים יַהַפְכוּ אׂתָם כַּאֲשֶׁר גַּם־יַעֲשׂוֹוֹ בְּיֶתֶר הַסְּפָרִים לְאָבְדַן נַפְשָׁם׃ ב' פטרוס ג:טו-טז

כאוס שולט בכנסייה עקב הצהרות מסוימות של פאולוס שקשה לפרש. זה מה שננסה לתקן בשתי התורות הבאות.

אם אנחנו באמת רוצים להיות כנים, ייתכן שכולם שמו לב לפחות פעם אחת בחייו שנראה שפול נמצא בסתירה מוחלטת, הן עם הברית הישנה, עם ההצהרות של יהושע, ואפילו עם שלו.

עם זאת, עלינו להסכים על אמת בסיסית אחת:

אין ולא יכולה להיות סתירה כלשהי

באותם כתבים אשר נוצרו בהשראת רוח הקודש של אלוהים ונשמרו על ידי אותה רוח במהלך התהליכים שאנשים נוהגים לכנותם קאנוניזציה.

מעתה, אסור לנו יותר לברוח ממה שנראה לנו קשה, אפילו לסגת מהטוב ואז לטאטא את השאר מתחת לשטיח. כדאי לנו לבקש בהתמדה שרוח הקודש תאיר לנו עיניים ותיתן לנו את התשובות לשאלות הקרדינליות הללו.

יהודים ונוצרים מסכימים על דבר אחד מהותי הנוגע לדמותו של פאולוס. לפי שני הצדדים:

פול הוא זה ש"ביטל" את החוק.

הדבר נחשב לחילול קודש בעיני היהודים ולברכה אולטימטיבית עבור היוונים.

מצד אחד – היהודים – רואים בשערורייה שמישהו יטען שהחוק אינו עוד מטרה שיש להשיגה ושתפקידו העיקרי של האדם הוא לא לקיים אותו. מהצד השני, העמים שהיו במקורם פורעי חוק כשעדיין לא הכירו את יהושע המשיח, מבקשים תמיד להפיק תועלת רק מהצדדים החיוביים של הבריתות ומזנחים את מה שנראה להם קשה או לא נעים.

פאולוס עמד בין שתי התפיסות הקיצוניות והשגויות הללו לגבי מה צריך להיות מערכת היחסים שלנו עם אלוהים. זה במצב זה של אמצע רוחני שכולנו צריכים להיות כמו פאולוס. הוא הזהיר כי אנו נמנעים מלהלך ברוח הפרושים שמהמרים הכל על התורה ועל המעשים הנובעים ממנה, כדי לא לרמוס את קורבן שד ה'.

בתקופה שבה רוב התלמידים הראשונים היו יהודים שזה עתה התגיירו היישר מהיהדות המסורתית, הניתוק וההיטהרות מיהדות בבל עדיין לא הושגו במלואם. עדיין לא היה ברור להם לגמרי מה ההבדל בין החוקים שהוסיפו "חכמי בבל" לאלה שגילה יהוה עצמו למשה.

אבל הבעיה רחוקה מלהיות כל כך פשוטה. כי ניתן לגשת אל הדיברות המקוריות גם בשני אופנים שונים. ניתן לפרש את החוק המקורי בפרושים ולא מבחינה רוחנית. כאשר אנו מצייתים לדברי האב כדי לקבל גמול ולהימנע מעונש, אנו עושים זאת רק מתוך אהבה עצמית. אבל אנחנו יכולים גם לציית לרצון אבינו מתוך אהבה אליו מבלי לצפות ממנו לתגמול כלשהו, אלא רק "כדי לרצות אותו". צורת ציות זו הנובעת מאהבה טהורה וללא תנאים היא הדרך הנכונה. זה כאשר בנו המושלם חי בליבנו ומכוון אותנו מבפנים וזה הסימן לכך שהמצוות נחקקו והתגשמו בתוכנו.

הגישה הראשונה היא צדקנית, כלומר פורמלית, על בסיס ויתורים הדדיים, כמו בחוזה בין שני שותפים עסקיים. לא באמונה ובלב, אלא בהיגיון, לא באהבת יהוה, אלא בפחד ממנו, כפי שאנו יכולים לראות זאת בעיקר היום בדתות כמו האסלאם שבהן המאמינים מפחדים פחד מוות מאלוהיהם שהם משרתים כעבדים ולא בנים.

כולנו צריכים להיות בני אלוהים דרך רוח הקודש, כאשר רוח הבן יהושע ממלאת את ליבנו לשלוט מבפנים.

כך המשיח מיישם את התורה בנו, מבלי שנצטרך להתאמץ לכבד אותה. זה פשוט מתחיל לפעול מעצמו בתוכנו, כאילו מתוך אינסטינקט.

פאולוס תוקף אפוא גם את היהדות הכוזבת, שהיא אנושית ביסודה, אבל הוא גם יוצא נגד הגשמה זו של החוק המקורי שמבוססת על המאמץ של האדם שרוצה לשכלל את עצמו. המאמץ האנושי הזה הוא חסר תועלת ומזיק. שניהם מובילים למוות.

מדוע פול סותר את יהושע? "אנחנו כבר לא תחת החוק" לעומת "שקט לא יעבור מהחוק…"?

בואו נתחיל מעיקרון בסיסי שעלינו ליישם בכל הנסיבות:

אם יש סתירה בין דברי יהושע לאלה של כל אופי אחר בתנ"ך, התקן הוא תמיד מה שיהושע אומר.

אם אנחנו לא מבינים, בואו לא נאחז במה שהכי אוהד אותנו או במה שתיאולוגים הכניסו לנו בראש במשך מאות שנים. עד שנהיה מספיק חכמים ובוגרים מבחינה רוחנית כדי להבין את דבריו של פאולוס, שאמנם לעתים קרובות מאוד קשים להבנה, עלינו להחזיק בתקיפות ובבלעדיות בדבר יהושע ולפעול בהתאם, כי שום רוע לא יכול לנבוע מכך.

ואז, כאשר אנו מגיעים לרמת בגרות וצייתנות מספקת, אנו מבינים את זה בסופו של דבר

פול מעולם לא סתר את יהושע

ההבדל הגדול ביניהם היה שבניגוד למסר של יהושע, המסר של פאולוס היה מכוון בעיקר לאנשים שכבר נולדו מחדש והיו בני גילאים ומצבים רוחניים שונים מאוד. יהושע היה במצב "פשוט" יותר אפשר לומר, מכיוון שכולם היו באותה רמה רוחנית ואף אחד עדיין לא נולד מחדש וקיבל את רוח הקודש.

חוק מוליד מוות

האות הורגת והרוח נותנת חיים.

הקורינתיים השנייה ג':ו

החוק הוא נשק מסוכן כמו סכין. עם זה אתה יכול להרוג, להטיל מום ולפצוע אם זה נחשב לאות פשוטה, אבל זה יכול לשמש גם כדי להאכיל, לחתוך גידולים וגנגרנה, אפילו כדי להתגונן, במילה כדי לשמור ולשמר את החיים, אם זה חי ברוח.

