בעיני היהודים, הסיבה לכך שכתבי הקודש, דבר ה' מתחיל באות השנייה של האלף-בית ב (בט) ​​ולא באות הראשונה, כלומר א, נותרה בגדר תעלומה עד היום. מבחינתם, זה אכן לא הגיוני לחלוטין שהמילה הראשונה שמתחילה את הסיפור על מקור המקורות אינה מתחילה באות הראשונה א (אלף). השאלה באמת מטרידה ואכן אפשר לתהות אם זה נובע במקרה או שאלוהים באמת רצה להצביע על משהו לא חשוד ממבט ראשון.

אמנם האות עלולה להיות מסוכנת כשלעצמה, אך עדיין טוב לדעת שלכל אות עברית יש משמעות וערך מספרי אשר לבדו מכיל משמעות נוספת עמוקה. אז באיזו מידה, על ידי מי ומתי כדאי לפרק את הדברים האלה לא יהיה נושא הניתוח שלנו כאן, אבל זו עובדה שיש לקחת בחשבון.

השאלה רלוונטית על אחת כמה וכמה שהמילה אלוהים מתחילה דווקא באלף. מדוע הוא לא מתחיל את הסיפור בשמו שלו במקרה זה במשהו כמו: אלוהים ברא בראשית, או אלוהים, בראשית, ברא וכו'. זה אולי נראה מוזר לחלק, אבל השאלה הזו באמת הייתה על מוחות של יהודים מאז ימי קדם ואני אישית חושב שזה אכן מאוד מעניין עבורנו גם במשיח היום.

בהמשך, אנו הולכים לדלג על התשובות שנתנה היהדות לשאלה זו ובמקום זאת נעסוק במשמעות שיכולה להיות ל"טעות" קטנה לכאורה במונחים של תולדות הישועה והגאולה.

במה נוצרו כדור הארץ והאדם?

אנו מקבלים את התשובה לשאלה הזו ממש בשורות הראשונות של ספר בראשית: Tohu VáBohu (ריקנות, חושך ותהום במילה אחת, בתוהו ובוהו).

איך יתכן שבמקום שבו מתקיים במקור רק אלוהים, יכולים להיות חושך ותהום. כיצד יכול כאוס בכל צורה שהיא להתחכך עם יהוה הנצחי ושלמותו?

בתקופה שבה, היה רק ​​הוא ולא אף אחד ותו לא, – אם אפשר להשתמש כאן במילים המתארות את הזמן – איך אפשר להעלות על הדעת שכל סוג של טוהו ובוהו יכול היה להתקיים ללא תלות בו ובחוד ממנו?

המילה ב-ראשית היא לא יותר מאשר אינדיקציה לכך שאנו עדים ומשתתפים ביצירת תכנית ב'

כשם שגם גאולת האדם לא תוכננה במקור, אלא שהאדם נברא בשלמות שיש לו בשר נצחי ובלתי ניתן לשחיתות. מצב זה שהיה קופא לנצח ברגע שהאדם עמד בפיתוי לצרוך את פרי העץ האסור עד תום תקופת המבחן, ובכך לזכות בחיי נצח סופיים.

למרות הכל, זה לא קרה כמצופה. לאחר שחטא האדם מהדור הראשון, נאלץ יהוה לשנות את תוכניותיו ולהכין את קורבן הכפר של הכבש על מנת לשקם את בריתו. כך נאלץ מאוחר יותר להופיע באופן אישי בדמות הבן, מתרוקן, יוצא מרחמה של אישה ולקחת על עצמו גוף אנושי כדי שיוכל לשפוך את דמו ולסבול את הדין במקומנו כדי שהמאמינים בו עשויים להיות חיי נצח. אז אנו יכולים לראות שעבודת הגאולה הייתה חייבת לבוא למקום בגלל נפילתו של האדם בחטא.

אם נתבונן מקרוב, התנ"ך מלא בתוכניות שונו דומות. לאחר רצח הבל בידי קין, היה צריך לשלוח את סת כתחליף כדי להחיות את קו הדם הטהור. ההתחלה החדשה בעקבות המבול הייתה גם תכנית ב'. הגולים שהוטלו על העם בעקבות הפרת החוק היו כולם תכנית ב'. חייו של יעקב עצמם עמוסים בתוכנית ב' וכן הלאה דרך הכתובים.

