יוסף הרועה בין הרועים
מהתחלת סיפורו, אנו למדים שיוסף דיווח על חדשות רעות לאביו על אחיו שנולדו למשרתות לאה ורחל. זה אולי לא נראה מאוד חיובי ממבט ראשון ואנחנו עשויים לחשוב שיוסף היה ילד מפונק שהוקיע בכוונה את אחיו כדי להכפיש אותם ולחזק את תדמיתו שלו בעיני אביו. אולם יעקב עצמו הוא ששלח את בנו למלא שליחות זו ולא היה מדובר בהטחת האשמות שווא, אלא בהשגחת עין מיטיבה על הבנים שללא ספק נזקקו לכך. יעקב עשה הרבה טעויות בעבר, כי הוא היה גבר, צעיר מלא חיוניות והורמונים שלעתים קרובות דחה את הגשמת הרצון האלוהי בחייו. אף על פי כן, הגענו לכאן לתקופה בחייו של יעקב, שבה האדם שלו מתחיל לצעוד אחורה ונותן יותר ויותר את הדרך לישראל הזה שה' תמיד רצה שהוא יהיה. כעת, אנו קוראים על יעקב מבוגר, מנוסה יותר וחכם הרבה יותר ממה שהיה קודם. אנו רואים אדם שמתוודע לאופי קריאתו ושל בניו, במיוחד במקרה של יוסף. לדעתי, יעקב לא טעה כשהעדיף את יוסף על פני ילדיו האחרים. הוא לא טעה בכך שעשה לו חלוק יפה ושלח אותו "מרגל" אחרי אחיו. יחס מועדף זה אכן היה ברצון ה'. בחירתו של יוסף בין אחיו, כמו זו של יעקב לעומת עשו, הייתה רצונו של הקב"ה ולחלוטין לא תוצאה של רגש אנושי. לא יצחק ורבקה החליטו שיעקב יהיה החביב על ה'. במקרה של יוסף, זה אותו דבר. יוסף הוא דמות נפרדת בין 12 בני יעקב, שליח בין השליחים בעל קריאה פסטורלית למלא בקרב אחיו. רועי צאן יוצרים גם עדר שבו החברים מתפזרים לעתים קרובות ומשאירים את העדרים שהוקצו להם ללא השגחה או הגנה.
כך שלח האב את בנו יחידו לשמור על עמו, להביא לו חדשות על התנהגותם ובסופו של דבר לאסוף את הצאן המבולבל מבחינה רוחנית. גם ישוע המשיח היה שנוא על רוב אחיו מאותן סיבות כמו יוסף, כי היה לו קשר עמוק ואינטימי יותר עם האב, לבוש יפה יותר, קריאה בעלת ערך רב יותר.
יעקב אכן פעל על פי רצון ה' בכך שהעדיף את בנו יוסף ושלח אותו אל אחיו בלבוש מסוים. הדבר נעשה דווקא לטובת האחים הכפויים, כדי שלא יתפזרו ולא יהרסו את מורשת המשפחה. זו הייתה ההשגחה שהם סירבו בכך שדחו את יוסף.
חלומותיו של יוסף
ליוסף יש שני חלומות, שאחד מהם מרחיק לכת עד כדי כעס על אביו. האחד מראה אלומות והשני מככב. אלומות אחיו השתחוו לפניו, והשמש, הירח ואחד עשר הכוכבים כן השתחוו ישירות לפני יוסף. התגשמותן של נבואות אלו תתרחש בקרוב מאוד. למעשה, הרעב פרץ די מהר ואחד עשר האחים זחלו לרגלי יוסף לבוש כנסיך מצרים. אלומות האחים אכן השתחוו לאלו של יוסף. עם זאת, רק החלום הראשון מתגשם כאן. יעקב, עדיין לא משתחווה לבנו ולאמו רחל עוד פחות מאז שהיא מתה הרבה לפני שהוא חלם משהו. איך מתממש החלום השני הזה, כשהשמש והירח, כלומר, אביו ואמו מפארים את בנם? התגשמותה של נבואה זו אינה מתרחשת בעולם הגלוי. זהו אירוע המתרחש ברוח כאשר נשמותיהם של יעקב, רחל ואחד עשר האחים פוגשות את ישוע ומכירים בו כמשיח וגואל. בינתיים, אחד-עשר הכוכבים אינם מוגבלים רק לאחד-עשר אחיו של יוסף, אלא הם מייצגים את כל הצאצאים, 144,000 הניצולים המפורסמים, כל עם ישראל שיש לו הבטחה להכיר בזהות האמיתית של משיחו, ואשר ישתחוה בטקס. רגליו של ישוע המשיח.