שאלת החלשים

השורש של כל מה שנראה סותר במה שפול אומר, הוא מושג החולשה. הוא שם את כל חוקי ה' ומצוות ה' ברקע לחלשים, למי שעדיין ילדים ברוחם כדי שלא נעמיס עליהם דברים שעדיין לא נוגעים להם. אסור להתייחס לנושאים המעסיקים את המבוגרים באוזני הצעירים, כך ששום מנהג כוזב, דוגמות ומסורות אחרות לא יסתו את לב הילדים. אם הם היו מכריחים את עצמם לעשות דברים במקום לתת למשיח לעצב אותם מבפנים, זה רק יוביל אותם מרוח המשיח.

כי חוק החיים והאהבה גובר על כל האחרים.

אם נתקבע בנו מחדש חוק וטרם נמצא אצל רעתנו, נמנע מלמדו לציית לו, כי במקום ללוות אותו בדרך הקידושין, היינו מכניסים אותו שוב לקללת החוק. . כך יחסו לחוק יצטמצם לאות, לפורמליות, לצדקנות, במילה אחת, לדתיות. היינו הופכים אותו לפרוש ולא לתלמיד המסוגל להבחין בעצמו דרך הרוח מה עליו לחשוב ולפעול במצב נתון וברגע נתון במסעו. בסופו של דבר הוא יציית לגזירות בתקווה להשיג תגמולים וברכות נוספים ויתגעגע להתנהגותו של הרוח שבתורו ייגמר לרגע מחוסר כניעה אליו.

המצוות התקיימו בי כשאני כבר לא מציית להן באילוץ, אלא באופן אינסטינקטיבי, בלי לחשוב על זה ואפילו מתוך רצון עמוק לקיים אותן ואפילו לא יכול לדמיין לעשות אחרת.

זה טוב להיות מסוגל לעמוד בפיתוי. אבל אם הבעיה לא תיפתר ברמת הרוח ונשמע לרצון ה' רק במחיר של מאבקים פנימיים, במוקדם או במאוחר יתעוררו בעיות גדולות בחיינו הרוחניים. מה שאני עדיין צריך להתנגד כשאני כבר נולד מחדש הוא חטא שאני עדיין לא חופשי ממנו. לכן צריך להיפטר ממנו, לנקות אותו כדי שכוח המשיח לא יפסיק להתקדם בי. המנגנון הזה הוא לא יותר מה

תהליך הקידוש

החטא הוא השורש של כל אי סדר וכל המכשולים. רק החוק יכול לחשוף את החטא. ויהושע יכול לשחרר אותנו מהחטא על ידי יישום המצוות. כי הוא הכהן הגדול העושה בליבנו דין נגד החטא – ברמת שכלנו.

אנחנו מקדשי רוחו והוא משרת בנו ככהונה גדולה לפי סדר מלכיצדק ולפי כל המצוות על הכהנים הגדולים שנתגלו זה מכבר בתורה. במקום עגלים, פרות, עיזים וחיות אחרות, הוא שורף את החטאים הנותרים שלנו באמצעות ביצוע החוק.

זה יכול להתבטא ברמת היחסים שלנו עם הסביבה שלנו בעולם הגלוי: יחסים מתים, אחרים מתחדשים או מתעוררים; קישורים שבורים, אחרים מתחזקים; אנשים עוינים עד כה משנים לפתע את יחסם אלינו; תנאי החיים שלנו מתייצבים או אפילו משתפרים; וכו' אבל אני חושב כאן מעל הכל על הבעיות הפנימיות של האדם שלנו, שכמו מכשולים מונעים מאיתנו להתקדם.

בשורש כל חטא עומדת הפרת חוק. בטווח הארוך זה כרוך במוות אם לא נתנתק מהחטא, אבל יכול גם להוליד חיים אם רוח המשיח תשחרר אותנו ממנו. בכך שהוא נותן ליהושע ליישם את המשפט נגד החטא שיש בי הוא משחרר אותי ממנו בו זמנית. אז זה הוא, יהושע, שתופס את מקום החטא בליבי כדי שתורתו תחול מעתה והלאה בתוכי ובאמצעותי. לפיכך אני מציית לפקודה שניתנה, כי הוא חי בתוכי ופועל מעצמו, ללא מאמץ, כמו נשימה שנותנת חיים.

החלשים צריכים חלב. הוא צריך לחוות ולראות את חסד, את הבשורה, הגאולה, הריפוי, כדי שאמונתו תתחזק. אז הוא יתחיל בהדרגה לרעב ליותר ויותר מזון מוצק. במוקדם או במאוחר

חייבת להיות לך סקרנות ללמוד מה מכיל המילה כולל המצוות שנמצאות בחמשת ספרי משה.

אם אנחנו רוצים לדעת את מהות המשיח יותר ויותר לעומק, אז עלינו לתת לתהליך הזה להתחיל.

ובעוד המוני מורים מטיפים לשלילת החוק, עדיין המוני מאמינים גדולים יותר נשללים מהסקרנות הזו ומהיכולת ללכת לחפש מזון מוצק בעצמם, לא דרך מורים, אלא באופן עצמאי, כמבוגרים רוחניים, באמצעות ההדרכה הישירה והוראת רוח הקודש. כאשר, על פי ההבטחה, איננו מלמדים עוד זה את זה (ירמיהו ל"א לג ועברית ח יא).

כולנו צריכים להגיע לרמה זו של בגרות רוחנית ובכך לאפשר לרוח הקודש לקיים את ההבטחה הזו בנו ולהפסיק ללמד את הילדים הרוחניים שלנו כאשר הם גם הופכים למבוגרים כמונו. בדיוק כמו במקרה של משפחה פיזית. אנחנו לא אותם הורים לילדים הבוגרים שלנו ממה שהיינו כשהיו ילדים. ברגע שהם גדלים, עלינו במקרה הטוב לעמוד מולם כעדים וכדוגמאות.

לכן אל לנו לאסור על אף אחד לאכול ארנב או חזיר, לחגוג את יום ראשון וחג המולד, או לתת שמות לועזיים לנצח, כל עוד האנשים האלה עושים זאת בלב טהור ושהם עדיין לא בשלים ברוחם, כי היינו. להעליב אותם. ואם היה שומע לנו וחוזר למקורים, למה שקדוש, אבל לא רוח הקודש הוא שמחזיר את השאלות הללו בלבו ובזמן המתאים, אלא אני וברמת שכלו, אז הייתי. עמלו לשווא.

כי אפשר להינצל אפילו בטביעה בחזיר, אם המושיע יתפוס אותנו בזמן ונאמר לו כן. אף אחד לא צריך לנסות להכריח או להאשים מישהו שמטוהר הלב עדיין לא מקיים גזירה שכבר הפכה חשובה וטבעית עבורנו.