המרד הבלתי נגמר של העם והאנושות תמיד דוחף את יהוה, בחסדיו העצומים, תמיד להתאים/לתקן דברים, לתת יותר זמן, להיות יותר סבלניים ולהתערב באירועים באופן שבסופו של דבר יועיל למי ש עדיין חטאו, אבל לבסוף חזר אליו.

העולם הנברא המקורי יכול להיות רק מושלם

כאשר אלוהים יצר את היצורים המקיפים אותו בממלכתו, את כל אותן רשויות, נסיכויות ושאר הישויות הרוחניות שאנו נוהגים לכנות מלאכים, הכל היה אז מושלם, נצחי ומלא באור. לא הייתה חושך, שום תהום שבה הוא היה נאלץ לאחר מכן להביא את האור, שהוא המשיח. האב-בן-רוח הקודש, כאלוקים אחד, התענג על יצוריו שלו, ביניהם היה גם אחד היפים שלו ואחד המרכיבים המרכזיים של בריאתו ואשר לבסוף פנה נגדו.

לסיפור בריאת עולמנו קדמה בריאה אחרת, שאינה קשורה בתנ"ך, אך אנו יכולים לתפוס אותה, שכן מספר נבואות מתייחסות לאותן זמנים קדומים בעולם שהיה אז רוחני בלבד. יתרה מכך, אנו יכולים לדעת זאת. כי מה שאנו קוראים בשורות הפתיחה של ספר בראשית אינו מתאר את התנאים המושלמים הנובעים מהנוכחות הייחודית של דמות מושלמת כמו הבורא שלנו. כשהתנ"ך מתחיל, אנחנו כבר רואים רקע של חושך ובלבול שבו הבורא נאלץ להתערב כדי לשחזר משהו מקורי שהיה מושלם ושאיננו קולטים עדיין בשלב זה. בנסיבות כאוטיות אלו הוא מתערב בחסדיו על מנת ליצור את כדור הארץ שלנו ואת השמים שלו בכך שהוא מביא אליו גם את הפתרון האולטימטיבי, האור שהוא לא אחר מאשר המשיח שבו ובזכותו נוצרה כל הבריאה.

מה שהבורא שלנו ברא במקור היה השלמות עצמה, אין ספק בכך.

היה צריך להיות עולם מושלם, מלכות, שבו מלך הבורא – בהיותו מושלם בעצמו – יכול היה ליצור רק דברים מושלמים.

הנפילה שיצרה את הטוהו ובוהו

ממלכת אלהים יכולה אפוא להיות רק מושלמת. יצור מושלם אחד כזה היה הלל עצמו – בשמו הלטיני לוציפר – מביא האור. הוא היה אחד משלושת המלאכים, שבסופו של דבר, מרצונו החופשי והפולחן העצמי, מרדו והחליט לנסות לתפוס את כסאו של יהוה כדי לשלוט במקומו. שליש מצבאות המלאכים הלכו אחריו בנפילתו. גם הם היו במקורם יצורים מלאכים מושלמים ונצחיים ולבסוף נפלו להיות השטן (המאשים) ולשדים, שדים בעברית (המתנשאים). ישעיהו י"ד 12-14

באותו זמן, שבר טראגי ביותר התרחש בעולם המושלם הזה, שבו המורדים האלה לא יכלו להישאר עוד. למלאכים שנפלו אלה כבר לא היה מקום בממלכת השמים. אז היה צריך לצוד אותם איפשהו, אבל זה איפשהו עדיין לא היה קיים, כי המצב הזה לא ממש נחזה מראש.

היה צריך ליצור ממד מקביל שבו יהוה לא היה נוכח. זה היה אז כי "המרחב" תֹהוּ וָבֹהוּ הופרד – לזמן מה.

יהוה יכול היה להשמיד מיד את המורדים, אבל זה לא קרה כך. למה ? אנחנו יכולים רק לנחש. אבל בסך הכל, אין זה מפתיע שמול מרד כה הרסני, אלוהים עדיין מגלה סבלנות. גם כאן אבינו מתנהג כמעין "ג'נטלמן" מושלם, שבמצב כזה אינו פועל מתוך כעס ומכה במקום, אלא נותן זמן ליריבו כדי שיוכיח את עצמו ויילחם בתנאים שווים.

