וּבְיוֹם מְלׂאת שִׁבְעַת הַשָּׁבֻעוֹת נֶאֶסְפוּ כֻלָּם לֵב אֶחָד׃ וַיְהִי קוֹל רַעַשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם פִּתְאׂם כְּקוֹל רוּחַ סְעָרָה וַיְמַלֵּא אֶת־כָּל־הַבַּיִת אֲשֶׁר הֵם ישְׁבִים בּוֹ׃ וַתֵּרָאֶינָה אֲלֵיהֶם לְשׁׂנוֹת מִתְפָּרְדוֹת בְּמַרְאֵה אֵשׁ וַתָּנוּחַ אַחַת אַחַת עַל כָּל־אֶחָד מֵהֶם׃ וַיִּמָּלְאוּ כֻלָּם רוּחַ הַקּׂדֶשׁ וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁׂנוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נְתָנָם הָרוּחַ לְסַפֵּר׃

מעשי השליחים ב':א-ד

הבטחתו של ישוע התגשמה

לאחר תחייתו של ישוע, הוא הופיע לתלמידיו במשך 40 יום בזמן ספירת העומרס לפני שחזר אל האב. כפי שהובטח, זמן הגעת המנחם התקרב. בעוד אבותינו המתינו לשובו של משה במדבר סיני ולמרגלות ההר אי שם בחודש ה-3 לאחר יציאת מצרים, כשההבטחות כתובות על לוחות האבן, במילים אחרות המצוות, ההתגלות הייתה. בעיצומן של רוחות ולהבות גדולות. באופן דומה, אחינו הראשונים התמלאו ברוח הקודש עם עליית הרוח ולשונות הלהבה.

חג השבועות, לפי מצוות משה, עוסק בהפרשת פרי הבכורה של הקטיף והגשתו, כפי שקראנו בשמות ל"ד. בחג יהודי זה התכנסו התלמידים הראשונים בבית העליון בירושלים. יהודים ומתגיירים מכל העולם התאספו לחג הצליין הזה.

אחד ממעשיה הנבואיים של היהדות הרבנית היה הפיכתה לחג מתן תורה בנוסף להצגת הביכורים המקורית, כי בגלות, בהעדר זכות להחזיק בקרקע כלשהי ליהודים, הצגת הפרי הראשון של הקציר פשוט איבדה את משמעותה. רק התורה, כפרי ראשון רוחני שניתן לעמנו, יכלה לעמוד במרכז החגיגה. תאריך חג השבועות אכן עולה בקנה אחד עם ההתגלות בהר סיני.

אולם, במקום שני לוחות אבן, הופיעו לתלמידים לשונות האש המפוצלות או המחולקות. גם לשונות הלהבה הכפולות או המבוזרות מזכירות את שני שולחנות האבן. אמנם כאן במעשי השליחים מזכיר המחבר את התגשמותה של נבואה מסוימת ביואל ג, אך כאן התגשמה גם נבואה גדולה וחשובה נוספת:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־יְהוָה׃ כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְהוָה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃

ירמיהו ל"א לא-לג

למעלה הזכרתי 10 הבטחות במקום 10 דיברות. אכן, ניתן למצוא מרכיב חשוב ביותר באופן בו נוסחו עשרת הדיברות. אני מדבר על הזמן העתידי שבו מצומדים 10 הפעלים של 10 המשפטים. כל המצוות מתחילות כך: אתה תרצח/לא תרצח, תגנוב, תנאף, תעבוד אלילים וכו'…

במבט ראשון זה אולי נראה כמו טוויסט סגנוני בלבד ולא ניתן להבחין בו בשום דבר מוזר. כמו קודמינו באותה תקופה, אינסטינקטיבית פירשנו אותם כחוקים שיש לשמור עליהם וזהו. וזה בסדר, כי מימד הפירוש הזה היה גם ברצון יהוה. הם ניתנו לנו כדי לשמור ולכבד אותם. אבל הם גם ניתנו לנו כדי שנבין שאיננו מסוגלים לשמור אותם ללא עזרת האל ורוחו.

לשימוש בזמן עתיד יש משמעות רוחנית עמוקה מאוד וזה סימן לכך שהמצוות, לא משנה כמה הן היו מחייבות, יפעלו בנו יום אחד מעצמן. זה היה סימן לזמן לבוא, שהצביע על הבטחתו של ירמיהו שקראנו קודם לכן. לא יהיה שתתאפק ואל תחטא כי אתה יודע את המצוות, אבל לא תרצה להעיד עדות שקר, להרוג, לנאוף והשאר, כי לא תרצה יותר ולא תצטרך לעשות זאת. אתה כבר לא תהיה תחת שלטון עצמך או כל רוח זרה אחרת. אתה לא תחיה יותר לפי האינסטינקטים האנושיים שלך. הזקן שלך כבר לא יהיה הבוס בחייך ולא תיגרר על ידי שדים מבפנים, אלא על ידי ישו החי בתוכך. אתה תהיה חופשי מהחטא, אז לא תעבור עוד על החוק ותהיה חופשי מקללת הדין הנובעת מהפרתו.

