במאמר הקודם ראינו שהאויב יכול לעכב את התקדמותנו בנתיב הצר על ידי שימוש בכלי הזיוף וההשתקפה על מנת למנוע את התגשמות האירועים/ברכותיו האמיתיים של יהוה.

כך הוא מסוגל לעכב או אפילו לסכל את המירוץ שלנו לעבר המטרה עם אסטרטגיה נוספת שהיא לא אחרת מאשר

לסטות את מסלולנו ימינה או שמאלה כדי לדחוף אותנו לקיצוניות

בתהליך הרפורמציה אנו יכולים שוב לראות את התפקוד ואת ההשלכות המזיקות של עבודה דמונית זו.

דואליזם ומלחמה קרה

אחד הכלים הטובים ביותר של השטן להונות את האנושות הוא ללא ספק הדואליזם. הוא מחלק ואז יוצר איבה בין הצדדים. עם כל צעד שעושה האנושות בהיסטוריה, הוא מציע שני מחנות: אחד של חוסר מספיק והאחד של הגזמה. קומוניזם מול קפיטליזם, שמאל מול ימין, אנרכיסטים מול פשיסטים וכו'. ההיסטוריה הראתה לנו הרבה מהם.

החל ברומא, כמה אימפריות גדולות בעולם הצליחו לשמר את כוחן על בסיס העיקרון של "הפרד ושלט".

כאשר מגיע הזמן לשיקום אמת המתעוררת בלבם של מאמינים מסוימים והשטן רואה שאינו יכול למנוע את התגשמותה, הוא בוחר לפעמים גם בטקטיקה של לתת לדברים לקרות ולא להקדים אותם. הוא עוצר לרגע ומאפשר לדברים להמשיך בדרכם. הוא נתן לאנשים לצאת מהכנסיות ולגרום לפילוגים כדי שהמאמינים המחודשים יוכלו להקים תנועות וכנסיות חדשות משלהם.

ואז, תוך שימוש בכוח הריצה של הנוצרים המחודשים הללו שמתקרבים למדיום המאושר, הוא קם לפתע מאחור ונותן להם בעיטה טובה מאחור כדי להניף אותם לקיצוניות השנייה כדי שלא ישארו מאוזנים רוחנית.

כי כשמתרחש פיצול מתחילות האשמות, הדרה, מחלוקות, קללות, קללות ואפילו רדיפות פיזיות. בכל מקרה, מי שרוצה להתחדש מוגדר ככופרים, מורדים ב"אלוהים" וארורים על ידי מי שנשאר במצב הרוחני הקודם. האשמות אלו פוצעות ומחלישות מאוד את מי שחושק רק ללכת בדרך של קידוש בציות לרוח המשיח.

בדיוק בפצעים האלה משתמש האויב כדי להכניס מחדש את השליטה האנושית במקום בהדרכתה הבלעדית של רוח הקודש, ובכך ליצור רוחניות מעורבת בקרב המתוקנים הטריים.

הפצע הופך לשנאה, ואז שנאה מולידה מלחמה, ואז מהמלחמה עולה צורך מתמיד להצדיק את עצמו. הצדקה עצמית זו מטילה מסך אנושי על מה שהיה במקור בא מהרוח. כך הופכות הרפורמות החדשות לדוגמות המנוהלות על ידי רצונות אנושיים ולא עוד על ידי פעולת רוח האלוהים. יתר על כן, לאט לאט אנו מתחילים להעניק לאותן רפורמות חשיבות בלתי מידתית ולעיתים אף להפוך אותן לתנאי ישועה.

רפורמות הופכות לדוגמות, דוגמות הופכות לתנאי ישועה.