אבל אם אתה כבר לא חלק מהחלשים, כי אתה כבר מבוגר או לפחות בוגר מספיק כדי לעבור לדברים יותר רציניים, אז תפסיק לשחק את הילד ולהעמיד פנים שאתה לא דואג לכל דבר ה'. כי אם תמשיך להירתע ותסרב לדעת ולציית לחוק, תגיע לצרות גדולות.

מגיל מסוים אפשר גם להכות אותנו במקלות אם נמשיך בילדותיות שלנו.

בשירות שלנו, אנחנו לא צריכים לשחק משיחים קטנים השופטים את החלשים, אלא להציג בפניהם את יהושע הרחמן. כי עוד לא הגיע זמן שיבת המשיח השופט. זמן החסד עדיין נמשך, אבל החוק נשאר נצחי ותקף. כל מי שמטיף אחרת מטיף לבשורה זרה. העובדה היא שהחוק מיושם על ידי רוח הקודש בחייו של כל אדם, לפי גילו הרוחני.

אסור ללמד את ההלכה הגסה לאחינו הצעירים אלא להראות להם את הדרך ללכת עם רוח הקודש שיכול לתקן את מצוות החיים באחיהם.

ואז כשאנחנו משוכנעים שהם מכוונים גם מבפנים על ידי רוח הקודש, אז אנחנו יכולים להתחיל לראות איך הוא החזיר את המצוות בתוכנו.

קרא עוד: פאולוס והחוק א

מאמרים קשורים: מהות החוק, מצוות ביהושע המשיח?

זאב שלמה/ריצ'רד סיפוס/2021.03.21

עיר מקלט: מרד מודע או לא מודע

עיר מקלט: מרד מודע או לא מודע

וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר־יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת־רֵעֵהוּ בִּבְלִי־דַעַת וְהוּא לֹא־שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם׃וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת־רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן־הָעֵץ וּמָצָא אֶת־רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל־אַחַת הֶעָרִים־הָאֵלֶּה וָחָי׃פֶּן־יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי־יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי־יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט־מָוֶת כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃

דברים יט, ד-ו

ההבדל בין חטא לעבירה מומחש באמצעות ציווי זה.

העולם עצמו מודע היטב לכך שפשעים מסוימים ראויים להישפט בנסיבות מקלות מסוימות. אכן, פשעים שבוצעו בכוונה תחילה או בלי, בכוונה או שלא בכוונה, אינם ניתנים לשיפוט על בסיס שווה. במקרה של תקלה שבוצעה בצורה לא מכוונת, העונש מקל יותר ובמקום עונש מאסר אנחנו בדרך כלל יוצאים מהמקום עם קנס על מנת לפצות את הנפגע.

אם אנחנו כבר במשיח, ויש לנו רוח הקודש, המשמעות עבורנו היא זו: אנחנו יכולים לעשות טעויות ונעבור על החוק. למרות שהסליחה עדיין חלה בכל המקרים כשהיא מתנגדת לרצוננו. כאשר אנו עוברים על כלל שאיננו יודעים עדיין, או שטרם נחקק בליבנו, חסד המשיח ממשיך להתקיים בחיי תלמידיו שכבר נולדו מחדש.

קורה גם שמסיבות שאינן בשליטתנו, אנחנו עדיין נשארים חלקית בשליטה זרה והרוח הכרוכה כך בנו עדיין מצליחה לרמות ולפתות אותנו כדי להכשיל אותנו. אזורים אלה של רוחנו שעדיין אינם לגמרי תחת שלטונו של המשיח חייבים להתגלות בדיוק על ידי עבירות אלו. התקלה היא האות שעדיין חייבת להתבצע העברת כוח לכאן או לכאן בהקדם האפשרי כדי שהקידושין שלנו יימשך.

המשיח עצמו הוא עיר המקלט שלנו. הוא מגן עלינו מההשלכות של כל עבירה שאנו מבצעים בבורות או בחוסר בגרות. אנו אמנם מגלים לעיתים קרובות שאנו עושים טעויות, אך איננו סובלים מההשלכות, מלבד הכאב הנובע מהכרה בטעויות אלו.

עם זאת, יציאה נגד חוקים שאנו כבר מכירים, ובכך לחזור באופן מודע למצב של חטא שממנו המושיע כבר הציל אותנו פעם אחת, יכולה להוביל לאובדן הישועה.

אז אל תמרוד עוד בפעולה של רוח הקודש שאינה עושה דבר מלבד להחיות את המצוות בליבנו כדי שלא יוכלו עוד לשפוט אותנו ובכך להוביל אותנו למוות.

בואו נפסיק לומר, "אלוהים הוא אהבה", כי אלוהים אכן אהבה, אבל הוא גם צדק, והוא מעל הכל קדוש.

הבה נזכור שצדקות וקדושה זו נמצאות בהרמוניה מושלמת עם מכלול דברו, שהן חלק מהמצוות שישוע, המילה שהפך לבשר, מילא ולא ביטל על הצלב.

הבה נזכור גם שבשום מקום בברית החדשה השליחים מעולם לא הכריזו את הבשורה על ידי תחילת נאומם ב"אלוהים" הוא אהבה, אלא ב"תחזור בתשובה, כי מלכות השמים קרובה". כל אחד מהשירותים שלהם התחיל בחשיפת החטא והזעם האלוהי הנובע מהחטא על מנת לשבור את ליבם הקשה של החוטאים כדי שיוכלו לבקש סליחה ולקבל חסד. רק בשלב המדויק הזה הוטיפים להם גם אהבה, רחמים וסליחה.

כל עוד אנו אומרים לחוטאים שישוע אוהב אותנו כפי שאנו ושהוא איתנו, החוטאים יישארו בחטאיהם וימשיכו את חייהם להעריץ את דמותו המעוותת של ישוע בצורת אנוש כוזב ולעולם לא יפגשו את המשיח האמיתי.

שוב, בואו נמנע מהוצאת פסוקי מקרא מהקשרם, אבל בואו ננסה לקבל את התמונה השלמה של הדָבָר, גם אם קטעים מסוימים אוהבים פחות מאחרים. אחרת, הבשורה שהיינו מודיעים תהיה שקרית.

RichardSipos/Z.Shlomo/2022/09/04

שבת /יום ראשון

שבת /יום ראשון

במהלך תהליך הרפורמציה, נוסדו כמה כנסיות כתוצאה מהכרה ביום הקדוש המקורי של יהוה בשבת כמתואר בעשרת הדיברות:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ׃

שמות כ, ח

אכן, איננו קוראים דבר כמו: "בן יקר, אנא הקדיש יום לבחירתך לעבוד אותי…" אך במקום זאת אנו יכולים לראות שהשבת נבחרה במיוחד על ידי אלוהים עבורנו להיות נקודת מפגש, סימן של הברית שלנו.