מנקודת המבט האנושית, זה אכן שערורייתי לשמוע ילד אומר דברים כאלה על הוריו, במיוחד בהקשר ההיסטורי והמוסרי של המזרח התיכון באותה תקופה. יעקב נעלב, אבל הוא שומר את הסיפור הזה בזיכרונו, מה שאומר שעמוק בפנים הוא מרגיש שמה שילד הפלא שלו אמר צריך להיות נכון. בשלב זה של הסיפור אנו יכולים להבין את הסתירה של דברי ישוע לפרושים כאשר הוא טען שהוא בנו של דוד ואדונו בו זמנית (מרקוס י"ב: 35-36). ההקבלה זהה. כשם שיוסף היה הדמות המקדימה של המשיח, כך הייעוד שלו כל כך מרומם שאפילו הוריו חייבים להשתחוות בפני כוח כזה. למרות היותו פיזית צאצא של דוד המלך על פי אילן היוחסין שלו, המשיח מושל באופן דומה על כולם והכל ברוח אפילו על דוד עצמו.
מספר הדמויות המקראיות הן הדמויות המקדימות של ישוע המשיח, כמו משה רבנו. אולם, מעטים מראים טוהר ותמימות כמו יוסף. הוא זה שגילם בצורה הטובה ביותר את קדושתו של הקדוש ביותר. יוסף היה אחת הדמויות המקראיות שבהן הצד האנושי היה הכי נעדר. אין זכר לחוסר התאמה או טעות אנוש בעניינו. הוא הקדים את ישוע המשיח מנצרת, שכמוהו נדחה על ידי אחיו שלו ולא נמכר תמורת 20, אלא תמורת 30 כלי כסף על ידי אחד מהם. הוא המשיח שלרגליו יעקב ורחל משתטחים דרך קבע בעולם הרוחני, במלכות השמים.
מיהודי למצרי, ממצרי ליהודי
יוסף נולד, כפי שהיינו אומרים היום, כ"יהודי", אבל ליתר דיוק, הוא נולד כישראלי. (המונח יהודי מגיע מצאצאי יהודה ובנימין שגורשו מישראל במהלך חורבן בית שני בשנת 70 לספירה והיום מהווים את מה שנותר מעם ישראל). אולם בגלל חטאם של אחיו, הוא נאלץ לאשר זהות אחרת לזמן מה. יוסף היה מתנת ה' למשפחתו ולאחיו בפרט כדי שבאמצעות חזונותיו, נאמנותו וסגולתו יוכל להשגיח ולשרת אותם. מאידך, הם סירבו להשגחה זו. מסיבה זו הפקיד הקב"ה את עבדו לכוח זר לזמן מסוים. המצרים ראו וקיבלו את עליונותו של יוסף עד כדי כך שהם העלו אותו למעשה לדרגת פרעה. מצרים רצתה אותו וקנתה אותו ב-20 שקלים כדי להשתמש בו ולנצלו למטרותיהם. למרות שזה היה מתוך אינטרס אישי וקהילתי, המצרים אהבו וכיבדו אותו. הוא זכה לשבחים רבים עד שהריבון האלילי העליון קבע אותו כיד ימינו. בעקבות דחייתו של ישוע המשיח, החל אותו תהליך. ישוע אומץ על ידי אימפריה רוחנית שבה הוא קיבל מקום מיוחס לצד או ליתר דיוק מדרגה מתחת לפרעה. באימפריה הזו שהיא כעת חזקה מאי פעם, שמו נקרא באהבה וכבוד בקרב אלים חייזרים רבים אחרים. אנחנו יודעים מי הם הפרעונים האלה ועל מה האימפריה הזו. מהשד של מרים הבתולה הכוזבת דרך עדר ה"קדושים" ומוסדות אנושיים אחרים בשם