כאן נכנסים לפעולה כל מיני עודפים וכל מיני תופעות ותפקודים נוצריים בלתי מקראיים. מצב זה משפיע על חברי הקהילות מהן באים המאמינים המתחדשים הללו, ובכך משמש כאישור שהם צדקו בכל זאת. זה מקפיא אותם עוד יותר במצב החסר הרוחני שלהם, מה שמוסיף גם לקיצוניות של המחנות האחרים במערבולת שלא נגמרת. ההבדלים הופכים יותר ויותר נרחבים וארסיים, ומייצרים תהום רוחנית שהולכת ומתגברת כמו ספירלת תופת.

לעדים חיצוניים הרואים את המצב הזה, לא מאמינים, לרוב אין ברירה אלא לעמוד לצד זה או אחר ולקחת חלק בלחימה. או, מה שקורה לעתים קרובות יותר הוא שהם בוחרים להישאר בעולם כי הם רואים שמשהו באמת השתבש בעולם הנוצרי. כך אנו מונעים מאנשים רבים לחזור בתשובה ולהמיר את דתו למשיח.

כמה דוגמאות לקיצוניות דואליסטית אלה:

ללא הערה או הסבר נוסף, הבה נבחן כמה מהקצוות הללו. הרשימה אינה מלאה, ולהמחשה טובה יותר, היא אינה מכילה אך ורק נטיות ומחנות נוצריים.

אולי זה יעזור לאנשים רבים לקבוע היכן הם עומדים ביחס לדרך הימנית והאמצעית היחידה – הלא היא יהושע המשיח – ואיפה כדאי לעצור, אולי לחזור אחורה או להמשיך הלאה – תמיד לזכור שאפילו האמת מעוותת על ידי האויב.

מכיוון שמצבו הרוחני של אדם מורכב מכדי להיחשב ולנתח אותו בשני מימדים, עלינו לשים לב לעובדה שאנו יכולים להיות מושפעים בכמה קטגוריות בו זמנית, כדי שנוכל לסטות מהמצב היציב של רוח הקודש לכיוונים נוספים.

כריזמטיות מחוממות יתר על המידה / אנטי כריזמטיות
בשורת השגשוג / בשורת הצנע
דוברי לשונות / נביאים
אוהדי יהודים / אנטישמים
ימנים / שמאלנים
רפובליקנים / דמוקרטים
משפטנים / אנטינומיסטים (ליברטריאנים)
תורת ה"אלוהים" החמור והאכזר / תורת ה"אלוהים" האוהב והסולח כל הזמן
אלה שעושים כישוף מהסעודה האחרונה / אלה שמצמצמים אותה לסמל בלבד
שבתונים / נוצרים יום ראשון

יש לומר שהשטן תמיד מסתתר בחצאי אמיתות. אז, רוב הזמן,

המחנות היריבים מתנגשים על בסיס כל האמיתות התנ"כיות, אך כנראה סותרות

הכלי הטוב ביותר ליצירת מחלוקות אלו הן אלו של הצהרותיו של פאולוס שלכאורה סותרות ולעתים קרובות קשה לפרש. אלו הם פסוקי התנ"ך האהובים על האויב שבהם הוא משתמש כדי לחלק את גוף המשיח.

הפתרון הוא לא לבטל את הטיעונים של צד אחד לטובת הצד השני, אלא על שני הצדדים להכיר בכך שמשהו לא בסדר גם אצלם ולקבל אותו בענווה כדי ליישב את הבעיה בפני יהוה, במשיח. כך יכולה להתחיל התקרבות, לא בקבלת הבדלים, אלא בשחרור מהפרעות אנושיות, בהדרכתה המלאה של רוח המשיח.

כי אפילו אקומניזם הוא קדימון שקרי כזה, שמערבב הכל במקום לעבוד על אחדות אמיתית, שם, נקיים מכל טומאה, אנו מתאחדים ברוח הקודש האחת.

היום, באופן סמלי, אני מפרסם את המאמר הזה ב-יא בנובמבר. שיהיה סוף סוף יום שביתת הנשק גם בגופו של ישו.

המאמר הבא יהיה מעין גרסה דחוסה של השניים הראשונים: כלי הונאה ג – האטה

RichardSipos/2022/11/11

Pin It on Pinterest

Share This