ישוע עצמו לא עשה אחרת. עם זאת, הוא ביצע מעין "אזרחי" או ליתר דיוק "אי ציות סופר" בשבתות מסוימות על ידי ריפוי חולים והוצאת אסירים מחטאיהם. זה אכן עורר שערורייה על המנהיגים הדתיים של אז, כי הם שכחו את זה

השבת נוצרה בשביל האדם, לא האדם בשביל השבת

לכן, ברכת השבת הפכה לקללה עבורם, שכן הם אישרו עול פסיכולוגי נורא בכך שהם צריכים להיזהר כל הזמן שלא לעבור על חוק השבת.

כי חוק החיים והאהבה הוא לפני כל הגזירות האחרות

מאוחר יותר, גם ישוע מצהיר על כך

וַיּׂאמֶר אֲלֵיהֶם כִּי בֶּן־הָאָדָם גַּם־אֲדוֹן הַשַּׁבָּת הוּא׃

לוקס ו':ה

כלומר כל מי שנמצא במשיח, הוא למעלה מהשבת עצמו יחד עם המשיח.

אבל אבל לא יוצא שיש לו זכות להחליף את הימים

פאולוס עצמו מעולם לא הצהיר שום דבר אחר אפילו כשביקש מהזקנים לא להעמיס על האחים שזה עתה נולדו מחדש בשאלות של ימים ותאריכים, מאחר שהם עדיין ילדים והם עשויים להתייחס ליום אחר כקדוש על פי טהרת האח שלהם.

כל זמן שזה נעשה מחוסר ידיעה ובלב טהור, זה קרבן ריח מתוק בעיני ה'. תן להם לעשות את זה כל עוד הפולחן שלהם ללא רבב. אולם פאולוס אינו מוסיף זאת, אך ברור שבמוקדם או במאוחר, כתוצאה מתהליך ההתקדשות וההתבגרות ברוח, רוח הקודש תחזיר גם בהם את הסדר המקורי. אין זה מענייננו לדעת כמה זמן אלוהים נותן להם את סבלנותו ומתי יגיע הזמן לכל אחד מהם.

הרצון המקורי של יהוה, לעומת זאת, הוא לקדש/להפריד את השבת שהיא שבת.

עַל־כֵּן לׂא־יָדִין אִישׁ אֶתְכֶם עַל־דְּבַר מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה אוֹ־עַל מוֹעֲדִים וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשַׁבָּתוֹת׃ אֲשֶׁר הֵם צֵל הַדְּבָרִים הָעֲתִידִים לָבֹא וְגוּפָם הוּא בַמָּשִׁיחַ׃

קולוסים ב': טזיז

שבת כצל מול שבת כמציאות המשיח

עבורנו, כלויים בקודש שמים, כל יום הוא שבת ויום קודש

כמו בכל שאר החגים של יהוה, בהיותנו כוהנים לויים החיים ומשרתים במשיח, אנו חווים את כל החגים והשבתות באופן קבוע בנוכחות ישוע. עבורנו וברוחם, כל יום הוא שבת, יום כיפור, פסח וכל שאר החגים. מה שחשוב לנו הוא לא עוד לוח השנה, הזמנים והשעות, אלא ההמשכיות והגשמת הרגעים הקדושים באחינו. ראה עוד על כך: חגי ה' במשיח

למרות זאת,

אלה שאינם שייכים למשיח עדיין תחת החוק,

ודינים אלו חלים עליהם לפי סדרם המקורי. הם יודעים שהימים האלה נקבעו כדי שיוכלו להתקרב ליהוה כדי להיפגש איתו. עבורנו, שחיים בו, החגים, הזמנים והשעות המיועדים הללו חשובים ויש לקיים אותם ברמה זו, משום שהשירות כלפי החוץ נעשית אינטנסיבית במיוחד ברגעים אלו של השנה.

ליבם של אנשים נפתח יותר לקבל את דבר אלוהים דרך העדויות והשירותים שלנו.

לכן עלינו יותר מאשר בימים אחרים להיות בכוננות, מוכנים לתקיפה.

מה רע ביום ראשון

נדגיש כי יום ראשון, היום הראשון של השבוע, יום אחד, הוא יום מיוחד מאוד וחשוב כמעט כמו שבת. למה? מכיוון שביום זה התחיל אלוהים את עבודת הבריאה שלו ומכיוון שזה אכן היה היום הראשון בשבוע שבו קם אדוננו ומושיענו מהמוות, כך החלה הבריאה החדשה של בני האדם הנופלים.

למרות כל אלה, לא יהוה ולא המשיח ולא רוח הקודש מעולם לא גילו לאיש שעלינו לעבור משבת לראשון.

מדוע רבים עדיין רואים את יום ראשון חשוב יותר?

כי התכנסו התלמידים ביום הראשון של השבוע, כפי שאנו קוראים בספר מעשי השליחים?

כן, כפי שהתאספו גם בכל שאר ימות השבוע. יתר על כן, אנו קוראים שהם הופיעו בין אחיהם היהודים המסורתיים בבתי הכנסת בשבתות.-
או בגלל שקראנו גם שפול אסף את התרומות ביום הראשון של השבוע?

ובכן, מנקודת מבט יהודית, זו בדיוק ההוכחה לכך שימי ראשון לא נחשבו כקדושים על ידי התלמידים הראשונים, כיוון שאנו אף פעם לא עוסקים בכסף או בדברים חומריים אחרים ביום קדוש. –


בדיוק כמו במקרה של לידת ישוע, אלוהים מעולם לא ביקש מאיש לחגוג את תחייתו ביום מסוים בשבוע במקום השבת.

האם שומרי יום ראשון טועים?

כן כמובן! למה?

כי הם לא מבינים ומזהים את מה שהוסבר זה עתה למעלה.

ברוב המקרים, ימי ראשון שלהם הם רק זרעי הפרא הנותרים של שורש קתולי לא מעושב.

הם אפילו לא שמים לב שעדיין לא שקלו מחדש את שאלת יום המנוחה השבועי, הם עדיין מנציחים את המרד הקבוע, שנועד "לדה-ייהוד" את דת המדינה שזה עתה אומצה. האימפריה הרומית של אותה תקופה נאלצה לשמר מסורות פגאניות רבות, אלים וחגים כדי שההמונים האליליים שחיו ביניהם לא ימרדו נגד הסדר החדש. כך השתלט היום הקדוש של אל השמש (ראשון – זונטאג) על השבת המקורית של אלוהים. אותו הדבר קרה במקרה של חג המולד, חג הפסחא וכל החגים של כל מיני קדושים.

לסיום, חשוב לנו, תלמידי עידן רוחני מסוים במשיח, לזכור שציות אינו כרוך בכך שהאלוקים יקבל עיוות ממקור אנושי או אפילו דמוני כדי לא להרגיז את הרוחות ולשמור על שלמות העדר. , אלא להיפך

זה תלוי באדם לציית לכללים שנקבעו על ידי יהוה שהפך לבשר במשיח ואשר מתגשמים בנו על ידי רוח הקודש.

