נוח ואברהם, שלבי חייו של המאמין
היהדות מאמינה שאברהם היה צדיק יותר מנח. הסיבה נעוצה בתיאור עצמו: נוח היה צדיק, ללא תמים בקרב בני זמנו. רבים מחשיבים שלהיות צודק בתקופה שבה כל האנושות מושחתת ברצינות אינה סגולה מוגזמת. הרבה יותר קל להיות מושלם בתקופה כמו זו של נח מאשר בתקופת אברהם שבה היו קיימים גם צדיקים אחרים. זו הסיבה שאברהם נתפס כצדיק יותר מנח. הבדל איכותי זה מוסבר בכך שנוח בנה את תיבה משלו, לפי הוראות ה', ללא קשר לגורל בני דורו וללא התערבות עבורם בשום צורה. אולם במקרה של אברהם אנו רואים אותו מתחנן באינטנסיביות בפני הקב"ה להימנע מהשמדת תושבי סדום ועמורה.
עם זאת, ישנה דעה מאוזנת יותר, שבה אנו מבחינים בהקשר ההיסטורי או הרוחני יותר שבו חיו שתי הדמויות מבלי להסיק מסקנות נמהרות. לפי חזון זה, לא הייתה על נח חובה לעזור לזולת. ההחלטה להשמיד את האנושות כולה התקבלה, ולכן לנוח לא היה שירות לבצע כלפי בני אדם אחרים. חובתו היחידה של נח הייתה לבנות את התיבה לעצמו, למשפחתו ולבעלי החיים, ללא קשר למה שיקרה לשאר העולם. אברהם היה אדם אחר, שחי בעידן אחר ולכן יש לו ייעוד אחר.
אני מעדיף לבחור בתיאוריה השנייה הזו. אולם המסר של שני אבותינו אינו טמון בהשוואתם זה לזה ובחיפוש אחר המעלה שבהם. כדאי לנו להתייחס אליהם כאל אבות טיפוס, מודלים של שלבי חייו של כל מאמין. אחת הטעויות העיקריות שאנו עושים כמאמינים שזה עתה התגיירו ו/או נולדו מחדש, היא שאנו רוצים לצאת למלחמה מיד כדי להציל את עולם כוחות הרשע. זהו רפלקס אציל וטבעי בהתחשב בכך שאנו ילדים מבחינה רוחנית, ולכן אנו טהורים ובעלי רצון טוב. כילד שזה עתה גילה אמת חדשה, אנו הולכים למתקפה של השכן שלנו על מנת לחלוק איתם את האוצר שזה עתה גילינו. גם אני פעלתי ככה, וגרמתי להרבה בעיות. מצד אחד הלכתי לאזורים שה' לא רצה שאגיע, אז סיכנתי את עצמי במצבים מסוכנים שלא הייתי חמוש נגדם. חשבתי לתת את עדות האדון למען גוף המשיח, מבלי להבין שגרמתי לו נזק יותר מכל דבר אחר. מאז, אחת התורות הבסיסיות שלי כלפי אחים צעירים היא להזהיר אותם להישאר רגועים. אסור לצאת למסע צלב כל הזמן בניסיון להמיר את כל מה שזז. באופן פרדוקסלי, אדם צריך להראות צורה כלשהי של אנוכיות. אנוכיות חיובית המורכבת מהתמודדות רק עם הבנייה של האדם בהתחלה, על מנת להימנע מפגיעה באחרים, בגוף המשיח ובעצמו מחוסר ידע, ניסיון וחוכמה.
יש לי בן בן 3 שכבר יודע לעשות הרבה דברים כי לימדתי אותו. עם זאת, אני אוסר עליו לעשות את הדברים האלה בכל עת וללא השגחה גם אם הוא יודע לעשות זאת מחשש שיפגע במישהו או יפגע בעצמו. הרבה פעמים אנחנו מבשלים ביחד, חותכים בשר בסכין, מדליקים את המחבת וכו', אבל תמיד בנוכחותי. כך גם לגבי עבודה רוחנית. זה יכול להיות פורה וטוב רק על ידי אנשים בוגרים ובעלי עוצמה רוחנית המבצעים משימות שמתאימות ליכולותיהם ולגיל הנפש שלהם. שלבי חיינו כמאמינים חייבים למלא אחר צוו של נח לאברהם. בנה את עצמך בשתיקה בהתחלה כדי להינצל. ברגע שכף רגלך תהיה איתנה על הסלע לאחר המבול, תוכל לעזור לאחרים כפי שעשה אברהם. אם נח היה עוצר לבשור, להטיף, להתנבא, או פשוט להגיב להתקפות האנשים שבאו לצחוק עליו במהלך הבנייה באמצע המדבר, כשלא היה סימן שהגשם מגיע. , אז נח ומשפחתו היו נספים עם שאר העולם המושחת. במקרה זה, אברהם לעולם לא היה נולד כלל כדי שיוכל למלא גם את הקריאה שנקבעה לו. אם נח היה מגלם את ההומניסטים, כל עבודת ישועת ה' הייתה נשברת. האדם לא היה נגאל, אלא נועד להיעלמות אולטימטיבית ובלתי הפיכה.
אז אנו רואים כמה חשוב לכבד את רצף הכרונולוגי הזה מחשש שהמורשת הרוחנית שלנו לא תביא פרי והיא תתפורר לנצח.