תפקידה של כדור הארץ

כדי שהדו-קרב הזה יתרחש, היה צריך לקבוע מקום. המקום הזה היה לא אחר מאשר עצם ממלכת השטן. ממלכת החושך והכאוס הזו שבתוכה נברא כדור הארץ כדי לשמש שדה קרב ובתוכה גם נוצר האדם כדי לשמש שלל למנצח העתידי.

נפילת 1/3 מהמלאכים הותירה חלל בממלכה המושלמת המקורית של יהוה.

בהיסטוריה האנושית לניסיון פוטש כזה היו השלכות אחרות לגמרי, כפי שראינו פעמים רבות לאורך מאות השנים. הפוטשיסטים הכושלים נתפסים ומוציאים להורג במקום ומיד נקראים אנשים חדשים שיחליפו את חבריהם לשעבר שמרדו. הפוטשיסטים הם בדרך כלל חיילים, שיש להם את הנשק הדרוש ושהם הכי קרובים לכוח שנגדו הם מתקוממים.

אולם אלהים אינו אנושי ואינו חושב ככזה. הוא לא רוצה להביס את המורדים בכוח ובעוצמה, אלא בחולשתו. הוא רוצה להראות שגם במצבו החלש ביותר, הוא מסוגל להתגבר על אויב במלוא כוחו ועוצמתו.

יהוה מסכים להיכנס לממלכת השטן ומתכוון להביס אותו על אדמתו. על ידי יצירת האדם, דרכו וברמת רצונו החופשי, המאבק נמשך. בסופו של דבר, הוא אפילו לא נלחם בתנאים שווים, אלא מציע לאויב להילחם בו באמצעים טובים יותר.

אלוהים יוצר אפוא את האדם כדי להביס את השטן ברמת רצונו החופשי.

כדור הארץ נוצר אפוא בעיצומו של העולם הכאוטי הזה כדי לשמש לוח שחמט, תיאטרון למאבק הגדול. והמטרה העיקרית היא האנושות עצמה. אם השטן יצליח לפתות אנשים ולשמור אותם בחטא עד הסוף, השטן ייקח אותם איתו לחורבן נצחי. אולם, אם האדם יצליח להישאר (או ליתר דיוק לחזור) למצבו המקורי כאשר החטא טרם השתלט עליו, הוא ישיג חיי נצח.

החטא ופתרונו

אם נחזור להיסטוריה של הבריאה, אנו מכירים היטב את ההשלכות העצובות של הסיפור. האדם נפל לבסוף מהצעדים הראשונים. שכן השטן קיבל כוח על פני כדור הארץ והייתה לו גישה חופשית לאותו חלק קטן של ממלכת השמים שהופרד והוצב בתוכו: גן העדן. כך הוא הופיע לחוה בדמות הנחש כדי לפתות אותה.

על ידי מעשה זה, האדם לא רק ניתק את עצמו ממגע ישיר עם הבורא וגזר את עצמו למוות, אלא גם העצים את השטן לגרור אותו לעולם הפיזי. כאן תהליך המוות והזמן מוביל את האדם למוות הראשון והפיזי ולאחר מכן למוות הרוחני והשני במקרה שהשטן יוכל לשמור אותו תחת שליטת החטא עד הסוף, מרוחק מאדם המושיע.

המושיע הזה שהוא ישוע המשיח מנצרת, הדרך היחידה חזרה לאבא.

הוא ששחרר את האדם מחטא על ידי דמו ועל ידי הקרבתו על הצלב ואשר הרג בכך את הנחש הקדום

מטרת האנושות

מעבר למה שלמדנו עד כה, שהאדם הוא היתד האולטימטיבי במאבק בין שתי המעצמות, לבריאת האדם יש משמעות ותכלית הרבה יותר עמוקה שאף אחד לא יודע ואינו מדבר עליה באמת. ברגע שנבין זאת, נשיב על השאלה העתיקה והקרבית ביותר ששאלה האנושות אי פעם:

"למה ומי אנחנו ולאן אנחנו הולכים?"