כמה מחשבות על בתי כנסיות שומרי שבת

אין לחשוב שהחזרה לשבת הופכת אותך לחוץ-נוצרי או מבטיחה את ישועתך בפני עצמה. למרבה הצער, זה מאוד עצוב שרוב הכנסיות שומרות שבת פשוט משחזרות את הציווי הזה ברמה כה פרושה, שהעדר תוכן רוחני לא רק הופך את המאמצים והרפורמות שלהם לחסרי תוחלת, אלא גם הופך אותם לאויבים גדולים עוד יותר של השבת השבת האמיתית מאשר הכנסייה הרומית עצמה עם כל ימי ראשון וחגיות השקר שלה.

לעתים קרובות מאוד, שומרי יום ראשון נידונים, פשוטו כמשמעו, והדבר נעשית שאלה של ישועה אם מישהו מתעקש לשמור על יום ראשון, אפילו מתוך בורות. למרות שאני גם חושב שהמשך מרד במשהו שרוח הקודש כבר האיר לנו עליו יכול בעצם להוביל לאובדן ישועתנו. אבל להכריז שקיום חוק זה או כל אחר הוא תנאי להצלתנו זו פשוט כפירה.

בינתיים, במקום להתמלא ברוח הקודש, הקהילות הללו מעריצות את מייסדי הכנסייה שלהן, והעדר הנהגת רוח הקודש הוביל אותן במקרים מסוימים כל הדרך חזרה ליהדות רבנית חסרת משיח. זה מה שקרה בטרנסילבניה במאה הקודמת, שם הוצאו להורג לבסוף כמה מאמינים, יחד עם אחיי היהודים האחרים, בתאי גזים.

נטיות השבתון של ימינו מובילות רבים גם לכיוון היהדות, או פשוט של האוניטריות, כאשר רבים מרחיקים לכת ומתחילים להתכחש למציאות השילוש הקדוש.

אני מזכיר את המקרים האלה כדי שנוכל לראות שאמנם טוב מאוד וצריך לחזור לשורשים היהודיים, אבל

אם כל זה לא יקרה במשיח ובהדרכת רוח הקודש, דרך לידתנו מחדש,

אנחנו יכולים בקלות לחזור אחורה מתחת לחוק לפי המכתב הרצחני.

אם היא רוצה להגיע לשם, עדיף אפילו לא לעזוב את מצרים שלנו, ככל שיהיו שקריים חגיה וימי ראשון שלה.

רפורמה אמיתית ויעילה

סוף סוף אפשר לקבל את זה

כל רפורמה יכולה לבוא רק באמצעות רוח הקודש.

רק דברים שנצרבו בלבך ייחשבו כרפורמות אמיתיות ולא הרעיונות האינטלקטואליים והתיאולוגיים הטובים האלה שיכולים לצאת ממוחך?

השאלה אם יש לנו רוח הקודש או לא?

אם כן, האם רוח הקודש כבר הביעה את רצונו בעניין זה בחיינו האישיים?

אם כן, האם אנו מצייתים לו?

אם לא, אז בואו נקבל את ההחלטה הנכונה ולא נמרד יותר.

אם אין לך עדיין את רוח הקודש, הבה נבקש מישו את ההכרה בחטאיך, כדי שתוכל לחזור בתשובה, להיטבל במים ולאחר מכן באש. אחרת תמשיכו להתפלש בדתיות פושרת וריקה.

אז הבה נבחר את השלמות שמציע המשיח, מכיוון שהיא בחינם ותגמולה הוא חיי נצח.

משם זה תלוי בנו עד כמה אנו מחזקים את רוח הקודש לעשות את עבודתו המקדשת בנו לפי רצונו ולוח הזמנים שלו. אל לנו להאשים את השטן ורוחות זרות אם נתקע ברמה רוחנית מסוימת, מכיוון שאנו היחידים האחראים אם נעצים את אלה במקום למשיח לעצור אותנו.

הרדיפה לא תבוא בעיקר מבחוץ, אלא מאלה שעדיין אנו מחשיבים את אחינו היום.

הבה נהיה אמיצים, נמשיך בעבודתה של רוח הקודש, גם אם אנו גורמים לפילוג בקהילות שלנו מאז

הרפורמה חייבת להימשך עד שנחזור לדגם של הכנסייה הראשונה והאמיתית המתוארת בספר מעשי השליחים.

אנחנו לא אלה שחייבים לעשות את הרפורמה הזו. אנחנו פשוט צריכים לתת לרוח הקודש להגשים את העבודה הזו. הדבר היחיד שאלוהים מצפה מאיתנו הוא להישאר צייתנים בטוהר האח שלנו ולעשות את הצעדים שהוא רוצה שנעשה ברגע שהוא אומר לנו שהגיע הרגע.

קרא גם: המסר של הנביא יחזקאל לחג המולד, ראש השנה: כשהמשיח נולד!

richard.sipos/z.shlomo/2022/9/11

משרד: מצוות הלחימה

משרד: מצוות הלחימה

כִּי־תִקְרַב אֶל־עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם׃ וְהָיָה אִם־שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל־הָעָם הַנִּמְצָא־בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ׃ וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ׃ וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת־כָּל־זְכוּרָהּ לְפִי־חָרֶב׃ רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל־שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת־שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ׃

דברים כ', י' – י"ד

שוב, רבים נעלבים מכך ומגיבים בהאשמות ב"אלוהים" האכזרי והנקמני של הברית הישנה.

היום, עבור אלה מאיתנו שנמצאים תחת חסד במשיח, המילים האלה באמת לא עוסקות בתקיפה והרג של אויבינו, אפילו לא מתוך הגנה עצמית

עם זאת, קרבות עדיין נמשכים היום יותר מתמיד, אבל לא נגד בשר ודם יותר

עבורנו המאמינים, נמשכים קרבות רוחניים נגד התקפות חיצוניות ופנימיות. לרוב, השמימיים נלחמים עבורנו, אדוננו וצבאות המלאכים שלו מגנים עלינו, אך ישנם מצבים בהם עלינו להתוודות במודע על הבטחותיו של הנצח ולצוות על רוחות זרות לעזוב בשם ישוע מכיוון שאין להם זכות. עלינו יותר.

נגד המעצמות הזרות הללו, אין רחמים, אין הומניזם, עלינו להכות ולהרוס אותם ללא רחמים. אולם הניצחון מביא תמיד את שלל המלחמה: בעיקר ברכת החירות, אך גם ברכות רבות אחרות.

ובמקרה שבו אנו מתמודדים עם הרוחות הזרות הללו דרך אנשים, אז המצב שונה והאסטרטגיה משתנה.

אנו רואים שחוק המשיח הזה מצווה עלינו להציע שלום – קודם שלום!

יש להפריד בין האדם שנושא חטא ומחכה לישועה מהחטא עצמו.