כנסיות, אנו מובילים לבסוף אל האדם של האפיפיור ושאר הרשויות והכנסיות ה"פסטורליות" אשר, קורא את שמו של ישו, מתנשא הזכות למשול על מיליארדי בני אדם. כמו יוסף, ניתן לו עוד מעיל, עוד פרצוף ואפילו עוד זהות. אל לנו להיות תמימים, אל תחשוב שאנחנו כאן רק מדברים על הכנסייה הקתולית, למרות שהכנסייה הזו היא המנהיגה בתהליך הזה. אנחנו מדברים כאן על תנועה גדולה יותר החורגת מגבולות רומא וכוללת את כל הזרמים הרוחניים אפילו הרבה נוצרים אולטרה-רפורמים. אייקונים, פסלים וביטויים כריזמטיים אחרים של האל בעל הפנים החיוור-זקן הם כולם זיופים של האדם האמיתי של המשיח. האקומניות היא המכשול העיקרי בהכרה במהות המשיח.
בקיצור, אנו רואים ביוסף יהודי שהפך לסמכות העליונה של מצרים. דרך יוסף נכנס העם למצרים. זה יהיה אחר כך על ידי איש משה שזה ייצא מזה. יוסף נולד כישראלי והפך למעשה לפרעה, משה יתחיל את חייו ככמעט שהוא פרעה בעצמו כדי להפוך סוף סוף שוב לישראל. סיפור דומה התרחש לפני כ-2000 שנה. כאשר נמכר ישוע למצרים של אז, לרומא שהשתמשה בו בעיקר למטרות שהיו זרות לרצון הנצחי שהוא התגלם. אבל הקב"ה מתערב בחייו של כל אחד ושולח את רוח קודשו לפקוח עיני עמים כדי להבדיל בין המקור לבין התרמית. ברצון ה' הופך עבודת האלילים לגאולה וגאולה אמיתית. שכאשר אלה שפונים באופן לא מודע לזיופים של מושיענו, מכירים מי הוא באמת. הנצחי רוצה שכולם יעברו מפולחן הצלב לשלטון המשיח. מצד שני, הגלימה הסגולה שלבש לפני מותו ניתנה לו על ידי החיילים הרומאים. הבגד הצבעוני שלו לבן כשלג לפי הנבואות.
היהודים של היום מכירים את ישו לבוש בגלימה רומית כריבון של אימפריה פגאנית. עבורם, הוא נשאר זר מעורר פחד מאחר שבשמו נרדפנו במשך מאות רבות. עם זאת, הרעב פונה יותר ויותר לכיוונם. קולו של יעקב, במונחים אחרים, קול אבינו כבר אומר ליהודים שהם חייבים ללכת לקראתו אם הם לא רוצים למות מרעב. כך ילכו ויראו את האח היהודי הזה שהפך לשליט "מצרי", כי הוא אכן היחיד שיש לו גרגר חיים. דברו המתועדים בברית החדשה מנבאת את התגשמותן של כל הנבואות וההבטחות שניתנו בתנך (הברית הישנה) להן מחכה העם הנבחר במשך אלפי שנים. יעקב לא שלח את בניו למצרים כדי להפוך למצרים, אלא כדי לשמור אותם בחיים וכדי שיוכלו לחזור ולהחזיר את מקומם בין עמם בזהותם. כאשר הם השתחוו לבסוף בפני יוסף בענווה, הוא גילה את זהותו בפני אחיו. באותו רגע הפך יוסף שוב לישראל, ליוסף שהיה תמיד. הוא מילא את קריאתו והחזיר לעצמו את זהותו. העם, בכל זאת, נאלץ להישאר זמן מה במצרים כדי שההבטחה שניתנה לאברהם תתגשם.