כפי שתואר קודם לכן:

נפילת 1/3 מהמלאכים הותירה חלל בממלכה המושלמת במקור של יהוה. ממלכת השמים לא יכולה להישאר במצב הלא מושלם הזה באופן זמני ב-2/3 מהדר שלה.

יהוה לא השמיד מיד את המורדים ויצר במקומם נסיכויות רוחניות חדשות ומלאכים אחרים בהינף אצבע. לפחות לא עד שהקרב יסתיים.

אבל הוא אפילו לא יעשה את זה בסוף המלחמה. כי התחליפים כבר נוצרו מזמן. ההחלפות הללו הן לא אחרות מאשר החלק הנגאל של האנושות.

לאחר שהושגה גאולת המשיח, האדם בכניסה לחיי נצח תופס את מקומם של המלאכים שנפלו

כך יהוה סוף סוף ממלא את החלל שנותר על מנת להחזיר את מלכותו.

במקום השטן בתור המלאך והצבא השדים שלו, יש לנו את המשיח כמלך שתופס את מקומו של הל וצבאות של בני אדם נושעים תופסים את מקומם של השדים.

זוהי המטרה האמיתית של העולם שלנו ושל בריאת האדם. כעת אנו מסוגלים להבין את הסתירה שמה שאלוהים יוצר אינו יכול להיות לא מושלם במקורו. הוא לא יוצר חושך, ריקנות ומוות. אבל כמה יצירות שהיו מושלמות במקור הפכו לבלתי מושלמות והפכו לחושך, כאוס ומוות. הלל על ידי המרד שלו איבד את מעמדו של מלאך האור ובכך יצר חושך, מושג שלא היה קיים עד אז.

אז אנו רואים שאפילו בגן העדן היה "זמן" שבו ליצורים המושלמים של הממלכה הנצחית היו גם רצונם החופשי והזכות להחליט אם להישאר צייתנים לבורא לנצח או לבחור בדרך אחרת. מכיוון שחלקם בחרו באפשרות האחרונה הזו, היה צורך ליישם תוכנית ב': כאן אנחנו נכנסים למשחק!

יהוה לא יצר מי שיחליף את הלל/שטן. הוא הציע את עצמו בתור הבן, ישוע המשיח, לתפוס את המקום שהתפנה של הלל. זה בדיוק מה שהתלמידים יכלו לראות במו עיניהם במהלך שינוי צורתו של ישוע, כאשר הוא הופיע עם אליהו ומשה, ובכך תפס את מקומו של המלאך השלישי החסר. משה ואליהו הם עצמם המלאכים מיכאל וגבריאל בהתאמה. מאמר מאוחר יותר יעסוק בנושא זה ביתר עומק. תְּרוּמָה‎

הכנסייה – גוף המשיח – נבנתה על יסודות השליחים (משה – חוק) והנביאים (אליהו) וראשה הוא ישוע המשיח

שהוא האור המפצה על היעלמותו של המלאך נושא האור. ואלו שנולדים מחדש בו, בגופו, אנו תופסים את מקומם של 1/3 מצבא המלאכים שהלך בעקבות השטן לאבדון.

כך אנו מבינים כיצד אנו, בני האדם, נשפוט מלאכים על פי א' 3:6. גזר הדין יהיה עבורם, בין היתר, לראות את אחד היצורים החלשים, הקטנים וחסרי המשמעות בעולם – האדם – תופס את מקומם שממנו נפלו. אין יותר שיפוט משפיל עבורם ובגלל זה הם שונאים אותנו כל כך.

חשוב להכיר באמיתות אלו כדי שנוכל לחזק את אמונתנו ולרוץ בביטחון רב יותר ושכנוע לעבר המטרה שהיא המשיח. אנו גם מבינים הרבה יותר טוב את מהותו של אישיות המשיח ומדוע היה חשוב ליהוה להופיע בקרבנו בדמות אדם, תוך שהוא מתרוקן וכבן לתת את חייו כדי שנוכל למצוא את חיינו. כך עלינו לרוץ, לא בכוח ולא בכוח, אלא מלאים ברוח הקודש של יהוה.

ז.שלמה/13/10/2017

Pin It on Pinterest

Share This