אם החוטא, בערלת המילה שלו, יקשיב לכללי היסוד שקיבל כל אדם בלבו בהריון, אז יש סיכוי שיכיר בחטא וייפטר ממנו בקבלת עזרתנו ושירותנו. ואם תוביל אותו למשיח, זה ניצחון עיקרי שיהיו לו אינספור פירות גם בחייך. כחיילים של ישוע, עלינו לעזור למאסטר שלנו להרוג את הזקנים של שכנינו כדי שיהפכו לבריאה חדשה במשיח. עם זאת, במקרה זה, האחים שזה עתה נולדו לא יהיו עוד עבדכם, כפי שקראנו בציווי לעיל, אלא כמוך וכמוני, הוא/היא עומדים להיות גם עבדו של המשיח. אבל כפי שאנו יכולים לקרוא את זה, אתה גם הולך ליהנות מהגזל שמגיע מהניצחון הזה. אתה תיהנה מכל הפירות של שירות מנצח בכך שתבורך באחים ואחיות חדשים במשיח שעשויים להפוך לבני לוויך בשירות.

כך אתם הולכים לאגור לעצמכם אוצרות בגן עדן, בהם עש ושרצים אינם משמידים, ואיפה גנבים לא פורצים פנימה וגונבים.

ואם הוא לא יקשיב, נהרוג אותו? ברור שלא. לא כמו שאנחנו חושבים. כאן שוב, המשפט נמצא כולו בידי המשיח. אם האדם מתנגד לך, הוא מורד בישוע. ואם האדם ייכנע במודע לרוחות הזרות המחזיקות אותו בשבי ומכריחים אותו לחטוא, במוקדם או במאוחר יתפוס דינו של המשיח את אותו אדם ויכול להוביל אותו למוות נצחי.

ישוע גם חוזר על פקודה זו כאשר הוא שולח את תלמידיו בלוקס 9 ו-10:

וַיּׂאמֶר לָהֶם אַל־תִּקְחוּ מְאוּמָה לַדָּרֶךְ לׂא מַטּוֹת וְלׂא תַרְמִיל וְלׂא־לֶחֶם וְלׂא־כָסֶף וְאַל־יִהְיֶה לְאִישׁ מִכֶּם שְׁתֵּי כֻתֳּנוֹת׃ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר תָּבֹאוּ בוֹ שָׁם שְׁבוּ־לָכֶם וּמִשָּׁם צֵאוּ׃ וְכׂל אֲשֶׁר לׂא־יְקַבְּלוּ אֶתְכֶם צְאוּ מִן־הָעִיר הַהִיא וְנַעֲרוּ אֶת־הֶעָפָר מֵעַל רַגְלֵיכֶם לְעֵדוּת בָּהֶם׃

לוק ט : ג – ה

אנחנו חייבים לדבוק בציווי האחרון הזה, אנחנו לא הורגים אף אחד פיזית, אנחנו רק מנערים את האבק מהרגליים. אם הם דוחים את השלום שאנו מציעים להם, הם מכריזים על עצמם כאויבי אדוננו. ברגע זה עלינו למסור אותם לבית המשפט העליון עם הסימן הזה של ניקוי האבק מהרגליים. ואז, אם הם ימשיכו להתנגד עד הסוף, המשיח עצמו יוציא לפועל את הדין עליהם בהתאם לציווי הקודם והמקורי שצוטט לעיל.

לסיכום, הציווי המקורי של הברית הישנה בתוקף. אבל זה לא אנחנו ולא עכשיו, אלא המשיח הוא השופט היחיד. אבל עדיין בהיותו בתקופת החסד, הוא עצמו מציע לכולם את ההוצאה להורג של זקנינו ברמת רוחנו כדי שנוכל לקבל חיי נצח. אך ברגע שישוב ישו, חוקי עונש המוות הללו יתגשמו גם ברמה הפיזית על פי פסק הדין המקורי הנדרש על ידי הברית הישנה במקרה של כל אלה שלא חיו בחסד זה וכך ימותו פעמיים ולתמיד .

שוב, מצווה, שהועלתה לשלמות על ידי גואלנו: בשילוב עם חסד, היא התקיימה ברמת הרוח.

RichardSipos/Z.Shlomo/2022/9/9

מהות החוק

מהות החוק

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלׂהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מַדָּעֶךָ׃

שתי מצוות אלו מכילות את כל האחרות. פירוש הדבר הוא שעשרת הדיברות, 5+5, הן ההסבר והפיתוח של שתי הדיברות הגדולות הללו המסבירות ביתר פירוט: כיצד לאהוב את יהוה ואת רעתנו.

וכל שאר המצוות הכתובות בתורה (דברים) הן ההרחבה וההסברים המפורטים יותר של 2 אלו ושל ה-10 שמהן הן נובעות. כל פיתוח עוזר לנו לחזות טוב יותר ולהגיב במקרים ספציפיים.

אם ישוע הוא הַדָּבָר שהפכה לבשר (יוחנן א' יד), ואם ישוע הוא האהבה בעצמו, איך מישהו יכול לומר שהחוק כבר אינו תקף היום?

גם פאולוס לא אמר הצהרה כזו, למרות שדבריו עשויים להיראות לעתים קרובות כסותרים זאת (איננו תחת חוק וכו'). אבל באיזה הקשר הוא אמר את המשפט הזה ומי מסוגל להבין זאת ברוחו?

רוח המשיח שומרת על החוק. אם הוא חי בנו, אז החוק כבר לא יכול לשפוט אותנו, ולכן אנחנו באמת לא תחתיו.

לפי אילו כללים נוספים תוכל רוח הקודש להדריך אותנו מבפנים, אם לא אך ורק באמצעות מצוות האהבה, שהם סך כל שאר מצוות התורה?

ישוע לקח מידיהם של בני אדם את הזכות להוציא לפועל את הדין הנובע מהחוק. הוא לקח לעצמו בחזרה את הזכות הזו. לכן, גם החוקים הקשורים למוות תקפים היום. אבל לישו בלבד יש את הזכות להרוג כל אדם. ומכיוון שזמן החסד עדיין בתוקף, פסק דינו חל בעיקר ברמת הרוח לעת עתה, כאשר הזקן שלנו יוצא להורג כדי שנוכל להפוך ליצירות חדשות.

ראה: עונש מוות (שם מתחילים החיים)

מדוע פאולוס סותר את ישוע? "אנחנו לא תחת החוק" / "אף שמץ, אף נקודה, לא יעבור מהחוק"?

בואו נתחיל מעיקרון בסיסי שעלינו ליישם בכל הנסיבות:

אם יש סתירה בין דבריו של ישוע לאלה של כל אופי אחר בתנ"ך, הסטנדרט הוא תמיד מה שישוע אומר.

אם אנחנו לא מבינים, בואו לא נאחז במה שהכי חביב עלינו או במה שתיאולוגים הכניסו לנו לראש במשך מאות שנים. עד שנהיה מספיק חכמים ובוגרים מבחינה רוחנית כדי להבין את דבריו של פאולוס, שאכן הם לעתים קרובות מאוד קשים להבנה, עלינו להיאחז בתקיפות ובבלעדיות בדבריו של ישוע ולפעול בהתאם.