הפרת החוק כבר לא יכולה להתרחש מרגע זה אם האדם נשאר צייתן לרוח המשיח החיה בו. על כך עוסקת התגשמות התורה במשיח. רוחו נעה בנו, אנו נולדים מחדש בטבילת האש, וקיום החוק הופך ליצר, דחף, כפייה פנימית שאי אפשר לעמוד בפניה שכבר לא קשה לציית לו. לא משום שאנו מצפים מכך לשכר כלשהו, ​​כיון שכבר קיבלנו את השכר האולטימטיבי והמוחלט באמצעות דמו של המשיח, אלא משום שטוב להיטיב לזולת, לעשות עם רעתנו מה שאדוננו היה עושה איתם. בקיצור, לאהוב אותו ואת אחינו.

מצוות האהבה, שנחקקה פעם באחינו, אינה יכולה עוד לסתור לא את 10 הדיברות ולא את 613 החוקים המעשיים הנוספים.

כאשר מצוות אהבת אלקינו ורעינו מתעוררת בנו, לאחור כל מצווה תפעל באופן אוטומטי ואינסטינקטיבי בתוכנו ובדרכנו כלפי חוץ. כך האהבה מציל אותנו לא מהחוק אלא מהשיפוט שהפרתו מרמזת.

זה כבר לא שאלה שאני הולך לשכן שלי כשהוא בצרה ומרים את החמור השוכב שלו (כלומר, חייו, קיומו, רכושו השבור, רכב וכו') יחד איתו כי אני לא אוכל לסבול המראה של אחרים שמפריעים ונמצאים בצרות. אני אעשה כמיטב יכולתי להעביר אותם הלאה עם אלה. אין עוד שאלה אם אני פוגע במישהו, אז אתקן את אשמתי על ידי החזרת הדבר לאחרון תוך הוספת חמישית לאות פיצוי המראה ענווה וחרטה.

הנבואה הקודמת, לעומת זאת, נמשכת ומתגשמת גם כאשר אנו מתמלאים ברוח הקודש והופכים לאנשים בוגרים ברוח:

וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־יְהוָה כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד׃

ירמיהו ל"א לד

סימנים וניסים אז והיום

אחרי שפיכת רוח הקודש באו סימנים. הם התנבאו ודיברו בלשונות. אולם כל זה נבע מכך שרוח הקודש עברה לתוכם והתחיל תהליך הקידוש. 2 מצוות האהבה, שהן סכום 10 הדיברות, שהן בעצמן סיכום המצוות 613 כביכול, החלו להיחרט בליבם.

כתוצאה מכך הוזהר ראייתם, מחשבותיהם היו פחות ופחות בהשפעת בשר ונפש וחוק העבודה, המילה החיה ששכנה בהם, הביא לחזון נבואי. כאן החלו לשונם להשמיע את מה שליבם התמלא, דהיינו מידה של קדושה ששפות אדם אינן מסוגלות לבטא.

זה לא שאלה שסוגים אלה של גילויים רוחניים אינם נחוצים יותר היום, כי הדפסת ספרים…, התנ"ך לכיסנו… וטיעונים אחרים. יש להכיר בכך שהאנושות המשכילה יתר על המידה של ימינו העיוורת מכל מיני מדעים ופילוסופיות ואשר מחשיבה את עצמה מושכלת ואינטליגנטית, נוטה פחות ופחות להשתכנע בצורך במושיע אפילו עם הטיעונים הטובים ביותר בעולם לגבי אמיתות התנ"ך. היום יותר מתמיד, העולם זקוק לסימנים ולניסים. עלינו לבקש מהאלוהים עבורם בכל יום. הלוואי ונדבר לשונות טהור ושנביא עוד יותר נבואות ושנרפא ונציל עוד יותר את החולים והשבויים, כי אלו הם מה שחסר לנו התלמידים היום. עלינו לבקש מאלה לבוא ולעבוד ולבקש זאת ללא ספק.

הבה לא נעצור ברמת הגילויים הפנטקוסטליים של הרוח, אלא הבה נלך רחוק יותר מבלי להזניח אותם על ידי תחנון לאלוהים כדי שהאותות שהוא הבטיח לנו ילוו אותנו גם לאן שנלך:

וְאֵלֶּה הָאׂתוֹת אֲשֶׁר יִלָּווּ אֶל־הַמַּאֲמִינִים יְגָרֲשׁוּ שֵׁדִים בִּשְׁמִי וּבִלְשׁׂנוֹת חֲדָשׁוֹת יְדַבֵּרוּ׃ נְחָשִׁים יִשְׂאוּ בִּידֵיהֶם וְיִשְׁתּוּ סַם־הַמָּוֶת וְלׂא יַזִּיקֵם עַל־חוֹלִים יָשִׂימוּ אֶת־יְדֵיהֶם וְיִיטַב לָהֶם׃

סימן טז: יז-יח

מי יתן וכל ארבע ההבטחות יתגשמו בחג השבועות הזה בכל איברי גוף המשיח: נבואת יואל, ירמיהו ושתי ההבטחות של ישוע. בעקבות מתנת רוח הקודש אמורים כל פירותיה לשפע גם בחיינו, כפי שקראנו זה עתה במרקוס.

כעת נראה כיצד הכנסייה צריכה לפעול בהתאם לצורתה המקורית: מעשי התלמידים

זאב שלמה / RichardSipos / 06.06.2022

Pin It on Pinterest

Share This