ואז, כאשר אנו מגיעים לרמת בגרות וצייתנות מספקת, אנו מבינים את זה לבסוף

פאולוס מעולם לא סתר את ישוע

ההבדל הגדול ביניהם היה שבניגוד למסר של ישוע, המסר של פאולוס הופנה בעיקר לאנשים שכבר נולדו מחדש, ואשר היו בגילאים ומצבים רוחניים שונים מאוד. אני יכול לומר שישוע היה "במצב קל יותר" מאשר פאולוס, מכיוון שכולם היו באותה רמה רוחנית ואף אחד עדיין לא נולד מחדש וקיבל את רוח הקודש. ישוע היה מסוגל להעביר מסר הומוגני שחל על כולם.

לכן, המסרים של פאולוס מדברים באופן שונה לאנשים בהתאם לרמת הבגרות הרוחנית שלהם והוותק שלהם כתלמידים. אנחנו לא מדברים באותה צורה לילד בן 3 ו-13, ואין לנו אותן דרישות מהם. פחות שואלים מהקטנים, ובמקרה של הגדולים חלים יותר כללים.

פול כתב את מכתביו על פי סוג של שיטת הוראה מובחנת, כמו כאשר מורה מלמד תלמידים בגילאים ורמות שונות באותה כיתה ובמקביל. כל מי שהוא מורה, והייתה לו אי פעם הזדמנות לעבוד ככה, יודע על מה אני מדבר. כולם שומעים את כל מה שנאמר, אבל לא הכל מכוון לכולם, לפחות עוד לא או כבר לא. לכן, יש צורך להבהיר מה התלמיד צריך ומה אסור, לא יותר או עדיין לא לשים לב, כדי לא להיכנס לבלבול.

יתר על כן, ההטעיה השיטתית של דברי פאולוס, כמו במקרה של קטעים רבים אחרים בתנ"ך, נובעת מהעובדה ש

מאמינים נוטים לעתים קרובות להוציא פסוקים מהקשרם כדי לתת להם משמעויות שאין להן שום קשר למשמעויות המקוריות שלהם

האם ישוע לפחות ריכך את התורה?

החוק לא רק תקף, אלא הוא יעיל יותר מאי פעם.

ישוע לא ביטל את החוק, אלא להיפך העלה אותה לרמה רוחנית גבוהה יותר

בימי הברית הישנה די היה להימנע מלעשות דברים אסורים, אך מפי ישוע עצם המחשבה על הפרת חוק נחשבת לחטא. לא מספיק לא לשכב עם מישהו, עלינו אפילו להימנע מלדמיין את זה!

עם זאת, החסד מורכב בדיוק מהשתחררות אפילו מהמחשבות הנסתרות והעמוקות ביותר שמנסות לפתות אותנו מבפנים. ואכן, אם אנו נולדים מחדש, כלומר אנו חוזרים בתשובה, אז אנו מקבלים את טבילת המים ולאחר מכן את זו של האש כאשר אנו מתמלאים ברוח הקודש, יש לנו הבטחה לגאולה ולהתנקות ממחשבות חטאות.

אולם אי אפשר להגיע לתשובה ללא קבלת פסק דין שכן הוא:

כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה דַּעַת הַחֵטְא׃

הרומים ג:כ

במה שונים הברית הישנה והחדשה?

ההבדל בין שתי הבריתות הוא החומר שעליו כתובות הדיברות: אבן במקרה הראשון / לב בשר או רוח בשני.

ההבדל הגדול בין הברית הישנה והחדשה הוא שהראשונה הייתה ברית חקוקה באבן, ולכן חלשה ובעיקר תיאורטית. ואילו הברית החדשה היא הגשמה של הראשונה, שהייתה רק צל שלה. הברית השנייה פועלת ופועלת באמצעות המשיח בכוח ובסמכות ואינה מנוהלת עוד על ידי האדם, אלא על ידי רוח הקודש.

יתר על כך,

הברית החדשה משחררת את בני האדם מהנטל של שמירת החוק על ידי נטיעתו ישירות בליבם כך שהתורה תפעל באופן מעשי בפני עצמו

החוק לא השתנה אפילו טיפה! ואם אני לא טועה, שמים וארץ עדיין שם. מתי ה':18

יין ישן בעורות ישנים ויין חדש בעורות חדשות: היין הישן היה לא אחר מאשר האות החקוקה באבנים, ההורגת. יין חדש, לעומת זאת, הוא זה שהוא רוחני וחקוק בלב ומביא חיים.

יתר על כן

המשיח גדול מהחוק. אז מי שנמצא בו הוא מעל התורה עמו

ומשפטו אינו מגיע אלינו, ולכן איננו עוד תחת החוק; אכן. אף על פי כן, עד שהעולם יעבור, הכל ממשיך לעבוד על פי החוק.

הברית הישנה הייתה לחדשים מה הייתה הגר לשרה, מה השפחה לחופשיה, מה הר סיני לציון ומה משה למשיח. כְּמוֹ כֵן,

לוחות האבן היו תצורת שתי לשונות האש הללו

שהופיעו מעל ראשי התלמידים בחג השבועות (חג השבועות) כדי לחדור ולחרוט את עצמם באופן סופי בלבם.

כמו כן, יש לציין שהברית החדשה מאופיינת בחוק הרבה יותר מאשר הברית הישנה. ה"רבנים" מנו 613 מצוות בתורה בנוסף ל-10 מצוות ו-2 הלכות האהבה. למעשה, אני מעריך שבתורה יש 650 עד 700 גזירות. ואכן רבים לא נלקחו בחשבון. למרות זאת,

בברית החדשה יש לנו יותר מ-1000 מצוות

"המצוות החדשות" הללו אינן אלא בירור וחזרה על הישנות, ניסוחן מחדש, חידודן וביצוען האולטימטיבי ברמת הרוח. למעשה, אף אחד מהם אינו חדש, אלא קשור בקשר הדוק לישנים ונחתם בצו הכוהנים של מלכיצדק, כאשר המכתב מתעורר לחיים.

הברית הישנה = עבדות / הברית החדשה = חופש

עבדות היא כאשר אתה מנסה לציית לחוק כדי לרצות מישהו, במקרה הזה את אלוהים או אפילו את עצמך. אבל בעומק הלב היית רוצה לעשות משהו אחר לגמרי, אפילו ההפך המושלם ממנו. איזה נטל מדהים. איזה חיים מלאי חרטה ובעיות מצפון. איזה בזבוז עצום ומתמיד של אנרגיה כדי להיות מונעים את עצמך מלפעול לפי האינסטינקטים שלך. אלו הם חייו של סיזיפוס, של העבדים בגדלי הרומאים, או של אבותינו היהודים במצרים, וכל מי שחושב שהוא יכול לקיים את החוק בכוחות עצמו.

אבל כשהחופש מגיע, הלב שלנו הוא שמתחדש ברוח הקודש ועל פי החוק. כאשר אנו משתחררים אנו מקיימים את גזירות ה', באמצעות הבן השוכן בנו, בלב טוב ובכל נפשנו, מבלי לשאוף לשום דבר אחר וכל זאת ללא מאמץ מיוחד מצידנו.

מה לגבי הגזירות המסדירות את המקדש, הכהונה והקורבנות?

גם גזירות אלו פועלות באותו אופן. חוץ מהיום

יש לנו רק כהן גדול אחד, ישוע, ואנו, חברי גופו, כולנו לוויים המוטלים על שירות המקדש השמימי הזה.

המקדש הארצי היה דמותו של השמימי, כפי שקיבל אותו משה. לפיכך, הדין זהה, רק סדרו ואופן תחולתו השתנו. ישוע לקח בחזרה את הזכות להוציא לפועל את הדין מידיהם של בני אדם. הוא לבדו מוסמך להחיל את העונשים וזאת ברמת הרוח, כל עוד זמן החסד בתוקף. אבל כשיחזור לשפוט את העולם, אכיפת העונשים תיעשה גם פיזית בעולם הגלוי ועליו. שם, הוא ישמיד באופן סופי ובכל הרמות את החוטאים שלא מסרו למוות את הזקן שלהם אליו.

הקורבן הוקרב אחת ולתמיד.

עם זאת, קורבנות קטנים נוספים נחוצים כדי שגוף המשיח יתפקד כמקדש גם היום.

הקרבה היא כשאני יוצא לשרת אחרים, אני מקריב את הזמן והאנרגיה שלי. יתר על כן, לעתים קרובות אני זורע, אבל מישהו אחר יקצור. גם זו הקרבה. הקרבה היא גם כשאני מוותר על דברים, ובכך מוותר על השומן של הבהמות שמקריבים כקורבן על המזבח במקום לצרוך אותו בעצמי. הקרבה היא גם כשאני צם, כשאני פורש להתפלל, כשאני מגדל את ילדיי בשם ה', כשאני שם את רצוני בצד כדי שייעשה. אני מקריב קורבנות כשאני הולך לבקר אלמנות, יתומים, אסירים, חולים ועניים.

הגזירות הישנות היו רק צללים והבטחות לקורבנות הרוחניים והמושלמים הללו מהלב.

שכן, אז הם נוהלו והוצאו להורג על ידי גברים. אולם כיום, ישו הוא זה שגורם להם לעבוד.

אבל זה עובד גם הפוך. כי יש לא רק דיני איסור, אלא גם דיני "כיף". הלוי מרוויח לפעמים מהשומנים של הבהמות המוקרבות כלומר מהדברים הטובים, וזכותו לאכול אותם כרצונו. העובד ראוי לשכרו ולעולם לא צריך להתבייש לקבל נדבה בכל צורה וליהנות מברכות כאלה. אנחנו רק צריכים להימנע מליפול לעודף ולאהבה לכסף ולמוצרים חומריים ומעל לכל לא לקבל שום דבר מאנשים שברור שרוצים לקנות אותנו.

הצעיף: לא רק על עיניהם של יהודים

בדיוק כמו במקרה של יהודים מסורתיים שהתלמוד הכוזב שלהם וזיהומים בבליים אחרים מנעו מהם לזהות את המילה שהתבשרה והופיעה בישוע, אותו צעיף בא להעיב על מראה חלק ניכר מהנצרות. הצעיף הזה הוא שמונע מהם להכיר במצוות בישוע. גם אם יקבלו אותו כמשיח, הם מסרבים לראות בו את התגשמות מה שקיבלו היהודים באמצעות משה. בשני המקרים, השטן דאג שהצעיף יונח בין התורה לישו כך

מצד היהודים לא יכירו בהלכה בישועה. ומהצד של הנוצרים, הם ימשיכו לסרב להכיר בחוק בישוע.

אז בואו לא נפחד מהחוק, כי הוא החבר הכי טוב שלנו. זהו כלי שרבנו משתמש בנו כדי שלא ניפול חזרה לחטא לאחר שהשתחררנו ממנו. על ידי התכחשות לחוק, אנו חוסמים את עבודתה של רוח הקודש, ויכולים להרחיק לכת ולצער אותו.

המצוות הן כמו שלטים שעוזרים לנו להישאר במסלול ובדרך הצר המובילה לישועה. תמרורים אינם המטרה או היעד. ומי שמחשיב אותם ככאלה, בסופו של דבר מתרסק בהם ובסופו של דבר מת. המשיח הוא המטרה ומי שהולך אליו יקבל את חיי הנצח.

התורה היא הפדגוג שלנו כדי שנוכל להכיר את המשיח יותר ויותר ולהתקרב אליו.

כאשר אנו קוראים את מצוות הברית הישנה, ​​אנו מבינים בהדרגה את משמעותן עבורנו בתנאים הנוכחיים. מה מסמלים החמור, הפרה ושאר המושגים הקשורים לחקלאות. גם לתושב עיר בן זמננו, יתגלה לו מה משמעות המושגים הללו כיום במצבנו המודרני. הוא יוכל להבין שחוק כזה וכזה כבר התממש בחייו במצב נתון מבלי שידע אותו מראש ומבלי שהיה צריך לחשוב על מנת לפעול לפיו. הוא יכבד את זה לא מתוך פחד, אלא באופן אינסטינקטיבי ומתוך אהבה לאלהים או לחברו, כי המצוות נחקקו בלבו.

ידיעת התורה לאחר שנולדנו מחדש מחזקת את אמונתנו שהמשיח באמת חי בנו ומעידה על נוכחות רוח הקודש בליבנו.

החוק באמת הופך לקללה כאשר אנו לוקחים אותו לידינו ומצייתים לו כדי לזכות בפרס כלשהו. היא הופכת לקללה כאשר אנו משתמשים בה כדי לשפוט אחרים ללא אהבה וללא רוח הקודש. פעולות כאלה הן סימנים לכך שמשהו לא בסדר עם הברית שלנו במשיח. במקרים כאלה, אמור לעצמך שחשבת שנולדת מחדש, אבל ייתכן שמישהו (אפילו את עצמך) הטעה אותך. בחנו את עצמכם וראו מה עוד לא הוסדר בחייכם. האם זו התשובה, הטבילה במים או הגשמה ברוח הקודש? מה חסר? כי אם אתה סובל מהתופעות האלה אתה עדיין ברמת הדתיות והצדקנות. כדי לא ליפול לטעות זו, אחרים, לעומת זאת, בוחרים בקיצוניות השנייה ומתחילים להתכחש לחוק. במקרה כזה, אתה גם הופך את עצמך לעובר על החוק, ואינך מבין שאתה דוחה את עצם המשיח.

רק מי שחקק אותן בלבו ידבר על המצוות ויעז ללמד אותן.

במסע התלמידות שלנו, קידושנו מתממש על ידי העובדה שהמצוות משוחזרות ברציפות ומופעלות מחדש במוחנו.

אז אל לנו לעמוד בדרכה של העבודה שרוח הקודש רוצה לבצע בנו.

ראה גם: שבועות, מצוות ביהושע המשיח?

richard.sipos/zeev.shlomo/2022/09/07

Pin It on Pinterest